כשטים דאנקן פרש בצניעות הכל כך אופיינית לו אחרי ההדחה בחצי גמר המערב של 2016, גרג פופוביץ’ ידע שיש לו על מי לסמוך לעתיד הקרוב. קוואי לאונרד, שחקן שכאילו נולד כדי לשחק בסן אנטוניו. שקט, עם פנים שמעולם לא חושפות מה קורה בפנים, אבל יכולות כדורסל בשני צידי המגרש מהטובות שיש בליגה. יהיו כאלה שיגידו שהן היו הטובות בליגה בעונה שעברה. אבל בדרך לבניית שושלת חדשה סביב קוואי, משהו השתבש.
לפני שנה, פלוס מינוס כמה ימים, הסן אנטוניו ספרס היו התקווה הגדולה לעצור את הגולדן סטייט ווריורס בפלייאוף של המערב. לכמעט שלושה רבעים במשחק הראשון בין שתי הקבוצות בגמר המערב של 2017, לאונרד והספרס עמדו בציפיות, ואימללו את הווריורס. ואז באה הרגל של זאזא פאצ’וליה, החמרה של הפציעה של לאונרד בקרסול, ואת ההמשך זוכרים היטב: גולדן סטייט ניצחה בסוויפ בדרך לאליפות שנייה בשלוש שנים.
אני הייתי מאלה שגרסו שללאונרד הגיע לזכות ב-MVP של עונת 2016-17, עם כל הכבוד לטריפל דאבלים של ראסל ווסטברוק. בעונת 2017-18 ציפיתי שלאונרד, כמו שעשה בכל עונה בקריירה שלו, ישדרג את סט היכולות שלו עוד טיפה. מה קרה במקום? אז ככה. את 26 המשחקים הראשונים של העונה לאונרד פספס בגלל פציעה בשריר הירך. הוא חזר בדצמבר ושיחק תחת מגבלת דקות + מנוחה בחלק מהמשחקים. בתחילת ינואר, במשחק מול פיניקס, הוא נפצע בכתף. הוא חזר שבוע אח”כ למשחק מול דנבר, וזהו. פה הסתיימה העונה שלו, כשהספרס משביתים אותו לאור החרפה בפציעת הירך שלו. כאן, כנראה, התחיל הקרע בין לאונרד למועדון, קרע שאולי לא ניתן לאחות.
אחרי חודש של החלמה מהפציעה, הצוות הרפואי של הספרס אישר ללאונרד לחזור לשחק, אבל לאונרד החליט שהחזירו אותו מוקדם מדי למגרש בפעם הקודמת, מה שגרם להחרפת הפציעה. את פגרת האולסטאר הוא בילה בניו יורק עם מומחים ובעבודת שיקום נוספת. או שהוא סתם עשה ברוגז עם הספרס, ובעצם החליט על דעת עצמו לא לשחק בטענה שהרופאים שלו חושבים שהוא עוד לא מוכן לחזור. במשך החודשיים האחרונים התקשורת בארה”ב כל הזמן מדברת על תאריך חזרה פוטנציאלי – תחילת מרץ, סוף מרץ, ממש לפני תחילת הפלייאוף, לתחילת הפלייאוף. בסוף לאונרד לא חזר, והספרס הודחו בסיבוב הראשון.
אף אחד לא באמת יודע מה המצב בין לאונרד לקבוצה, לשחקנים, לפופוביץ’. האם המאמן שלח עקיצות לקוואי בצורה של מחמאות על ההקרבה של למרקוס אלדרידג’ העונה, השחקן שבזכותו הספרס הצליחו להשתחל לפלייאוף? תלוי איך אתם רואים את הפרשה – הזאת שמספרת על שחקן מפונק ואולי קצת פחדן, או על השחקן שפשוט דואג להמשך הקריירה שלו והחוזה הבא שלו, וחושש בצדק אחרי שהרופאים של הקבוצה טעו במוכנות שלו לחזור פעם אחת.
ללאונרד חוזה לעוד שנתיים – עונה הבאה (2018-19), שאחריה הוא יכול להשתחרר, עם אופציית שחקן לעונת 2019-20. בלי כל ההסתבכות של הפציעות והסכסוך בינו למועדון, היינו שומעים הרבה יותר על הארכת החוזה שהוא כנראה היה חותם עליה הקיץ, אבל לאור המצב, הדיבורים הם על טרייד שהספרס יעשו. כל מיני שמות ואופציות נזרקות באוויר, כולל של קריסטפס פורזינגיס שגם לא מרוצה בניקס.
העתיד מאוד לא ברור בסן אנטוניו. בלי לאונרד, אין ממש על מי לבנות, כשאולדרידג’ בצד הלא נכון של 30, כמו שאוהבים להגיד בארה”ב. מאנו ג’ינובילי תמיד מועמד לפרישה, טוני פארקר שחקן חופשי ורחוק מאוד מהרכז הנפלא שפירפר הגנות ממש לא מזמן, והשאר, כמו תמיד, שחקנים משלימים שצריכים כוכב, או לפחות מישהו עם כמות נכבדת של מנהיגות וחוכמת משחק שירים אותם למעלה במערב הצפוף והקשוח.
פופוביץ’ התרגל לראות את דאנקן כל יום במשך כמעט 20 שנה ולדעת שאין לו מה לדאוג. וכשהפרישה התקרבה, הידיעה שיש את לאונרד הייתה מרגיעה, אבל מסתבר שדאנקן, או אם תרצו את חבילת השלישייה קומפלט, לא כל כך פשוט להחליף אגדה, אפילו אם היורש הוא אחד השחקנים הטובים בליגה. יש דברים מעבר ליכולת שקשה יותר לצפות.
