בואו נשחק משחק קטן. אתם בעלים של חנות מכולת שכונתית, מדי יום פוקדים אתכם כל החבר'ה מהשכונה בקניית מצרכים לבית. חנה הזקנה שקונה שני קרטוני חלב ולחם, דני שעובד במספרה קונה תמיד בקבוק קולה זירו וסיגריות מרלבורו לייט, ויוסי הקטן עם החיוך השובב, שתמיד מבקש שתרשמו לו כשהוא לוקח קינדר בואנו ורץ אל אמא שלו.
אתם נהנים מהעבודה, המכולת קרובה לבית שלכם ומביאה לכם ולביתכם ביטחון כלכלי. כמובן שדאגתם לחדש חוזה שכירות עם בעל המקום מבעוד מועד. אתם משלמים הרבה כסף על המקום, אבל זה משתלם בסופו של דבר.
יום בהיר אחד, מיד אחרי שעזרתם לחנה לסחוב את הקניות לקלנועית והיא נפרדה מכם בחיוך, מגיע בעל הבית. הוא טוען שהוא קיבל עסקה טובה יותר מהפיצה שממול, והוא דורש שתעזבו את המקום במיידי. אם לא, הוא אומר, הוא יאלץ להפקיר את הטיפול בחלונות השבורים והמרזבים הנוטפים.
כך לפתע פתאום חרב עליכם עולמכם. הרי ברור לכולם שחוזה זה חוזה וצריך לכבדו. אבל איך נתמודד עם הסנקציות שמפעיל בעל הבית?
פיליפה קוטיניו לא נכלל בסגל של ליברפול לקראת ווטפורד. פגיעה בגב היא הסיבה הרשמית. ליברפול מחזיקה בחוזה עם קוטיניו, שמוביל את הקבוצה שמתגבשת אט אט הקיץ.
תעמידו את עצמכם במקום של בעלי ליברפול או של יורגן קלופ, איך מתמודדים עם הסנקציות שפיליפה מפעיל? הרי ברור לכולם שליברפול לא יכולה להשאיר שחקן בכוח. וברצלונה ביחד עם קוטיניו רוכבים על הגל הזה.
אבל זה לא רק קוטיניו, זו מגמה גדלה בכדורגל העולמי. לצד קוטיניו יש שחקנים נוספים שמנינו לעיל בכדורגל האנגלי, אבל לא רק שם. גם דורטמונד מתמודדת עם שחקן שמפעיל סנקציות כדי לעבור לברצלונה, שאלקה סבלה לא מעט מצעירים שרוצים לעשות את המקפצה ובוחרים בדרך המכוערת הזאת וגם בביצה שלנו (באופן לא מפתיע בכלל) סובלות קבוצות מהמגפות האלה.
