המונדיאל בפתח ואיתו, ככל הנראה, מספר משחקים שייגמרו בשיטת ההכרעה הכי מותחת שיש.
תאהבו אותה או תשנאו אותה, שיטת ההכרעה בבעיטות מ-11 מטרים היא הכי מקובלת לשבירת שוויון בכדורגל.
מאחר והשיטה היא גם פשוטה מאוד – שחקן, שוער וכדור. היא מולידה לא מעט שאלות:
לאיזה שער במגרש לבעוט?
האם לבעוט ראשונים?
לאיזו נקודה בשער כדאי לבעוט?
וכמובן השאלה הכי חשובה, מי הבועטים שכדאי לשלוח לבעיטות ההכרעה?
אז את מי לבחור?
הדעות הנפוצות ביותר בנושא בחירת הבועטים הן הבאות:
הדעה הרווחת בעולם הכדורגל של ימינו היא שצריכים לבחור בשחקנים בעלי הניסיון הגבוה ביותר.
דעה פופולרית נוספת היא לתת לכוכבים הכי גדולים בנבחרת לבעוט את הבעיטות המכריעות.
ודעה שלישית, שממשיכה את אותו קו מחשבה, היא לתת לשחקנים שנמצאים בשיא הקריירה שלהם.
אם נסתכל על לא מעט קבוצות ונבחרות, נראה שאכן קו המחשבה הזה בדרך כלל הוא זה הנלקח בעת בחירת הבועטים.
אך האם אלו הבחירות הנכונות?
בכתבה זו, אציג סקירה שעשיתי לגבי גיל הבועטים ורמת ההצלחה שלהם בבעיטות הכרעה מ-11 מטרים.
בין השנים 2000 ל-2016 התקיימו מספר לא קטן של הטורנירים הגדולים בעולם הכדורגל: ליגת האלופות, יורו, מונדיאל וקופה אמריקה.
בשנים אלו, 49 משחקים הוכרעו רק אחרי בעיטות הכרעה מ-11 מטרים. סך הכל נבעטו 484 פנדלים.
נתחיל בממוצעים הכלליים:
מתוך 484 הפנדלים שנבעטו, 70.66% נכנסו (342).
גיל הבועט הממוצע היה 26.8 (בערך 26 ותשעה וחצי חודשים).
כמות הבועטים מגיל 26 ומטה היתה 234.
כמות הבועטים מגיל 27 ומעלה היתה 250.
חשוב לציין שגיל השחקן חושב בצורה אבסולוטית – זאת אומרת, שחקן שיחגוג יום הולדת 27 לדוגמא חודש אחרי שבעט את הפנדל נחשב עדיין כבן 26.
נסתכל על התרשים הבא:
חילקתי את קבוצות הגיל לשלוש לפי חילוק די סטנדרטי בימינו:
- שחקנים עד גיל 23 – גיל 23 הוא הגיל המקסימלי באולימפידה. בגיל זה השחקן נחשב עדיין לצעיר, אך כבר אמור לשחק בקבוצה הבוגרת.
- שחקנים עד גיל 26 – שחקני כדורגל מגיעים לשיא כושרם סביב גיל 27. לכן, גיל 26 נבחר כאן לקו המפריד בין אלו שאמורים להיות בשיא לבין אלו שקצת לפניו.
חשוב לציין, קבוצה זו כוללת בתוכה גם את השחקנים עד גיל 23. - שחקנים מגיל 27 ומעלה – מדובר בשחקנים עם הכי הרבה ניסיון ומדובר בשחקנים שנמצאים בשיאם או קצת אחרי השיא.
לפי התרשים, ניתן לראות את הירידה הדרסטית בין קבוצות הגילאים.
ממוצע ההבקעה של השחקנים המנוסים יותר, אלו שבשיא כושרם, נמוך בהרבה משל אלו הצעירים!
ניתן להסיק מכאן, שדווקא הצעירים הם המוצלחים יותר בבעיטות ההכרעה.
אך מה לגבי הניסיון? האם הוא לא משפיע?
מי פגע בממוצע שלי?
ממוצע ההצלחה של השחקנים עד גיל 23 לפי התרשים הוא 77.66%.
ממוצע ההצלחה של השחקנים עד גיל 26 הוא 72.22%.
ההפרש משמעותי, בעיקר אם נתחשב בעובדה שיש חפיפה די גדולה בין שתי הקבוצות.
אם נסתכל על השחקנים בטווח הגילאים 24-26 נגלה את הסיבה לכך.
ממוצע ההצלחה של השחקנים בטווח המדובר הוא רק 68.57%. חלש יותר מאשר הצעירים יותר, וחלש יותר מהשחקנים הבוגרים יותר.
מאחר ואלו התוצאות, כדאי להסתכל על חילוק ממוקד יותר.
התרשים הבא יציג את אחוזי ההבקעה בכל אחד מהגילאים – משחקנים בני 18 ועד שחקנים בגיל 36:
אתחיל בלהדגיש שישנה סטייה קטנה לגבי הגילאים בהם יש מאה אחוזי הצלחה.
רק חמישה שחקנים בעטו בעיטה מכריעה לפני גיל 20. רק שניים בעטו בגיל 35.
אם ננתח את התרשים, נראה כי יש ירידה די משמעותית בהצלחה של שחקנים בין הגילאים 25 ו30.
מדובר בטווח הגילאים אולי הכי משמעותי בכדורגל.
אלו הגילאים של השחקנים הצעירים שפרצו לא מכבר או הגילאים של השחקנים שנמצאים בשיאם.
ודווקא בגילאים האלו, אחוזי ההצלחה הם הנמוכים ביותר.
דווקא לאחר גיל 30 שוב יש עליה ואחוזי ההצלחה בדרך כלל מעל לממוצע.
לשחקנים הוותיקים יש 74.38% הצלחה. קצת פחות מהשחקנים הצעירים ביותר, אבל אחוזים טובים בהרבה מה65.47% של השחקנים בטווח של 25-30.
אז מה ניתן להסיק מכאן?
המסקנה הראשונה היא שכדאי לתת לשחקנים הצעירים קצת יותר קרדיט לפני בעיטות ההכרעה.
בניגוד לדעה הרווחת ולמה שיאמרו רוב הפרשני הכדורגל.
הסטטיסטיקה לא משקרת, השחקנים הצעירים מצליחים להבקיע יותר מאלו הבוגרים מהם ומוכיחים את עצמם פעם אחר פעם.
המסקנה השנייה היא לגבי הניסיון. יש השפעה לניסיון של שחקנים בבעיטות הכרעה. הניסיון הזה מתחיל לתת את השפעה חיובית רק בסביבות גיל 30.
לדעתי הסיבה לכך היא שמצד אחד הביטחון העצמי העודף, זה שלפעמים פוגע בשחקן, מתחיל לרדת. מצד שני, קור הרוח עולה.
המסקנה השלישית והכי מעניינת היא שדווקא את השחקנים שנמצאים בשיא הקריירה שלהם, אפילו אם הם מוכשרים מאוד, לא כדאי לשלוח לבעוט את הבעיטות המכריעות.