הכדורגל המודרני זימן לנו מגוון רחב של ביטויים שנכנסו לחיינו. יש את "xg" הזכור לטוב, את "סטטיסטיקות מתקדמות" המעומעם משהו ואת "מסירות מפתח" שגורם לך להישמע כמו פרופסור למתמטיקה. יש עוד כמה מעניינים: "תנועה ללא כדור", "תרומה מעבר למספרים","אחוזי החזקה בכדור" ו"פינוי שטחים" שמרגיש כאילו הושאל מהפוליטיקה. אבל מכל אלה האחד שאני הכי שונא זה "אנדרייטד".

מה הבעיה עם אנדרייטד? כביכול מדובר בביטוי שמשמעותו הבסיסית היא "שחקן שמוערך פחות מכמה שהוא טוב" פשוט, לא? אבל בתוך אנדרייטד מתחבאת משמעות נוספת, כזאת שבאה להגיד "אתם, האנשים הפשוטים, לא מבינים כמה השחקן הזה טוב, אבל אני? אני הרי גאון כדורגל, אני רואה את מה שאתם לא רואים" ולכן אנשים הפסיקו להגיד על שחקן שהם מעריכים שהוא "טוב" או אפילו "ענק", היום כולם משתמשים ב"אנדרייטד" כדי להרים לשחקן, אבל גם להרים לעצמם, שהם הצליחו לראות את גדולתו האמיתית. ולכן, השימוש ב"אנדרייטד" יצא מכלל פרופורציה והגיע למחוזות השחקנים שכולם מעריכים. שחקנים כמו סאדיו מאנה וסרחיו בוסקטס כבר זכו למחמאה, ואפילו מסי, זוכה ב6 כדורי זהב לא מוערך יתר על המידה, כך מסתבר. ולמען האמת, לרוב השחקנים לא מגיע להיות אנדרייטדים. חוכמת ההמונים עושה יופי של עבודה בלהעריך שחקנים, חוץ מבמקרה של שחקן אחד: קארים בנזמה.

בנזמה הוא הכובש החמישי הכי טוב בהיסטוריה של ריאל מדריד, ולמרות 167 שערים שכבש במועדון, הוא השחקן הכי מושמץ בסגל של ריאל, אפילו יותר מגארת' בייל. האוהדים טוענים ש167 שערים זה מעט מדי לחלוץ פותח 11 עונות בריאל (נניח), שהוא שחקן לא משהו שהתמזל מזלו להגיע לריאל ב2009 לצד כריסטיאנו רונאלדו ושלבד הוא לא מחזיק.

ולא כל הסיבות קשורות למה שעל המגרש. לאורך השנים בנזמה קיבל תדמית של שחקן עצבני שעושה צרות, "ערס" אם תרצו, וכשזה מגיע ביחד עם יכולת פושרת, האוהדים רק רוצים לראות אותו בחוץ. זאת אולי הסיבה שאחרי עונה של 21 שערים ו6 בישולים האוהדים עדיין היו משוכנעים שלוקה יוביץ' או מריאנו דיאז צריכים לפתוח במקומו.

אבל בשנתיים האחרונות, דווקא בלי רונאלדו לצידו, בנזמה הראה איזה חלוץ גדול הוא ולמה כל המאמנים שעברו בריאל התעקשו עליו. הדומינננטיות במשחק שלו, הירידה אחורה לקישור כדי לשלוח את הכדור למגן באגף, ומיד אחר כך הריצה לרחבה כדי לקבל את הכדור מהמגן תוך כדי שיבוש כל מערך ההגנה של היריבה, אלה הדברים שהופכים את בנזמה לחלוץ ענק. בשתי עונות הוא כבש 42 שערים ובישל עוד 14, מספרים אדירים.

המספרים של בנזמה בעונה שעברה זכו להתעלמות מצד האוהדים בטענה שהוא "נתן אותם בגארבג' טיים". ובכן, העונה הוא עונה בדיוק על הטענות האלה, כשמאז שחזר מפגרת הקורונה הוא כובש 6 שערים ובישול אחד, ולא סתם שערים: שער יפהפה מול ולנסיה, טיל לחיבורים נגד סוסיאדד, בישול מדהים עם העקב נגד אספניול. בנזמה מוביל את ריאל במאני טיים בצורה הכי יפה שיש.

בעונה שבה אדן הזאר מתגלה כפלופ, מרקו אסנסיו פצוע, הילדים הברזילאים לא יציבים וגארת' בייל מעדיף לשחק גולף, בנזמה עם 21 שערים ו8 בישולים הוא לא חלק חשוב בחוליית ההתקפה של ריאל, הוא בעצמו חוליית ההתקפה שלה, והצורה בה הוא מוביל את ריאל מדריד למורת ההשמצות, מספרת את הסיפור של ריאל מדריד העונה: קבוצה שלפני שנה סיימה את העונה בהפסד ביתי לבטיס כשהיא נראית כמו כלום ושום דבר, בסיום של אותו משחק זידאן הגיע לעמדת הריאיונות ואמר: "העונה הזאת הייתה חשובה, היא הראתה לנו מה אנחנו לא רוצים להיות". באותו זמן זה היה נשמע כמו שטות שמאמן אומר אחרי הפסד, אבל הנה, היום ריאל מדריד עומדת כאלופת ספרד. וזאת למרות ששחקנים כמו בנזמה, קורטואה, וראן וקרוס, שחטפו לא מעט ביקורות אז והפכו להיות חלק חשוב מהאליפות העונה.

בנזמה הוא לא שחקן העונה בספרד, מהמספרים של מסי קשה להתעלם, הוא גם לא שחקן העונה של ריאל, קאסמירו היה יותר חשוב לה. אבל הקאמבק האדיר של בנזמה הוא ללא ספק הסיפור הגדול של העונה הדי חלשה הזאת של הליגה בספרד.