// מאת אופיר אזולאי
דרוש פסיכולוג. לא כזה עם דיפלומה מהאוניברסיטה שמתהדר בתואר ד״ר ותלויות לו תעודות על הקיר, אלא כזה שנולד עם נפש של פסיכולוג ואיכשהוא בטעות התגלגל לכדורגל. אין לו תעודות חתומות מהמל״ג, אבל אולי יש לו ארון מלא גביעים להתהדר בו, גם צלקות ברגליים מאין ספור מאבקים על הדשא יכול לעבוד, חוכמת רחוב גם יכולה להסתדר.
הפרשנים נוהגים לקרוא לזה כדור שלג, הפיזיקאים משתמשים במונח אינרציה. בכל מקרה מדובר במשהו שמתחיל בקטן, לאט לאט מתגבר, תופס תאוצה, מתעצם ואז קשה מאוד לעצור אותו. תחשבו על נהג מרוצים שזכה בפורמולה 1, עשה תאונה קשה, השתקם ועכשיו נותנים לו שוב את כל התנאים הכי טובים להצליח אבל הוא בטראומה שלו, מפחד ללחוץ על הגז. כל מאמן או שחקן שמגיע היום למכבי חיפה, נכנס לתוך האינרציה הזאת. לא משנה כמה מאמנים, שחקנים, מאמני כושר, מנכל״ים, מנהלי קבוצה או מזכירות יתחלפו, הענן השחור הזה עדיין יהיה שם וירחף מעל. הפחד שולט בכל פינה, הוא שיקול בכל החתמה, בחירת הרכב, מסירה או בעיטה.
הוא משפיע, חודר לעצמות.
הגעת למכבי חיפה ויש שם הילה של עבר מפואר, איצטדיון סופר מודרני, קהל ענק ותמונות של קטן משחיל לבארטז באולד טרפורד וקייסי צורח מאושר שנייה לפני שיעקובו עושה עוד קסם באלופות. ואתה, מונחת על הכתפיים שלך האחריות להוציא את היגואר המפוארת הזאת מהבוץ הכל כך עמוק שהיא שקעה בו בשנים האחרונות, להיות כף הרגל שלוחצת על דוושת הגז כאשר כל הגוף שמעליך רועד מפחד.
בתחילת בשנות ה-90, היה זה עמנואל אופיר שהחדיר בשחקני מכבי תל אביב את האמונה שהם הכי גדולים ויכולים לעשות את זה אחרי שהאליפות הצהובה האחרונה הייתה אי שם בשנת 1979 וטראומת ה- 10:0 ריחפה באוויר. אחר כך היה זה גרנט (תלמידו של אופיר) שעשה את זה במכבי חיפה של תחילת שנות ה-2000 אחרי 7 שנות בצורת וטראומת העונה הפיננסית. הבא בתור היה ג׳ורדי קרויף שעשה לצהובים סוויץ׳ במח אחרי 10 שנים של פחד מכישלון שרבץ בכל פינה בקריית שלום זכר לימי לוני הרציקוביץ, החולצות השחורות והטיטולים.
גם פה האינרציה קיימת ועובדת חזק, ברגע שיש דמות שגורמת למועדון לחזור ולהאמין שהוא הכי טוב ומצליחה לשחרר את הפחד, משם זה כבר מתגלגל לבד. הפעם למעלה. מידי פעם שהמחשבה הזאת עולה בראשי, אני ניגש לראות את ההרכבים ששיחקו באותן התקופות ומתקשה להאמין מי הם חלק מהשחקנים ששיחקו בקבוצות האלה וזכו בתארים. הם עלבון לכדורגל. מפאת כבודם, לא אזכיר שמות, אבל אתם מוזמנים ללכת ולבדוק, בטוח שתבינו. ובכל זאת, גם עם מגן גרוע, חלוץ בדיחה וקשר אחורי עלוב, הקבוצות האלה זכו באין ספור תארים. לא כי היה להן סגל מטורף, אלא כי הן היו חזקות בראש, כי מישהו נתן להן להאמין שרק אם ילחצו על הגז, בסוף הן יעמדו על הפודיום.
למכבי חיפה דרוש פסיכולוג, כזה שרק בטעות התגלגל לכדורגל