הדרך ללאומית רצופה כוונות טובות

// מאת אראל אדיב

5 הפסדים, 2 תוצאות תיקו וניצחון אחד בודד. זה מאזן האימים של ביתר מתחילת העונה. אז נכון, מצבנו טרם תחילת העונה היה גרוע, הקבוצה הייתה מושבתת, ללא עתיד הנראה לאופק ולפתע הגיח לעולמנו משה חוגג, שנכנס לעניינים די מהר והתחיל לתקן את מה שטביב הספיק לקלקל. זה התחיל בכמה החתמות, המשיך עם שיפוץ מתחם בית וגן ועבר גם למחלקת הנוער. בהחלט, הבחור הגיע עם המון מוטיבציה וכוונות טובות, אבל לפעמים זה לא מספיק. יספיקו כמה טעויות קריטיות להפוך את הרצונות הטובים לחלום בלהות. ולצערי, החלום אכן מגשים את עצמו.

משה חוגג, אלי אוחנה, בית"ר ירושלים
קרדיט לדף הפייסבוק מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים – F.C. Beitar Jerusalem

סוף מעשה במחשבה תחילה

כדי להבין את המצב בו הקבוצה נמצאת, נפרט את הבעיות (המקצועיות) שהיו כאשר חוגג קיבל את הקבוצה לידיו.
לא סוד שביתר בעונה שעברה סבלה מבעיות הגנה חמורות שקיבלו ביטוי בדמות 51 שערי חובה כשרק מכבי נתניה והפועל עכו ספגו יותר. בנוסף, קונט פצוע, קליימן סיים את חוזהו, גולדברג הספיק לעבור להפועל חיפה והייסטר ברח כל עוד נפשו בו. מנגד, טביב הספיק להחתים את קוויאר וניצן. מה שמשאיר את חוגג עם בעיית אגפים חמורה. חוגג והצוות המקצועי מתחילים לחלום בגדול וחושבים על רכבת אווירית של זרים שישדרגו את המועדון. מה עושים? משחררים את קוויאר, מבוגר ותופס משבצת של זר. הרי אפשר להביא בלם ישראלי באותה רמה! והופ טב"ח נוחת בבית וגן.

מה עוד? פריירה מסיים חוזה, מראים לו את הדרך החוצה וחוגג נותר גם בלי בועט חופשיות שהיה אחראי על 10 שערים בעונה החולפת – שערים שכרגע חסרים. בנוסף, ז'ורז'יניו פצוע וחתום ל3 עונות, מחתימים את אינברום במקום עזרא, שכטר עוזב וכך גם האווירה בחדר ההלבשה ואם לא די בצרות, כל הקיץ המועדון מושבת עם צוות אימון חדש.

 

עם כל זה חוגג וחבריו הצטרכו להתמודד, אז מה השינויים שעשו?

מתחילים עם החתמות נוצצות בכדי להרים את המורל ולקדם מכירת מנויים. מחתימים את ערן לוי ומאור בוזגלו הפצוע. לקחו כמה מחזורים בודדים כדי להבין שזה עדיין לא זה וטרם סגירת החלון מיהרו בביתר לבצע עסקת חליפין בין סאבו לאיינבינדר ולהנחית את גורש ושיימן.

מסגירת החלון ועד עכשיו לא ראינו שינוי, גם לא באופק. למעט חזרתו של בוזגלו למגרשים ופיטוריו המוצדקים של גיא לוזון, הכל אותו דבר. השחקנים נראים לא מאומנים, חסרי מוטיבציה וחסרי ביטחון. אגף ימין של ביתר נראה כמו בור ללא תחתית ובזה אני מאשים את הצוות הניהולי, שלא ראה לנכון להשקיע קצת יותר על דור אלו למשל והעדיף להמר על צעירי, ראלי ואיבה. כך גם בכנף שמאל, אינברום לא מצליח להיכנס לנעליו של עזרא, אבל העדיפו להשקיע על ערן לוי, בניגוד לרצונו של המאמן כמובן.

עידן ורד איתי שכטר בית"ר
שכטר הלך ואיתו חדר ההלבשה השמח. Credit to "Idan Vered" Facebook page.

בעיות על בעיות

הסגל סובל מחוסר איזון בולט. 14 שחקני קישור יש בקאדר הירושלמי! לשם השוואה: במכבי ת"א העמוקה יש 10. אליהם יש לצרף 9 שחקני הגנה, שמתוכם לא מצליחים להעמיד רביעייה ראויה. כל הנתונים האלו משדרים פאניקה. המערכת בלחץ ורוצה תוצאות, עכשיו.

ההפסד אתמול לא הפתיע, לפחות לא אותי. אני חושב שבסיטואציה שנוצרה (כרטיס אדום מוקדם) גם עם ידיו המתנופפות של לוזון התוצאה הייתה אותה תוצאה. בעצם, לא ראינו שום שינוי בשיטת המשחק אצל מרטן, החשיבה אותה חשיבה וצורת המשחק ממש דומה – בלי צורה. שוב, לפתוח עם קריאף כמגן למרות שכבר מול אשדוד זו הייתה צרה צרורה. שוב, להושיב בספסל את כחילה למרות יכולת מתמשכת ועלובה של טל בן חיים. כשקלטינס על הספסל, למה לפתוח עם איבה שלא ראה דקת דשא מאז החתמתו??

 

אז כן, זה נחמד עכשיו להפיל הכל על השחקנים ולומר "הנה, לוזון הלך. מה הסיבה הפעם?", אבל אין הוקוס פוקוס. מאמן משאיר את חותמו בין לטוב ובין לרע. לוזון לא יוכל להתחמק מתצוגת השפל אתמול. אז את הטעות הראשונה אפשר להפיל על אוחנה, החתמת לוזון הייתה בהחלט משהו שהוא התעקש עליו. מכאן והלאה הכל בידיי חוגג שצריך לזכור "הדרך ללאומית רצופה כוונות טובות" לכן צריך יותר מזה.

לכוון לחיזוק נקודתי של בלם, מגן ימני וקשר שמאלי ובד בבד לשחרר כמה ממורמרים. להביא מאמן שיכול לנהל כמות אגו כזו בחדר ההלבשה ויותר מכל, אחד שמבין כדורגל. למשל אבוקסיס – דוגמא פנטסטית לאחד שיכול לעשות את שני הדברים יחד.

קהל ביתר ירושלים