15 שנים עברו מאז הפועל באר-שבע החליטה לוותר על אסי רחמים בשער בעקבות דרישות כספיות גבוהות ורצון לשוער זר. 15 שנים בהם עברו ארבעה שוערים זרים (וחצי – היי קאלה) בקבוצה. והשאירו חותם, נוראי ברובו, לפני שנזרקו הביתה. בואו נסקור טיפה:

הרווג (הרויה) סונארה

הימים – ימיה הטובים ביותר של הפועל באר-שבע מאז תחילת המילניום. הקבוצה שירדה מהליגה הראשונה ב-98, חזרה לליגה\ סיימה במקום חמישי פעמיים והגיעה לגמר גביע תחת לופא קדוש (ז"ל). בעונת 2004 החזירה לעמדת המאמן את אלי גוטמן שב-97 הוביל את הקבוצה לשיא שלה מאז שנות ה-70 – גביע ראשון (ויחידי) של המועדון ומקום שלישי. עם גוטמן כמאמן הקבוצה שיפרה מיקום וסיימה רביעית ואף זכתה בכרטיס לגביע האינטרטוטו (ז"ל). לקראת סיום העונה, הקבוצה הודיעה שלא תחדש את החוזה עם שוער הקבוצה המקומי, אסי רחמים. הסיבות – דרישות כספיות גבוהות. את 2005 הפועל באר-שבע התחילה עם חתימה של השוער המוערך שגיא שטראוס. אלא שגוטמן התעקש על שוער זר עד שהקבוצה בסוף שחררה את שטראוס.

אחרי מחנה אימונים בו הקבוצה לא מצאה שוער ואחרי שעלתה עם המחליף מורדי שוורץ למשחק באינטרטוטו, הקבוצה החתימה את הרווג סונארה. השוער הקרואטי בקושי הספיק להתאמן עם הקבוצה לפני שעלה למשחק פתיחת העונה. ההתקפה היתה נהדרת וסיפקה שלושה שערים. השוער (וחוליית ההגנה שלפניו) עזרו לסכנין להפוך פיגורים של 1-0 ו3-2 לניצחון 4-3. סונארה לא ראה עוד דקת משחק באותה עונה ושוחרר די מוקדם. גוטמן פוטר אחרי פתיחת עונה לא טובה. הקבוצה מצאה את עצמה משחקת עם שישה שוערים שונים (סונארה, מורדי שוורץ, ניר רחמין, מאור אלבז, רונן דהאן וטל חיון) וירדה ליגה במחזור האחרון.

אגב, רחמים הספיק לזכות לזימון למחנה אימונים בנבחרת באותה עונה.
שגיא שטראוס הצטרף להפועל חיפה שניצחה את באר-שבע 6-1 מחזור אחד לסיום העונה. במשחק שחתם כמעט סופית את הירידה.
באופן קצת אירוני, גם הפועל חיפה של שטראוס ירדה באותה עונה.

מרצ'ין צ'באי (קבאי)

את ירידת הליגה ההיא אפשר דווקא לזכור בחיוב כאוהד הפועל באר-שבע. הירידה גרמה לחזרתו של אסי רחמים ומחאת האוהדים של הקבוצה הובילו בסופו של דבר למכירתה מאלי ז'ינו לאלונה ברקת.
הקבוצה חזרה לליגת העל אחרי עונת 2009 כשמאור מליקסון מוביל את ההתקפה ואסי רחמים מודיע על פרישה, עובר לצוות האימון ולאחר מכן ממונה למנכ"ל.

הקבוצה התחילה בליגת העל עם קאלה, השוער הקרואטי-יהודי. השוער כבש את השער ששלח את הקבוצה לפלייאוף המרכזי בעונה לא רעה לקבוצה שרק עלתה ליגה. אחרי עונה קאלה הוחלף באוהד כהן שעזר לקבוצה להגיע שוב לפלייאוף המרכזי. ואז, בעונת 2012, הוחתם השוער הזר מרצ'ין צ'באי. הפולני הגיע אחרי 7 שנים בקראקוביה – מועדון מרכז טבלה מפולין, שם שיחק 162 משחקים ואפילו זכה להיות קפטן לתקופה.
על הנייר, צ'באי היה שוער טוב. אבל על המגרש? הקבוצה פתחה עם שבעה הפסדים רצופים, כשגם צ'באי כמו סונארה סופג רביעייה מסכנין בהפסד 4:3.
אחרי שבעה הפסדים ו-16 ספיגות הקבוצה השיגה את הניצחון הראשון באותה עונה. 2-0 על הפועל חיפה, כאשר צ'באי מסופסל לטובת דניאל ליפשיץ. אחרי הספסול של צ'באי הקבוצה החתימה את אוהד לויטה שתפס את המקום בשער וזכה לזימון לנבחרת ישראל. הקבוצה ויתרה על לויטה בסוף העונה בעיקר בגלל עלויות. ואז הגיע אוסטין.

אוסטין אג'ידה

אוסטין אג'ידה הצעיר זכה לזימון לנבחרת ניגריה כבר ב-2001 כשהוא בן 17 בלבד. הוא הספיק לשחק שלוש שנים בבאסטיה אחרי שזו ירדה לליגה השניה בצרפת ומשם הגיע להפועל פתח-תקווה. שלוש שנים טובות בשער של הקבוצה הסתיימו בירידת ליגה כואבת ובמעבר להפועל באר-שבע. בבאר-שבע נהנו לקבל שוער זר צעיר יחסית (בן 28), עם ניסיון מוכח בליגת העל, ועם עלויות יחסית נמוכות (היו לו עוד של הטבות מס לשחקנים זרים – שנחזור אליהן עוד רגע).

עם אלישע לוי כמאמן, עונת 2013 של הפועל באר-שבע הייתה האחרונה עד היום של הקבוצה בתחתית. אג'ידה נתן עונה טובה, הקבוצה סיימה במקום השמיני כאשר היא סופגת הכי מעט שערים מקבוצות הפלייאוף התחתון. יחסית לכך שחוליית ההתקפה היתה החלשה בליגה, באר שבע סיימה במיקום לא רע. שתי העונות הבאות של הפועל באר-שבע היו בצמרת ובמאבקים על האליפות. בשתי העונות אג'ידה המשיך להציג יכולת טובה.
הגנתית הקבוצה העמידה מספרים קרובים לאלו של האלופה בשנים אלו – מכבי תל-אביב. הקבוצה גם העפילה לגמר גביע המדינה, שם פגשה באלופה.

בחצי השני של עונת 2015, הפועל באר-שבע ניהלה מו"מ עם אג'ידה במטרה להאריך את החוזה. אלא שהדרישות הכספיות של השחקן עלו מאוד, בנוסף לכך העובדה שאג'ידה כבר היה זר "ותיק" בארץ גם הטבות המס ירדו והפכו את השחקן ליקר מדי עבור הקבוצה. לקראת סיום העונה הקבוצה הודיעה שהשוער (וגם המאמן – אלישע לוי) לא ימשיכו לעונה הבאה. אג'ידה המשיך לעמוד בשער הקבוצה. התוצאה? רביעייה ממכבי חיפה, שלישייה מקריית-שמונה בתוספת שישייה בגמר הגביע מול מכבי תל-אביב.

התקופה של אג'ידה בהפועל באר-שבע היא אולי הטובה ביותר לשוער זר בקבוצה. אך הסיומת היא אחת הרעות שנראו.

יאניס אנסטיס

שלוש שנים עם שוער ישראלי בשער. שלוש שנים שהתחילו עם דודו גורש ונמשכו עם גיא חיימוב. שלוש שנים שבהן הפועל באר-שבע הפכה מקבוצה ש"פעם זכתה בשתי אליפויות" לאחת היחידות שזכו בשלוש אליפויות רצופות. שלוש שנים שבהן הפועל באר-שבע הספיקה להדיח את אולימפיאקוס, לנצח את אינטר (פעמיים!) ואת סלטיק (למרות ההדחה). אבל, התקבלה החלטה שזה לא מספיק. כבר בסוף העונה שעברה עלו שמות שני השוערים הזרים המוצלחים בליגה – ארנסטס שטקוס ואמיליוס זובאס. שני הליטאים היו מהשוערים הטובים בליגה, יש שיגידו שהיו הטובים ביותר בעונה שעברה.

על שטקוס נאמר שהוא כבר חתם, בסוף המעבר נכשל. ואחרי שדודו גורש עמד בשער במשחק שפתח את העונה האירופית של הפועל באר-שבע, הובא השוער היווני יאניס אנסטיס.

קצת על אנסטיס. – השוער עלה ליגה עם א.א.ק. אתונה ב-2014 כשוער הראשון, אך מיד לאחר מכן ירד לספסל. את העונה שעברה הוא אמור היה להתחיל כמחליף, אלא שפציעה של השוער הראשון של הקבוצה שלחה אותו ישירות להרכב כבר בפתיחת העונה. שמונה הצלות בסן-סירו מול מילאן הובילו אותו לזכייה בשחקן השבוע של הליגה האירופית וגרמו לשמו להופיע בפנקסים של מאמני קבוצות ברחבי אירופה. מחלוקות לגבי החוזה של השוער השאירו אותו חצי שנה בלי משחק בסופן חתם בהפועל באר-שבע, רגע לפני הגומלין מול פלורה טאלין.

כבר במשחק הבכורה השוער ספג שער קצת מוזר. העובדה שזה קרה כשתוצאת שני המשחקים עמדה על 7-1 לזכות באר-שבע השכיחה קצת את הסיפור. ואז הגיעה זאגרב, והחמישייה, והיכולת הלא מספיק טובה באימונים.
כשבמקביל המשבר עם גיא חיימוב כבר נהיה גדול מכדי לתקן. התוצאה, בפעם השלישית מאז 2005, הפועל באר-שבע מוותרת על שוער ישראלי טוב בשביל להביא זר, רק כדי למצוא את עצמה מחתימה שוער ישראלי רגע אחרי פתיחת העונה.

יאניס אנסטיס הוא השוער הזר השלישי שהפועל באר-שבע מביאה מאז 2005 ללא ששיחק בישראל לפני.
יאניס אנסטיס הוא השוער הזר השלישי שהפועל באר-שבע נפרדת ממנו לפני שהגיע ל-10 הופעות ליגה.
משפט ידוע אצלנו אומר "פעם שלישית, גלידה".
משפט קצת פחות מוכר אולי הוא "פעם שלישית – חזקה" – משפט שטוען שאם דבר קרה כבר שלוש פעמים, צריך ללמוד ממנו.

אז בכל מה שקשור לשוערים זרים בהפועל באר-שבע. אני חייב לשאול, אולי די?