השבת האחרונה נפתחה עם המשחק בין מנצ'סטר סיטי לווסט האם בפרמייר ליג. בשנים האחרונות מאזן התוצאות במשחק הזה נטה חד משמעית למנצ'סטר סיטי, כשהקבוצה בתכלת ניצחה את כל המשחקים נגד הפטישים מאז ינואר 2016. רק לפני קצת יותר משנה סיטי רקדה על המגרש בצפון לונדון וניצחה בחוץ 5-0.

אבל הפעם זה היה שונה. במקום לרקוד על המגרש, סיטי נראתה אנמית ומבולבלת. כדורים שפעם היו מוצאים את עצמם בפינה של הרשת נבעטו החוצה, שחקנים שרצו על שטח ריק עם הכדור התמהמהו יותר מדי ואפילו מצב לא יצרו מזה. המשחק נגמר בתוצאה 1-1, אבל זה לא הרגיש שווסטהאם סחטה תיקו הירואי, אלא שסיטי לא הצליחה לנצח את המשחק למרות שיכלה לעשות זאת, יותר מפעם אחת.

זה לא המשחק הראשון שסיטי לא משכנעת העונה. החמישייה שחטפה מלסטר, התיקו מול לידס וגם ניצחון לא מאוד מרשים על ארסנל עומדים בניגוד מוחלט למה שראינו ממנצ'סטר סיטי בשנים האחרונות. התחושה היא שסיטי משחקת כדורגל מהוסס, מפוחד, אבל בעיקר עייף. אחרי עונה שעברה שסיטי אפילו לא איימה על האליפות זה הרגיש שפפ הביא בקיץ עוד רכש שימלא את החורים ויעזור לו להגשים את המטרה הזאת השנה. גם הסיום המרשים של העונה שעברה בכלל, והניצחון 4-0 על ליברפול בפרט, נראו כמו הצהרה של פפ שהוא כאן כדי להישאר אחרי שבעונה שעברה הספידו אותו. כרגע, זה לא נראה מבטיח.

***

מיד אחרי המשחק של מנצ'סטר סיטי הגיע משחק אחר: הקלאסיקו. לפני המשחק הנרטיב היה נראה די ברור: ברצלונה החדשה והצעירה שפותחת עם שני שחקנים בני 17 ושחקן בן 19, עם קוטיניו המתקמבק, עם דה יונג, שסוף סוף משחק בעמדה שמתאימה לו, שנתנה חמישיה בליגת האלופות באמצע השבוע, אל מול ריאל מדריד, שלא הביאה רכש ונשארה עם סגל לא מספיק טוב, עם ויניסיוס שלא יודע לכבוש, בנזמה שבתקופה רעה, שהתקפית היא תלויה בבלם שלה, שאת שחטאר בבית היא לא הצליחה לנצח. אבל בסופו של דבר, התוצאה על הדשא הייתה הפוכה לגמרי: ריאל ניצחה 3:1 וללא ספק נראתה כמו הקבוצה הטובה יותר.

זה לא שברצלונה הייתה אנמית. היא דווקא תקפה לא מעט והגיעה למצבים, אבל היא נפלה לאותם בורות כמו תמיד: בלמים לא מספיק טובים, חילופים מאוחרים וסף שבירה מאוד נמוך. ובסוף, המשחק הזה הפך את כל הנראטיב: עכשיו ריאל היא המועמדת המובילה לאליפות, ובארסה אחריה.

וכשמדברים על ברצלונה, חייבים לדבר על מסי. ב5 המשחקים הראשונים בלה ליגה מסי השיג 0 בישולים ושער אחד בלבד (וגם הוא בפנדל), מדובר בפתיחת העונה הגרועה ביותר שלו מאז עונת 2007/08! כשמסי על המגרש העונה זה לא רק שהוא הולך (כי את זה הוא תמיד עשה), אלא מרגיש כאילו הוא פחות מנסה, פחות רוצה, כאילו נמאס לו. אי אפשר לדבר על מסי ולהתעלם ממה שקרה בקיץ: הרצון לעזוב, הפרידה מסוארז, הוויכוחים עם המאמן. ואכן, נראה שלראשונה בקריירה שלו, מסי נמצא בנקודה שהוא לא רוצה להיות בה.

***

מאז הפרידה שלהם ב2012 מסי ופפ מנסים להוכיח שהם יכולים להיות גדולים גם בנפרד. אחרי שמונה שנים אפשר להגיש שהם הצליחו בכך: פפ לקח אליפויות מרשימות מאוד בבאיירן ובעיקר בסיטי, גם כשלא היה לו דור חד פעמי כמו בברצלונה. מסי לקח אליפות וגם את ליגת האלופות ב2015 גם כשהסביבה הייתה יותר חלשה.

כשדיברו על האיחוד ביניהם בקיץ האחרון הדרך שבה זה יקרה נראיתה די ברורה: מסי יעזוב את המערכת הלא מתפקדת של ברצלונה כדי להצטרף לגווארדיולה בסיטי, שזו גם מערכת מתפקדת, גם מאמן שהוא מכיר ואוהב, וגם אחת הקבוצות היחידות שיכולות לשלם את השכר שלו. אלא שמאז הקיץ נראה שהמצב בסיטי מתערער, הכדורגל של גווארדיולה לאחרונה לא משכנע מספיק ויכול להיות שההנהלה לא תשמח מאוד להוציא כמה מאות מליונים על שכר ובונוסים בשביל מאמן שלא מצליח לגרום לסגל יקר מספיק להראות טוב. חוץ מזה, מסי יהיה בן 34, וכשהוא נראה ככה העונה הגיוני שהניהול המקצועי של סיטי לא ירצה לבנות סביבו קבוצה.

ובכלל, לא רק החוזה של מסי נגמר בסוף העונה, אלא גם של פפ, ועם איך שסיטי נראית תחתיו נשמע די סביר שהצדדים יחליטו שדי, הם הגיעו למיצוי אחד של השני, ויפרדו. במקרה הזה שאלת מסי ופפ הופכת למסובכת פי כמה, כי יש מספר מצומצם מאוד של קבוצות חוץ מסיטי שיכולות לשלם את החוזה של מסי, ולרובן קשה לדמיין שמסי יגיע (ריאל ופריז לדוגמא) ותמיד יש את הסיכוי שגווארדיולה יקח הפסקה של שנה כמו שעשה אחרי שעזב את ברצלונה, אבל אז, מה יהיה עם מסי? ומהצד של מסי, השנה יש בברצלונה בחירות, ואם האופוזיציה תנצח, לא קשה לדמיין אותו נשאר, נכון? והאפשרויות עוד הולכות ומתרבות.

כבר שמונה שנים מסי ופפ מנסים למדוד את עצמם אחד ביחס לשני, מי הצליח יותר, מי הצליח פחות. בפעם הראשונה מסי ופפ צריכים להתחיל למדוד את עצמם ביחס לעצמם – איך הם הגיעו למצב הזה? למה הם לא כמו פעם? הקיץ הבא יהיה נקודה מכרעת עבור שניהם, ועדיין לא ברור להם מה הם עומדים לעשות בו