אני חולה כדורגל. אני אוהב לשחק, אוהב לצפות, אוהב את הקבוצה שלי אהבת אמת ונהנה להתרגש מכל מה שמסביב. כדורגל הוא הרבה מעבר לשחקנים על המגרש ואפילו לקהל ביציע. מידת הפופולריות העצומה של הענף מביאה איתה, מעבר להמון כסף, אפשרויות להשפיע על תחומים נוספים של חיינו. כדורגל יכול לשמש כאמצעי לקידום יוזמות שלום, לשמח אנשים חולים ולגרום למיליוני אנשים בכל רחבי העולם להיות שמחים או עצובים ברגע אחד קסום. במילים אחרות, אני לא בא להגיד שכדורגל הוא "רק מה שקורה על המגרש", עכשיו ניגש לעניין.

רעידת אדמה בעולם הכדורגל! מאז 2007, אז קאקה זכה בתואר כדור הזהב (הבלון ד'אור), רק מסי ורונאלדו זכו לחלוק את התואר הנחשק, 5 פעמים כל אחד (שיאני כל הזמנים), והנה הסתיימה לה ההגמוניה המוחלטת ולוקה מודריץ', כוכבה של ריאל מדריד ונבחרת קרואטיה, זכה בתואר. רוצים לדעת איך הוא זכה? 96 עיתונאים ברחבי העולם בחרו מבין המועמדים שנקבעו את אלה שלדעתם ראויים. הטופ 5: מודריץ', רונאלדו, גריזמן, אמבפה ומסי. כן כן, מסי רק מקום חמישי… ואני שואל, למה זה אמור לעניין אותי?

אז מה בעצם אני רוצה מכם? רק להסביר למה לדעתי, הלא פופולרית, מדובר בתואר סתמי שרק מונף להיות נחשב:

שיטת הבחירה

תארים אישיים בעולם הכדורגל (ובעצם בכל תחום) מתחלקים לשניים – תארים מוחלטים, אותם ניתן למדוד בצורה מספרית ואובייקטיבית (דוגמת מוחמד סלאח שזכה בתואר מלך השערים באנגליה ב2017/18) ותארים סובייקטיביים שנקבעים בצורה של הצבעה או ועדה (דוגמת אליניב ברדה גובר על ערן זהבי ומוכתר כשחקן העונה ב2015/16). תארים מוחלטים הינם עובדה בשטח, מי שיבוא ויגיד שלסלאח לא באמת מגיע להיות מלך שערים כנראה לא ממש הבין את הקונספט, הוא פשוט הבקיע הכי הרבה שערים. מהי משמעות של תואר שנקבע ע"י עיתונאים שאין לי שום מידע עליהם? מבחינתי אין משמעות.

"מגיע"

איך קובעים למי הכי מגיע? אין תשובה. כל אחד מחליט בשביל עצמו אם להסכים עם הצבעת העיתונאים (שגם הם כמובן לא יודעים לפי מה הם אמורים לקבוע, תחושה נטו), לדון שעות על גבי שעות עם חבריו למה המונדיאל יותר חשוב מליגת האלופות ולמה חשוב לתת את זה למודריץ' כי היו לו חיים קשים. עצם הדיון מיותר בעיניי.

פוליטיקה ואינטרסים

איך אפשר בלי הנושא האהוב על כולנו. מעבר לכך שלעיתונאים אין שום הכשרה מקצועית להצביע לשחקני כדורגל ואין לנו שום דרך לדעת את רמת ההבנה שלהם, כמובן שבכל הצבעה כזו מעורבות פוליטיקה ומפת אינטרסים שלמה. אין לנו מושג אמיתי מי הצביע נטו לפי דעתו ומי הושפע, שוכנע בצורה לא אובייקטיבית, קיבל הצעה שלא ניתן לסרב לה או עשה בייביסיטר לגריזמן כשהיה תינוק. אנחנו כן יכולים להניח, מהיכרות בסיסית עם עולם התקשורת, שזה קיים ובהיקף לא מבוטל (ובחרתי בלשון עדינה).

אז מה בעצם קורה פה? מה גורם לתקשורת והאוהדים לאבד פרופורציות לגבי תואר שאין מאחוריו שום אג'נדה או איש מקצוע אמיתי ונקבע ברובו ע"י פוליטיקה ואינטרסים? שתי נקודות בולטות שהצלחתי לחשוב עליהן:

היחלשות האהדה לקבוצות

תופעה שמושפעת מעידן ה"כסף הגדול" ו-"שכירי החרב" שהכדורגל העולמי עובר וכמובן חלקה גם נובע מאותה עליונות של מסי ורונאלדו (לא רק בכדור הזהב אלא בכל המדדים האפשריים בערך). אהדה לשחקן ספציפי שלפעמים גוברת על האהדה לקבוצה- דוגמת אוהדים שעברו מריאל מדריד ליובנטוס ביחד עם רונאלדו או כאלה שמסי מבחינתם הוא הרבה יותר גדול מהמועדון שלו. מצד אחד, מדובר בתהליך טבעי: שחקנים מקבלים החלטות יותר עם הכיס פחות עם הלב->יש פחות ופחות סמלים ושחקני פרנצ'ייז->יותר קשה להתחבר לקבוצה->מתחברים יותר לשחקנים. מצד שני, הבעיה ברורה, שחקן הוא זמני, 10-15 שנה והוא נעלם מחיינו, הקבוצה היא נצחית ולדעתי "חיבור היתר" לשחקנים ילך ויחליש את החיבור הרומנטי לקבוצת כדורגל לטווח הארוך. מגמה זו גורמת לפעמים לאוהדים להעדיף תואר אישי של מושא הערצתם על פני תואר קבוצתי שילווה אותם לקבר ומגבירה את העניין בתארים כמו כדור הזהב.

תרבות הריאליטי

עם השנים לומדת התקשורת (בארץ ובעולם) מה אוהב הקהל לראות ולשמוע. אם פעם היה רק מדד של אחוזי רייטינג, היום ישנם ניתוחים מעמיקים של פלחי אוכלוסייה ממופים לפי תחומי עניין וכל נושא התאמת התוכן לצופה הולך והופך מדע מדויק. מי שצפה בטלוויזיה הישראלית ב-15 השנים האחרונות שם לב למגמה ברורה של עליית תכניות ריאליטי, רכילות וטראש שתופסות את כל הפריים-טיים בערוצים המובילים. המין האנושי אוהב צהוב ומטונף, אוהב פרטים עסיסיים, אוהב שדברים לא קורים רגיל, גם אם זה אומר שהוא מעדיף לקבל שקרים ולא אמת. כך בדיוק אני רואה את כדור הזהב. מישהו שם למעלה הבין שאם ימתגו אותו כ"תואר נחשב", למרות שהוא סתם תוצאה של הצבעת עיתונאים, ניתן יהיה לעשות סביבו רעש תקשורתי רב ולעורר דיונים חסרי כל שחר.

למסי חשוב לזכות בכדור הזהב? זה לא מעניין אותי. תנו לי לראות אותו משחק, משמח ילדים קטנים, מדבר על רגעים עוצרי נשימה שחווה וסיפק לנו בקריירה שלו. לא אכפת לי שזה חשוב לו כי בשבילי התואר הזה הוא כלום. מקום חמישי, מקום עשירי, מצדי הוא יכול להיות גם מחוץ לרשימה, רק שייקח כדור ויכנס לי למסך. אני תמיד אעדיף לראות מכבי פתח-תקווה נגד בני סכנין בגביע הטוטו מאשר לדעת מה חושבים 96 עיתונאים שאני לא מכיר על שחקנים שונים בעולם. זה שהתקשורת קבעה שזה תואר נחשב ונושא חם, פשוט לא מגיע אליי.

שתהיה לנו אחלה עונה ונזכה ליהנות מביצועים של שחקנים גדולים עוד שנים ארוכות.