השנים חולפות וטורים מקצועיים מקשטים את אתר "הזווית" בכל פינה. את שלמה שרף שעולה עם שלושה חלוצים כי רק ככה משחקים התקפי, החליפו אנשי הייטק כדורגל, שאוספים נתונים, מנתחים כל מילימטר של תנועה על הדשא עם ובלי כדור, כשהכל מגובה בעובדות.

מכיוון שלימדו אותי שעם עובדות לא מתווכחים ולמולי גרפים משורטטים היטב, שתקתי. מה אני אביא מנגד? התכתבויות וואטסאפ בקבוצה של החבר'ה "איזזזזה כדור יראבק", "הכי טוב בארץ בפעערררר"? הגישה שלי אומרת "אם הוא אמר, הוא יודע. הוא גם פתח עכשיו קופת גמל להשקעה והעביר אליה את כל החסכונות". אני לא תמיד בודק, לפעמים מועיל להיות טרמפיסט על עבודה סיזיפית של אחרים.

זה אינו טור מקצועי. הכותב אינו איש מקצוע, לא חובבן ולא הלכה למעשה. הכותב הוא אוהד כדורגל של קבוצה אחת. הכותב צופה בערוצי הספורט שבתשלום בדרכים פיראטיות. הכותב לא יודע שום נתון סטטיסטי ואינו מתיימר לחפור באתרי אינטרנט כדי להשיג.

גילוי נאות 1 – אני אוהד הפועל באר שבע. עבורי, כל מה שקורה במועדון האדום קדוש. לפעמים קצת לא אובייקטיבי, יש שיגידו רוב הזמן.

גילוי נאות 2 – אין לי הרבה זמן לצפות בכדורגל. על כדורגל עולמי ויתרתי כשהיכרתי את אשתי (בחיים לא חשבתי שאגיע לרגע שארגיש כל כך מבוגר) והיא הודיעה לי שצריך לתחום תחביבים ליום בשבוע. בהמשך זה התרחב ליומיים כי בחמישי יש אירופה. ביתר הזמן, עבודות הבית, גבר מודרני יעני. אחרי כדורגל ישראלי אני עוקב באופן מצומצם, תקצירים, חדשות ושיחות פרלמנט מאולתרות.

בהעדר זמן, התחלתי לסגל לעצמי תפיסות של הוגי דעה – מארקס והובס אאוט, קופר ורוזנטל אין. לאור כל האמור בגילוי נאות 2, לא היתה לי דעה מגובשת על צארון שרי. חלק מהזמן גם לא ממש ידעתי איך הוגים את שמו, אבל על זה נרחיב בפעם אחרת וברוב הזמן חשבתי שיש לו תספורת מגניבה והוא בוגר הליגה האנגלית, ראשונה או שנייה, לא ממש חשוב. ראיתי אותו נגד באר שבע, לפעמים טוב מאוד, רוב הזמן טוב, מספר 10 עם קעקועים, מבחינתי זה כבר קרוב למצוין, יש דברים שהם מעבר לכדורגל.

מנגד, ראיתי מקרוב (מבעד למסך הטלויזיה, כך נכפה עלינו), את מספר 10 באדום. לטעמי האישי, אחד הכדורגלנים הגדולים ששיחקו בישראל, אחרי טוני וואקמה, ג'ון אוגו, אליניב ברדה ומאור מליקסון. גם יעקובו בטופ. ורוסו שם, בדגש על 97'.

עוד ברשימה: מאור בוזגלו, מיגל ויטור, ערן זהבי ויוסי בניון.

בכל אופן, ראיתי מקרוב את זוס, יהושוע, ישו, פישקיוורה או איך שלא אומרים את זה. בקיצור, ז'וסוואה.

ראיתי את זוסוואה וקראתי את אשר אמרו הוגי הדעה לאמור וגיבשתי בתוכי עמדה שנשענת על האובייקטיבים שבאובייקטיבים, שנוסף על כך, גם מבינים כדורגל ומשקיעים שעות על גבי שעות בצפייה בליקוטי השעמום שמצטברים בין הפועל כפר סבא לעירוני בית שמש. אלו קבעו, באופן נחרץ, שבשיקול כל השיקולים, מס' 10 של מכבי חיפה הוא הזר הטוב בליגה וכפועל יוצא בזאת, הטוב מבין השניים. השתכנעתי.

הוספתי לראות את ז'וסוואה באירופית, את ז'וסוואה וחבורת שחקנים בינוניים מסביבו בליגה, את ז'וסוואה באגף, את ז'וסוואה באמצע, את ז'וסוואה מאחור, את ז'וסוואה במשחק עומד, את ז'וסוואה מרחיק כדורים כיאה לשחקן של אבוקסיס, את ז'וסוואה מסיים מול השוער באלגנטיות ותהיתי הכיצד נפל בחלקו של הכדורגל הבינוני שלנו שחקן טוב ממנו.

הייתכן?

אז התחלתי לראות גם שרי. כי טור שאינו מבוסס על שום נתון עובדתי או מקצועי, צריך לכל הפחות להכיל כמה דקות של כדורגל (אני יודע שכמה מטובי פרשנינו לא שמענו על זה). אז ראיתי שרי. כשבאמתחתי לפחות 6-7 משחקים שלמים של מכבי חיפה, ברובם היא מנצחת, בחלקם הגדול אפילו בקלות, ראיתי מספיק דקות שרי כדי לנסות והטיל ספק בהוגי הדעה שנתנו את התואר לחיפאי.

הרכבתי משקפיים אובייקטיביות, בחנתי פרמטרים מכל הסוגים והמינים, בעין של כדורגלן מבוזבז לשעבר, כוכב כדורגל שכונות בהווה (דשא סינטטי, שלישי ב-20:30), עורך עמוד אוהדים, כותב במדורי ספורט נחשבים (טורים שפורסמו וכאלו שלא), כותב למגירה, מקלל בטרנר מעל הספסל של הקבוצה האורחת כמו בהמה ואחד שחגג בעשור האחרון כמו שאי אפשר לחלום, הרכבתי משקפיים אובייקטיביות וקבעתי חד משמעית; ז'וזואה פיליפה סוארס פשקיירה, דוז פואה.

אני לוקח לקבוצה שלי את ז'וסוואה בכל יום, בכל שעה, בכל מגרש. עם הסכנה המרחפת שהוא ייעצר במחצית על ידי הימ"מ, עם האפשרות הסבירה שהוא יקבל שלושה צהובים בהתקפה, עם הטירוף בעיניים והטירוף על הדשא, עם היכולת לסחוב על הגב 8 מתחזים לכדורגלנים אל שלב הבתים באירופית וההבדל היחיד בין מועמדת לירידה לקבוצת צמרת, עם תצוגות תכלית במשחקים גדולים ורגעי קסם מול הקטנות, עם הדריבל על שטח קטן, עם הבעיטה העוצמתית מהמקום, עם סעיף הגאונות שמהול בפסיכוזה למתקדמים.

בקיצור, ז'וסוואה. למה? כי טוב מראה עיניים מאלף ואחד הוגי דעה.