ליגת העל שלנו חוזרת וכדי להכין אתכם לעונת 2018-2019, הבלוגרים שלנו סוקרים את הקבוצות השונות. והפעם, ניתאי אריה על העולה החדשה – הפועל תל אביב

הקהל האדום ידוע בפסימיות שלו, ובאמת כל החזיונות השחורים הפכו למציאות. לכן נזהרים בוולפסון לא להתלהב מהרכש שנעשה בקיץ ולא לצאת במחולות מהכדורגל הטוב שהוצג עד כה במשחקי ההכנה ובגביע הטוטו. המשברים בעשור האחרון פגעו בביטחון העצמי ורגשי הנחיתות, שהתעצמו, עשויים להפוך למציאות אם דברים לא יתחברו כמתוכנן.

אחרי ההקדמה הקודרת, בכל זאת אפשר לומר שיש לאדומים סיבות להאמין שתהיה עונה מוצלחת. ההגנה, שהייתה בלתי חדירה בלאומית, אמורה להקשות גם על החלוצים בליגת העל, הצטרף קשר זר נדרש למרכז השדה וגולת הכותרת היא ההתקפה, שעברה שדרוג שנדרש כבר כמה שנים טובות.

הסגל:

שוער 

השוער הפותח של הפועל אמור להיות שחקן הבית ואוהד הקבוצה, אריק ינקו. ינקו עשה מעשה אצילי כשעזב את הפועל רעננה בשביל לעזור להפועל תל אביב לחזור לליגת העל. אין ספק שמגיע לו להמשיך בשער גם בעונה הנוכחית. העניין הוא שינקו קיבל מדי פעם שערים מביכים ואפשר לומר שהוא לא משדר ביטחון להגנה. שוער המשנה הוא רובי לבקוביץ' שהגיע מהפועל פ"ת. לבקוביץ' קיבל הזדמנות מהר משציפה בשל הפציעה שפקדה את ינקו. סך הכל הוא עשה את העבודה במשחקי גביע הטוטו והפגין מנהיגות וקור רוח שחסרים לינקו. על ינקו להציג יכולת טובה ויציבה כי מקומו לא בטוח בין הקורות.

הגנה

אם יש עמדה בסגל שבהפועל יכולים להיות רגועים לגביה, הרי שזו עמדת הבלם. גוטליב שנמצא ביחסי אהבה-שנאה עם הקהל האדום, שם את הכל בצד כשהוא עולה על המגרש. החזרה שלו לסגל בעונה שעברה בלאומית ייצבה את ההגנה. לגוטליב יש פוטנציאל להיות בסגל של נבחרת ישראל והעונה זה הזמן שלו לפרוע את השטרות. כדאי לשים לב למשחק הראש שלו במצבים נייחים, שלא היה מבייש גם את מגוויר ויירי מינה.

שותפו להגנה, אוראל דגני, הוא האליל הגדול של הקהל. דגני בחר להישאר בהפועל למרות ירידת הליגה, במהלך שהזכיר את בופון שנשאר עם יובנטוס בליגה השנייה. הניסיון שלו, המהירות, הטכניקה וכמובן המחויבות מהווים שקט נפשי עבור הקבוצה. השניים הם השורשים לצמיחת העץ האדום.

את עמדת המגן הימני מאייש עידן כהן שהוא דמות שנויה במחלוקת מבחינה מקצועית. מצד אחד הוא מהיר ותורם למשחק ההתקפה, אך מצד שני הוא לא סוגר הרמטית את האגף. היו קולות מהיציע שקראו להביא שחקן חיזוק לעמדה הזאת, אך בסופו של דבר קובי רפואה החליט להישאר עם כהן. את ההגנה סוגר פירסמן בעמדת המגן השמאלי. מדובר במגן סולידי שתורם גם הוא למשחק ההתקפה. הרביעייה הזאת אמורה לרוץ יחדיו במשך רוב העונה, בעוד על הספסל עמירן שקלים, רז שלמה והזר החדש אולריש מלקה יקוו לקבל הזדמנות.

קישור

הקישור של הפועל מסתמן כחלק הפחות איכותי בקבוצה. רוג'ר ברנרדו הברזילאי הצטרף בקיץ ועדיין קשה לקבוע האם מדובר בשחקן טוב. בגביע הטוטו הוא הפגין קשיחות במרכז המגרש, אך גם איבד הרבה כדורים. לצדו יפתח ניר לקס שגם לגביו יש ספקות מסוימים. הוא נוטה להיפצע, וכשהוא משחק הוא לא תמיד מורגש.

נקודת האור באה דווקא מרמזי ספורי, שחקן הבית שחזר העונה ללבוש אדום, אחרי שצבר קילומטרז' במקומות אחרים. ספורי היה זכור לאוהדי הפועל כשחקן פרווה שלא מרבה לעשות פעולות תכליתיות. על פי משחקי ההכנה, ספורי הנוכחי הוא שחקן שונה לגמרי. קודם כל הוא מהווה איום במצבים הנייחים. בנוסף הוא מנהל את המשחק ומייצר הרבה הזדמנויות לשחקני ההתקפה. מוסר מצוין, פיזי ונחוש. אם ספורי של ההכנה יביא את אותה היכולת לעונה הסדירה, אז יהיה להפועל בעל בית על המגרש. על הספסל ישבו רז כהן ושי אליאס, שמות אנונימיים גם לאוהד ממוצע של הפועל.

התקפה

זיקרי ועאבד, עאבד וזיקרי – השניים מסתמנים כצמד הכי לוהט שידעה הפועל מאז ורמוט ושכטר. הם ירוצו על הקווים ואמורים להיות הפלפל ההתקפי שכל כך חסר להפועל בשנים האחרונות. שני שחקנים רעבים שהראו במקומות אחרים למה הם מסוגלים ורוצים להחזיר כעת לצמרת את אחד המועדונים הגדולים בארץ. להפועל יש עומק באגפים כשגם עגייב משמש כשחקן רוטציה. בנוסף אליו יש את ברשצקי האנרגטי, שיקווה להיות יציב יותר העונה. במרכז הרחבה יש את מוליץ', אשר הפריח את השממה ההתקפית של הפועל בעונה שעברה. בלאומית הוא הראה שהוא לא רק חלוץ גדול ממדים, אלא גם שחקן מוכשר ומגוון. התנופה שהביא איתו עוררה את משחק ההתקפה ועל פי הסימנים המגמה תימשך גם השנה. יש סיכוי גבוה (סטגדיש) שמוליץ' לא יהיה שחקן הרכב ויפנה את מקומו לטובת דמארי. ועדיין הידיעה שיש בכל רגע נתון עוד חלוץ מצוין בסגל, תסייע לאדומים.

את הסגל סוגר היהלום שבכתר, עומר דמארי. מי שלא אוהד את הפועל וודאי אינו מבין מדוע הקהל כה רצה בשובו של החלוץ. לכל הגורמים ברור שדמארי הוא לא אותו חלוץ אימתני שנלחם ראש בראש מול זהבי על מלכות השערים לפני מספר שנים. הסיבה לשמחה בחזרתו של דמארי היא בעיקר רגשית. אוהדי הפועל התרגלו להתאהב בשחקנים ואחרי זמן מה לקבל מהם סכין בגב. הקפטן הפופולארי שמעון גרשון ערק לבית"ר בעבור כסף, ורמוט שהיה מזוהה עם הפועל המצוינת של גוטמן עבר למכבי בסמוך לדרבי, כשהטענה היא שההסכם איתו נחתם עוד לפני המשחק. על ערן זהבי אין צורך להכביר במילים. דמארי נבחן גם הוא במבחן הנאמנות והיו את כל הסיבות להאמין שילך בדרכם של השלושה הקודמים. במהלך התקופה המצוינת שלו בהפועל וגם לאחר שכבר עזב, מכבי תל אביב ניסתה להעביר אותו לשורותיה. דמארי היה נחוש בדעתו שלא לשבור לאוהדי את הפועל את הלב והוא אכן עמד במילתו. דמארי השאיר רגע אחד מיוחד במינו בקדנציה הקודמת שלו בהפועל. במהלך "דרבי הדמעות" בו מכבי ניצחה בסופו של דבר, היה רגע בו דמארי כבש את שער השוויון לטובת הפועל. הוא חגג בתנועת "פיו פיו" אל מול שער 11, כקונטרה להתגרות הקבועה של ערן זהבי. ההרגשה הייתה שיש מי שמחזיר את הכבוד, ובדרבי הכבוד זה הכל.

למי כדאי לשים לב:

יש לא מעט שמות מעניינים בסגל של הפועל, אבל נדמה לי שההבדל בין עונה סבירה לעונה גדולה, טמון ברגליו של רועי זיקרי. המהירות שלו, יכולת ההבקעה והאיום המתמיד שהוא מהווה על ההגנה, יהפכו את המשחק של הפועל למסוכן עבור כל קבוצה יריבה. הוא עדיין לא הוכיח שהוא מסוגל להצעיד קבוצה לצמרת של ליגת העל, אז יהיה מעניין לראות האם העונה זה באמת יקרה.

הימור על מיקום בסוף העונה:

בסיטואציה מסוימת גם המקום השלישי אפשרי. עדיין לא ברור אם קבוצות כמו הפועל חיפה, מכבי חיפה ומכבי נתניה טובות משמעותית מהפועל תל אביב. סביר להניח שבשל ההסתגלות המחודשת לליגת העל ועד שכל השחקנים בהתקפה יתחברו, מקומות 5-6 נחשבים לריאליים יותר.