הספורטאים הצעירים (סדרת ספרים)

אבנר כרמלי, הוצאת מ.מזרחי.

אם "אהבה על הדשא", הוא התנ"ך של אוהדי הכדורגל, סדרת "הספורטאים הצעירים" היא 'דנה נמה דנה קמה' – ספר לימוד הכדורגל הראשון שלהם. בניגוד להורנבי, בסדרה הזו צריך אהדה בסיסית לכדורגל כדי להתחבר אליה. מי שאין לו, לא יבין את רפי ואלון לעולם, אבל מי שיש לו – ולכל כך רבים היה – הסדרה הזו הייתה ליגת הפנטזי הראשונה שלו.

כי רק בסדרה הזו יכולת לשקוע בדמיון איך נבחרת ישראל מביסה את יריבותיה פעם אחר פעם, איך מפיגור של 12-0 מול מצרים בתשעה שחקנים במחצית, היא נותנת מחצית שניה משוגעת כששני השחקנים הראשונים צונחים ממטוס אל כר הדשא ומנצחת 13-12 מבעיטת עונשין בדקה ה90… רק בסדרה הזו ישראל מגיעה למונדיאל וזוכה בו ורק בה הכדורגל האפור של שנות השישים של המאה הקודמת, נראה כל כך זוהר. בלי מחשב, אינטרנט ואפילו טלוויזיה, הסדרה הציתה את דמיונם של הילדים כמו ששום דבר אחר לא היה יכול לעשות.

למי שלא מכיר, גיבורי הסדרה הם חלוץ נבחרת ישראל אלון לוי, שוער הנבחרת רפי גבעון, חברותיהם שועה ורננה ומאמן הנבחרת מר באנדי (הרבה לפני נשואים פלוס…). כל קשר לנבחרת ישראל האמיתית של שנות השישים, על אחריות הקורא. אלון קורע רשתות ורפי שומר על השער כחומה בצורה. ישראל נקלעת כמובן לקשיים, אבל מנצחת בסוף, עולה לאליפות העולם (גם המילה מונדיאל לא הייתה בלקסיקון) וכמובן זוכה בו נגד כל הסיכויים.

במבט בוגר קשה לחזור לסדרה הזו היום. האוריינטציה הפוליטית שלה, שבספרים הראשונים הוסוותה בין השורות, פרצה בלאומנות קיצונית בספרים האחרונים בסדרה. כבר בזמן אמת היא יצרה ויכוח וסופרי ילדים שזוהו עם תנועת העבודה ומפ"ם כמו יגאל מוסינזון ואוריאל אופק, יצאו נגדה ונגד סדרות המקבילות אליה, בראש חוצות. אבל את הילד שנשבה בקסמי הגיבורים, לא עניינה פוליטיקה. אף ילד לא גיבש את דעותיו הפוליטיות כבוגר, לא מה'ספורטאים' מצד אחד ולא מחסמב'ה, שנכתבה ברוח תנועת העבודה מהצד השני. את הילד עניין הכדורגל. השאלה האם אלון לוי יצליח להבקיע לזכות יוגוסלביה, הייתה הרת גורל הרבה יותר מהעוינות לאויב הערבי. הגיבורים של קוראי הסדרה לא היו פוליטיקאים, מדינאים ואנשי רוח, אלא אלון, רפי, שועה ורננה. בפן החינוכי, הצליח כרמלי, הלא הוא שרגא גפני איש הלח"י, להטמיע ערכים של הגינות ספורטיבית, השכלה גיאוגרפית והכרת אומות העולם ושמחת הניצחון מול אכזבת ההפסד.

בשורה התחתונה, מדובר בנוסטלגיה ספורטיבית עבור רובנו. התשובה לשאלה אם היא יותר מכך, טמונה בשאלה אחרת – האם הייתם נותנים לילדיכם לקרוא סדרה כזו היום? התשובה איננה חד משמעית.