גם אוהד בית"ר השרוף ביותר, מרגיש מועקה קלה בלב אחרי המשחק ביום שני האחרון. תמיד כיף לנצח את מכבי חיפה, אבל לא כך.

מיד כשהונף הכרטיס האדום, חזרתי בראש 5 שנים אחורה. פסח 2011, מוצאי חג ראשון, רבע גמר גביע המדינה בבלומפילד, הפועל ת"א מול בית"ר. הכותרת בעיתון של יום למחרת היתה "ושאינו יודע לשפוט" עם תמונה גדולה של חכמון. למה? בגלל הדקה האחרונה של הדבר הזה

וכך גם שלשום. לא צריך להיות בקיא מאד ברזי השיפוט כדי להודות שלא הגיע כרטיס אדום לנטע לביא. בניגוד לשער של וילפורט שלעניות דעתי היה חוקי (שכטר לא מסר לו – הוא בעט לשער והכדור פגע בקינן והגיע לוילפורט -זה לא נבדל), לשלוף כרטיס אדום בזמן כזה ובמצב כזה במשחק, פשוט גמר את המשחק לגמרי.

אני לא מכיר אישית את חכמון, אבל חוץ משתי הטעויות האלה, היו לו עוד לא מעט טעויות מכריעות משחק. זה קורה גם לגדולים ממנו, אבל התדירות של חכמון, שיקול הדעת הלקוי שלו והעובדה שהוא לא מודה בטעותו, מעוררות תהיות מה הוא עושה בליגת העל בכלל ובמשחקים גדולים בפרט. חבל ששוב ההנאה שלנו מהמשחק נפגמת בגלל גורמים חיצוניים.