ישראל ואנגליה הם שתי המדינות היחידות המייחסות חשיבות רבה לגמר גביע המדינה. חשיבות כזו שזכייה בגביע שווה כמעט לאליפות. אצלנו אוהבים את הממלכתיות, את לחיצת היד לנשיא, את ההמנון ואת טקס ההנפה.

גם באנגליה יש כבוד לגביע. "בוקר טוב, היום גמר הגביע". כך ייפתחו בשבת שידורי הבי בי סי. גם קיומו של המשחק בוומבלי מוסיף לכבוד ולאווירה.

בשאר אירופה מתייחסים לגביע כמו לגביע הטוטו אצלנו. לעולם לא אשכח את תגובתו המזלזלת של לואיס פרננדז לאחר שבית"ר ירושלים שלו הודחה ע"י הכח ר"ג. "זה רק גביע" אמר. גם במכבי זלזלו בגביע בשנתיים האחרונות עד שהובהר למאמנים חשיבותו לאוהדים. לו היה הדבר תלוי בהם, היו מקלים ראש.

זו אולי הסיבה שהגביע האנגלי הוא היחיד שבאמת מעניין כאן מישהו שהוא לא עמיחי שפיגלר או משה צימרמן. בכוונה לא כתבתי ספרדי. הפופולריות של הליגה הספרדית כאן יחד עם החשיבות שיש כאן לגביע באופן כללי, עוד ייצרו כאן התעניינות יותר מאשר בחלקים נרחבים בספרד עצמה…

אבל בשורה התחתונה, אנחנו קרובים בעניין הזה לאנגלים יותר מלאחרים. איך שר פעם שמעון גרשון כשעוד היה אדום? אין דבר מתוק יותר מגביע. קיץ בריא לכולם.