אלירן עטר נמצא בעונת פריחה, במועדון שרוצה אותו ותמיד היה לו כבית. הוא יפרוץ, אבל הפעם למקומות הנכונים ובזמן הנכון, כי אם יש משהו שרואים על אלירן עטר על כר הדשא זה את השינוי, ההתבגרות והרגיעה. אחרי שכבר חגג העונה תואר אחד עם קבוצתו, אם ימשיך בכושרו הנוכחי הוא יחגוג גם את שני התארים הנותרים.
עטר בן ה-31 עבר דרך לא קצרה ולא קלה, אפשר אפילו להגיד – מתישה, אל הטופ של הכדורגל הישראלי. אין זה דבר מובן מאליו עבור מי שדבקה בו תדמית בעייתית שמסרבת להרפות גם לאחר כל כך הרבה זמן. בני יהודה הייתה זאת שהרימה את הכפפה ותמכה בצורה מובהקת בשחקן. עטר בלט בנוער של הכתומים ואף קיבל זימון לנבחרת, אבל התנופה הספורטיבית נעצרה עם הרשעתו בדצמבר 2006, בקשירת קשר, ביצוע וסיוע לשוד. בעקבות מעורבותו נגזרו על עטר שישה חודשי מאסר בפועל, שהומרו בעבודות שירות.
עטר המשיך להתקדם, מה שכמעט ולא נתפס לאור כל הבלאגן שסבב אותו, אבל הוא התעלה על עצמו, ובני יהודה, שהמשיכה לתמוך בשחקן לאורך כל הדרך, הזניקה אותו מחדש. בעונת 2006-2007 שיחק עטר תחת אלי כהן (השריף), שלא הבין איך סקורר כמוהו מתבזבז כשחקן קו, ומיהר להציבו כחלוץ מרכזי. אבל כל שעבר על השחקן מחוץ לעולם הספורט נתן את אותותיו. עטר הפגין משחק מבולבל וחסר בטחון. הפרשה ערערה כצפוי את אחד השחקנים המבטיחים בישראל.
בבני יהודה עטר החל לפרוע שטרות ראשונים ולהצדיק את ההערכה והגיבוי מהמועדון, שלא היו מובנים מאליהם. עונה לאחר שמילט עטר את קבוצתו הכתומה מהתחתית הוא כבר הרשית את המספרת ההיסטורית מול נתניה. כצפוי, השדרוג היה בדרך וגם לא איחר לבוא, ובסוף מאי 2010 רכשה מכבי ת"א את החלוץ בעסקה שמוערכת בכמיליון וחצי. היה זה רק הקדימון של גולדהאר לעונת האליפות הראשונה, ולאחר מכן כבר הגיעה ההתקדמות הבאה בדמות מעבר לריימס הצרפתית.
ניתן לשים לב שזאת הייתה הנקודה אשר התחילה את הנסיגה החדה ביכולותיו של עטר. חוסר השתלבות במועדון הצרפתי הביאה לשובו לארץ בינואר 2015, היישר אל מכבי חיפה בהסכם של 3 שנים וחצי עם שכר של כ-300 אלף דולר לעונה. למכבי חיפה, שבשנים האחרונות שחקנים מתקשים להצליח בה, הגיע עטר כשחקן בעל כישרון מדהים ופוטנציאל לא קטן, וגם אותו הצליח המועדון הירוק מהכרמל לייבש ולא להביא לידי ביטוי את יכולתיו האישיות. היה זה עוד מקרה פרטי בדרך למגמה ברורה של שחקנים שכשלו במכבי לחיפה ופרחו בקבוצות אחרות, החל מעידן ורד וחן עזרא ועד לאיתי שכטר שמצליחים מחוץ לסמי עופר.
עטר רצה מאד לחזור למכבי ת"א, שהייתה מקום אותו הכיר כבית. יעקב שחר החליט שחשוב לו להחזיר את ההשקעה, והמשא ומתן נמתח, כשבמקביל האוהדים הירוקים מיררו את חייו של החלוץ. לבסוף הוחלט ששלומי אזולאי יעבור לחיפה בנוסף לסכום כסף. כשהגיע עטר למכבי ת"א הוא היה בטוח שהגיע למקומו ושעכשיו יתנו לו לשחק, אבל לצערו, ולצער רבים, הוא יובש על ספסלו של קרויף לא מעט זמן. עטר אמנם כבש גול יקר מאוד למכבי ת"א, ב-4 לפברואר, נגד הפועל ב"ש, אבל למרות זאת בשאר המשחקים הוכנס כמחליף בלבד.
החלוץ רק חיכה שהסיוט ייגמר, והוא באמת נגמר, ביום בו קרויף עזב. מאז אלירן עטר פורע שטרות ופורץ קדימה. מעבר לזה, מספיק מבט אחד בשחקן כדי להבחין בשינוי שעבר: שחקן שונה לחלוטין מנטאלית, רגוע ומשדר יותר ביטחון, מספק הבקעות חדות, יורד להגנה, ואפילו כזה שלא רואים ממנו תנועות מעצבנות. היום אלירן עטר יודע שמאמינים בו ושבונים עליו.
לסיום אפנה בנימה אישית לאוהדי מכבי חיפה: בתחילת משחק גמר גביע הטוטו הצלחתם לרגש גם את שונאיכם הגדולים (שנאה ספורטיבית), עם התצוגה והרצון של האוהדים, שצמאים בוודאי לקצת אור אחרי 7-8 שנות חושך. והאור לא הגיע. וגם הקולות שלכם נשמעו שונה ככל שחלפו הדקות, כי אלה לא היו מילות עידוד, או שירים על שחקני בית שלכם, או על אהבת הקבוצה. זה היה שיר ידוע שמלווה את אלירן עטר בכל משחק. אל תדאגו, הוא יודע את המילים. מה שלגביו אתם כן לדאוג, הוא חוסר הכבוד שאתם מפגינים כלפי שחקנים שכבר לא משחקים עבורכם, ושחלקכם אף רציתם שילכו.
השחקן ריצה את חובו לחברה, אז האם הקהל הוא זה שצריך להעניש אותו? בהרשעתו לא הדביק לו בית המשפט אות קלון, מדוע שאתם, אוהדי מכבי חיפה, תנהגו אחרת? עטר אולי איבד את הזכות לשם נקי במאת האחוזים בעקבות מעשיו, אבל אין סיבה שיאבד גם את התקווה. בעצם, כמו כל תקווה למשהו חיובי בכדורגל הישראלי, זה קשה אפילו יותר מהמספרת ההיא של עטר.
