ה14 בפברואר 2017, פארק דה פראנס, פריז. פריז סן ז’רמן בעונתה החלשה ביותר בשנים האחרונות, אחרי זלאטן ולאבצי, לפני ניימאר ואמבפה, בעונה שבה הפסידה את האליפות, מנצחת, סליחה, קורעת את ברצלונה 4-0. תצוגה יוצאת דופן של הצרפתים שגרמה לשלישיית הMSN האגדית להיראות כמו כלום ושום דבר שכנעה את כולם שזהו, פריז תעלה וברצלונה תודח כבר בשמינית.

בראיון של אחרי המשחק אמר מאמן ברצלונה לואיס אנריקה: “זה יהיה סופר קשה לעלות מהסיטואציה הזאת ונצטרך לספק בבית תצוגה הרואית ויוצאת דופן. אבל למה לא לחלום?”
והוא חלם.

ה8 במרץ הוא תאריך שאוהדי ברצלונה לא ישכחו לעולם: השער המוקדם של סוארז, העצמי של קורזאווה, שער החוץ של קבאני שנתן לפריזאים תקווה, הפנדלים שאולי היו ואולי לא וכמובן שער הניצחון של סרג’י רוברטו. השדרן הישראלי נדב יעקובי סיכם את אותו ערב במשפט בלתי נשכח: “לא היה כדבר הזה” וזה נכון, עד אותו ערב היה אפשר לספור בקלות את כמות המהפכים המטורפים בהיסטוריה של המפעל: הנצחון של לה קורוניה על מילאן הגדולה, הנצחון של דורטמונד בדקות הסיום על מאלגה וכמובן גם הגמרים ב1999 ו2005. אז עד אז כנראה שבאמת לא היה כדבר הזה, אבל מאז?

בעונה האחרונה של ליגת האלופות היו 14 מאבקי נוקאאוט, רק ב6 מהם מי שניצחה במשחק הראשון היא זו שעלתה לשלב הבא בסיום השני, ב6 נוספים זו שהייתה עם ידה על העליונה לאחר ההתמודדות הראשונה מצאה את עצמה מודחת וב2 המקרים הנותרים התוצאה במשחק הראשון הייתה תיקו. אז רגע אחרי העונה המטורפת שהייתה לנו בליגת האלופות ורגע לפני שהעונה החדשה במפעל מתחילה ישבתי כדי לבצע את המשימה הבלתי אפשרית: למצוא מגמות בכאוס, לחזות את הבלתי צפוי ולמצוא הגיון במהפכים.

איך חוזים מהפך?
אתם נפגשים עם חברים יום אחרי משחק ברבע הגמר שנגמר 3:0 לקבוצה אחת, ואתם רוצים להרשים את החברים ולהמר שבגומלין יהיה מהפך? אז יש כמה סימנים שמתריעים על מהפך מתקרב:

1. יכולת
לפעמים התוצאה משקרת ולא תואמת למה שבאמת קרה על המגרש. במקרים בהם הקבוצה הפחות טובה על המגרש ניצחה בסיום, סיכוי טוב שהקבוצה השנייה תצליח להפוך בגומלין. קחו לדוגמא את המשחק של ליברפול מול ברצלונה בקאמפ נואו. האנגלים החזיקו יותר בכדור, בעטו יותר, בעטו יותר למסגרת וכל זה בקאמפ נואו! רק שלבארסה היה את מסי, ומסי יכול לעשות גולים מכלום. דוגמא נוספת היא המשחק בין אייאקס לריאל מדריד בשמינית הגמר. רבים הרגישו שאייאקס הפסידה למרות שהייתה הרבה יותר טובה, ובסוף אייאקס היא זו שעלתה.

פערי הרמות לא חייבים להיות עצומים כדי שיהיה מהפך. קחו לדוגמא את המשחק בין ברצלונה לרומא בקאמפ נואו: מתוך 4 השערים שבארסה הבקיעה שניים היו עצמיים ואחד בגלל הדיפה רעה של השוער וההרגשה הייתה שרומא פספסה פה הזדמנות, אלא שבסוף היא זאת שעלתה. זה לא עניין של קארמה, אלא העובדה שאם קבוצה שיחקה רע, אבל הצליחה “לגנוב” ניצחון אחרי משחק אחד, הסיכוי שהיא תצליח לעשות את זה עוד משחק היא לא כל כך סבירה.

2. מנטליות
כשקבוצה מתחילה לחשוב על השלב הבא כבר אחרי המשחק הראשון (שבו היא ניצחה/השיגה תוצאה טובה) זה צריך להדליק נורת אזהרה לגבי הסיכויים למהפך בגומלין. הצהוב שראמוס קיבל מול אייאקס הוא מקרה כזה. ראמוס קיבל צהוב כדי שיצטברו לו הכרטיסים הצהובים והוא יורחק מהגומלין, אבל יוכל לשחק ברבע הגמר מבלי שסכנת הרחקה תרחף מעל ראשו, בפועל ראמוס צפה בקבוצתו מפסידה 4-1 מהיציע ומודחת כבר בשמינית הגמר.
כשקבוצה משדרת שהיא לא חושבת על הגומלין זה מראה שמבחינתה היא כבר בשלב הבא ואין לה אף תוכנית למשחק הקרוב חוץ מ”לשרוד”.

3. מקרי עבר
אנחנו נוהגים לחלק קבוצות לקבוצות “ווינריות” וקבוצות “לוזריות”. אני אישית לא אוהב את החלוקה הזאת, אבל לפעמים כדאי להשתמש בה. במקרים מסוימים יש אירוע בעבר, בדרך כלל הקרוב, של הקבוצה שהופך לטראומה. קחו לדוגמא את פריז סן ז’רמן, קבוצה שהפסידה למרות יתרון 4-0 במשחק הראשון. האם בראש של חלק מהשחקנים שלה לא עברה המחשבה “הנה זה קורה שוב…” אחרי שרומלו לוקאקו כבש נגדה אחרי עשר דקות? וזאת האמת, יש קבוצות שיותר מועדות ליפול מקבוצות אחרות, יש קבוצות שיש לשחקנים שלהם איזושהי פוסט-טראומה שמתעוררת במומנטום שלילי, וסיכוי יותר טוב שיעשו נגדן מהפך מאשר קבוצות אחרות.

לסיום, אני רוצה לאחל לכולם ליגת האלופות מלאה במהפכים, הפתעות ורגעים דרמטיים שישאירו אתכם שמוטי לסת.