רגע האמת של הגברת הזקנה הגיע. אומנם יובה בדרך לאליפות שישית וגביע שלישי ברציפות (דאבל 3 ברציפות), אבל כולם יודעים שאחרי שנתיים שבהם יובה חזרה לבמה המרכזית (גמר ב-2015 והדחה כואבת אשתקד בדקה ה-90 מול באיירן), המטרה היא ליגת האלופות.
את שלב הבתים האיטלקים העבירו באופן שגרתי, שזה אומר צמד משחקים לא מרשים עם ליון ועוד תצוגות לא ממש טובות נגד סביליה, עם זאת החבורה של אלגרי הבטיחה את המקום הראשון אשר שלח אותה להגרלה סבירה מול פורטו ומכאן הדרך לרבע הגמר היתה סלולה. יש משהו יפה בשוני בין איך שאוהדים ושחקנים גדולים לוקחים הגרלות. בעוד שאני דפקתי את הראש שהפתק הראה "ברצלונה", בופון, דיבאלה, אלגרי ושאר היובנטידים הגיבו בצורה מתואמת וסיפרו על כל ש"מרגש להשתתף במשחקים מהסוג הזה" ושהם שמחים על ההזדמנות לנקום נקמה ספורטיבית בקטלונים. אני בטוח שהם היו מעדיפים לקבל את לסטר או דורטמונד, אבל האמירות שנאמרו בטורינו על השמחה לפגוש את ברצלונה דווקא נשמעו לי כנות. יובנטוס מגיעה דרוכה יותר לעימותים הללו ודווקא נגד קבוצות כמו מונאקו או אתלטיקו יובה נוטה להסתבך.
מפה לשם, נעשות אין ספור השוואות לגמר מלפני שנתיים ועיתונאי הספורט באיטליה מנסים לנתח לכבוד פסח מה השתנה הלילה הזה:
בופון נשאר בופון, הבלמים הם אותם בלמים ומכאן אפשר לעבור לשינויים ובראש ובראשונה הקישור השתנה כמעט כולו. אומנם באותו גמר ליובה היו שמות מרשימים כמו פירלו, וידאל ופוגבה, אך באותו ערב פירלו לא הביא לידי ביטוי את האיכויות שלו ופוגבה חזר מפציעה ולא היה מספיק איכותי. בקישור של היום פיאניץ אומנם עדיין לא ממש מככב, אבל עדיין מספק מסירות לגולים ובטח שמהווה איום ממשי בכל מצב נייח באזור הרחבה של ברצלונה. בקבוצה שבה משחק פיאניץ זאת לא בושה לדרוש מהחלוצים ליפול ולסחוט עבירות באיזור הרחבה. חדירה לא רושם נתונים מרשימים, אבל מספק הרבה עוצמה ויכולת הצטרפות כמו שעשה בשער הראשון בליגה נגד נאפולי. בנוסף, חואן קאודראדו הוא ממש לא פול פוגבה. בעוד שפוגבה סיפק איומים מכל הכיוונים ויכולת הבקעה מרשימה, קאוודראדו הוא בעל מהירות מסחררת ויותר מכך הוא שחקן שלא מפחד להתנהל עם הכדור, שחקן שמייצר ותוקף ויותר מכך הוא בטוח יגרום לאלבה לחשוב פעמיים לפני שהוא תוקף.
לגבי החוד, היגוואין ודיבאלה החליפו את טבס ומוראטה. בעמדת השפיץ היגוואין נותן מספרים יותר מרשימים ממוראטה, אבל אסור לשכוח שמוראטה היה שם בכל משחקי המאני טיים בעוד שאנחנו יודעים מה אומרים על פיפיטה ומאני טיים. בנוגע להשוואה בין דיבאלה לטבס, בעוד שטבס היה שחקן מוכח ובאותה עונה הבקיע 20 שערים ו-7 בישולים, דיבאלה עדיין לא הוכיח את עצמו בבמות הגדולות ביותר. "התכשיט" מאוד מגוון ומייצר לצד שערים נפלאים מסירות אומן, כאשר הזריזות והמהירות שלו מסייעות לו לברוח מתיקולים. דיבאלה פיתח יכולות אלו כאשר התאמן בפאלרמו עם לא אחר מג'נארו גאטוסו. הוא העיד שהאחרון לימד אותו להתחמק ממכות תוך כדי שהוא בועט בו אינספור פעמים…
מה עוד השתנה הלילה הזה מאותו לילה? אין ספק שבפה מארוטה שידרג את עמדות המגנים בצורה משמעותית. אני מאוד אוהב את סטפן ליכשטיינר, הוא תומך בהתקפה על אף היכולת הטכנית הלא מרשימה שלו וגם משחק ההגנה שלו לא רע, אבל בגדול דני אלבס משדרג את העמדה הזאת בניסיון ובעיקר ביכולת ההתקפית שלא לדבר שנגד האקסית שלו הוא יביא מוטיבציית יתר. אבל עם כל הכבוד לצד ימין של ההגנה האיטלקית, השדרוג הגדול מגיע דווקא מצד שמאל. אלכס סנדרו, שיש עדיין פרשנים שלא גילו אותו, הוא לטעמי אחד משלושת המגנים השמאליים הטובים בעולם כיום. סנדרו, שהגיע בשנה שעברה מפורטו להחליף את פטריס אברה המנוסה והוותיק (לא נשכח לך פטריס את הדקה ה-90 באליאנץ אראנה בשנה שעברה), עבר בעונה שעברה שנת הסתגלות וחלק את עמדת המגן השמאלי עם אברה ומעט עם אסמוואה הגנאי. השנה כבר מדובר בסיפור אחר. מתחילת העונה אלגרי סימן את הברזילאי כבחירה הראשונה בהרכב וניתן לראות זאת בדקות המשחק הרבות שהוא מקבל. סנדרו מספק ליובה את האפשרות להיות קבוצה תוקפת. אם אני זוכר נכון, היה זה קאפלו שאמר ש"קבוצה התקפית חייבת תמיכה של המגנים שלה גם אם הם לא ממש נכנסים לרחבה" וסנדרו תורם מאוד להתקפה של הגברת הזקנה.
מגנים/שחקני כנף תוקפים מתחלקים לשני סוגים. כאלה שמגיעים לקו ה-30 מטר ומכניסים כדורי רוחב לחלוצי המטרה ואלו הנועזים ומסוכנים יותר שמלבד הקרוסינג מהקו נוהגים גם לתקוף את המגן שמולם ומחפשים דריבל של אחד על אחד. הכניסות לתוך הרחבה מהוות איום ומשפרות את העמדה ממנה השחקן משגר את כדור הרוחב. סנדרו דריבליסט זריז ומהיר ובעל יכולת מסירה מצוינת. הגיוון במשחק ההתקפה מייצר "פחד" בקרב המגן שמולו שמצד אחד לא יודע אם לשמור קרוב ולהסתכן שסנדרו יעבור אותו או לתת לו מרחב ובכך הוא מסתכן בהגבהה מדוייקת וליובה יש מטרות לכדורים של סנדרו בדמות היגוואין ומנדוג'וקיץ. הברזילאי רשם עד כה 4 בישולים ו-2 שערים וזה ממש לא מפתיע שבחלק מאתרי הסטטיסטיקה הוא השחקן המצטיין של הגברת הזקנה העונה.
הנוכחות של המגנים בקו ב-30 מטר מכריחה את ההגנה היריבה לפתוח את המשחק. לקראת צמד המשחקים מול אלופת ספרד, עיתוני איטליה מזכירים את המשחקים נגד באיירן בשנה שעברה ואת המשחק נגד ריאל לפני שנתיים כמשחקים שצריכים ללמד את אלגרי שיובה חייבת לתקוף. כולם יודעים שלברצלונה אין מגן ימני ולכן סנדרו וחבריו לאגף שמאל חייבים לנצל את נקודת החולשה הזאת (דיר באלק אם מסי או ניימאר מוציאים אותי פראייר שקניתי כרטיסים לגומלין).
יאללה יובה. Its time.
