בשבוע שעבר, כמה ימים אחרי שברצלונה זכתה בטרבל המדהים שלה, התחלתי קצת לקרוא תגובות שונות באתרי הספורט וברשתות החברתיות, ככל שהתקדם הזמן והתגובות נערמו, הדהדה לי בראש שאלה אחת מדאיגה כאוהדת ספורט: מתי זאת נהייתה בושה לאהוד קבוצה גדולה?! האם העובדה שאני לא בעד האנדרדוג, מעידה שאין לי מושג בכדורגל? שאני רודפת רק אחרי הצלחות?

סטטוסים שונים הציפו את הפייסבוק שלי, החל מקביעת עובדה שאוהדי ברצלונה כיום, הם בוודאי אוהדי שיקגו של ג׳ורדן ועד תיאור אוהדי ברצלונה כילדים קטנים וחסרי מושג, כי הרי איך ייתכן שמישהו שאוהב ומבין כדורגל באמת יכול לאהוב קבוצה כמו ברצלונה? אני לא מבינה למה אי אפשר פשוט להעריך קבוצת כדורגל גדולה ולפרגן לה, אפילו אם זה רק על משחק גדול אחד?

אתם בטח זוכרים כמוני איך עמדו האוהדים של ריאל מדריד ומחאו כפיים לרונאלדיניו, בברנביאו – המקדש שלהם – וזאת על אף שבאותו משחק הוא השפיל את קבוצתם.

אז לכל אלו שעסוקים בקטילת אוהדי ברצלונה, או כל אוהדי קבוצה אחרת שנמצאת בתקופה טובה, תחשבו שנייה לפני שאתם לוחצים ׳שתף׳ על הסטטוס העוקצני שלכם.

יש הבדל גדול מאד בין חופש ביטוי לבין חוסר כבוד הדדי.

לכולם ברור כי בגמר ליגת האלופות האחרון, הקבוצה הראויה ביותר זכתה. הקבוצה שהייתה טובה יותר לאורך כל העונה גם הייתה זאת שבגמר הבקיעה יותר. ברצלונה הוכיחה במשחק הזה שהיא לא רק מסי, שיש לה ארסנל מדהים של שחקנים, שיש לה מאמן שהכין את הקבוצה בצורה הטובה ביותר והיא הוכיחה את זה כמעט בכל פרמטר על המגרש. אולי עדיף פשוט לשבת וליהנות מהכדורגל היפה.

אני אפילו קצת מקנאה באחיין שלי בן ה-5 שמעריץ יום אחד את ריאל ורונאלדו ויום למחרת את ברצלונה ומסי. בעצם למה לא?

אולי במקום לעשות השוואה מי גדול יותר, מסי או רונאלדו, ננסה ליהנות ולהבין שאנו זוכים לראות את שני השחקנים הטובים בעולם כיום ואולי אפילו מאז ומעולם?

שלא תבינו לא נכון, אין לי בעיה לקטול קבוצה על סגנון המשחק שלה או לבוז למאמן על ההתנהגות שלו, אבל חייבת להיות הפרדה בין הביקורת על הקבוצה עצמה לבין הביקורת על מניעי אוהדיה בבחירתה כקבוצה המועדפת עליהם. אם אדם בוחר לאהוד קבוצה שעשתה עונה מדהימה, כמו ברצלונה העונה או בחר לעקוב בדריכות אחרי אתלטיקו בעונה שעברה, זאת לא בושה! לדעתי זאת פשוט אהדה לכדורגל היפה, הרלוונטי והעכשווי.

ולסיום- יאללה בארסה, איזו גאווה!!!