אומרים שבכדורגל אנחנו ממש לא מעצמה, בטח גם לא בשאר ענפי הכדור, וכעת כשהספורטאים שלנו יצאו לריו בניסיון להעניק למדינה שלמה מעט נחת, בזכות מדליה אחת, אז אזכיר לכם את המקום בו ישראל היא ללא ספק מעצמה – המשחקים הפארלימפיים. לקראת המשחקים הפאראלימפיים שיערכו גם הם בריו, ניזכר באחת הספורטאיות הגדולות שידעה המדינה.
צפורה רוזנבאום, או בשמה לאחר שנישאה – ציפי רובין (אשר אין לה תמונה בערך הויקיפדיה שלה), זכתה בסך הכול ב-21 מדליות, 11 מתוכן היו זהב, 4 מדליות כסף ו-6 מדליות ארד. ציפורה נולדה בישראל ב-1946. סך הכול השתתפה בשבע תחרויות בין השנים 1964-1988, אותן ארצה לסקור, לשם כך נחזור מעט אחורה.
ב-1960, ישראל השתתפה לראשונה באולימפיאדת הנכים ברומא. ישראל זכתה ב-4 מדליות, מדליית ארד בכדורסל גברים, מדליית כסף בטניס לזכות אנג'ל, ושתי מדליות בענף השחייה – מדלייה אחת לזכות גלובוס – בגברים, ומדלייה נוספת לאנג'ל ב-25 מטרים, אך האנקדוטה המעניינת שבמקצה הנשים השתתפו בסך הכול שתי שחייניות ולא חולקה מדליית ארד. אנג'ל סיימה כמעט דקה לאחר השחיינית ההולנדית.
אבל הסיפור שלנו מתחיל ב-1964. אולימפיאדת הנכים נערכה בטוקיו, בסך הכול השתתפו בה 19 מדינות, וחולקו 238 מדליות, כשמתוכן נבחרת ישראל מצליחה לקטוף עשר מדליות, שבע לנשים- ושלוש לגברים. נתחיל ברשימת המדליות, רוזנבאום זכתה ב-5 מדליות באותה אולימפיאדה, כאשר 3 מדליות ארד – אחת בטניס זוגות, יחד עם בתיה משעני (עוד נחזור אליה, אני מבטיח) הטלת כידון, כאשר שוב במקום הראשון זכתה בתיה משעני, ומדליית ארד בזריקת דיסקוס. בשחייה, בתיה משעני זכתה במקום הראשון ב-50 מטר, וכעשרים שניות אחריה הגיעה ציפורה, כאשר שוב, באולימפיאדה הזו בענף השחייה השתתפו רק שתי משתתפות ולא חולקה מדליית ארד. ציפורה קבעה את שיא העולם בהדיפת כדור ברזל, וזוהי הייתה מדליית הזהב הראשונה, אך ממש לא האחרונה שלה.
אולימפיאדת הנכים ב-1968 אולי מצלצלת לכם מוכר מכיוון והיא נערכה בארץ הקודש. באותה תחרות, שנערכה בתל אביב, מספר המדינות המשתתפות גדל, והתחרות נהייתה גדולה יותר. באותה תחרות הנבחרת הישראלית הצליחה לסיים במקום השלישי מבחינת מדליות כאשר השיגה לא פחות מ-62 מדליות (גברים ונשים יחד כמובן). עבור צפורה, זו הייתה תחרות מעולה, זכתה ב-4 מדליות זהב, הצליחה לעקוף את בתיה משעני במספר תחרויות, קבעה בפעם השנייה ברציפות שיא עולם בהדיפת כדור ברזל, בהטלת כידון, בקרב חמש, בזריקת אלה ובמדליית כסף בזריקת דיסקוס, כאשר הייתה רחוקה מעט מהמקום הראשון – 3 סנטימטרים מהאלופה האיטלקית. ובנוגע לתחרות הסמויה בין בתיה משעני לציפורה רוזנבאום, ניתן היה לראות כי הן שיתפו פעולה במשחקי הזוגות, אך עבור משעני, שזכתה בקריירה סה"כ ב-11 מדליות, זאת הייתה האולימפיאדה השנייה והאחרונה.
אולימפיאדת הנכים ב-1972 נערכה בהיידלברג, מערב גרמניה. צפורה זוכה במדליית זהב בהטלת כידון, במקצוע החזק ביותר שלה ושוברת שיא עולם בפעם השנייה ברציפות. בשמונה השנים שעברו הצליחה לשפר בחמישה מטרים את ההטלה שזיכתה אותה במקום השני בטוקיו.
בנוסף למדליית הזהב, היא זוכה במדליית כסף בהדיפת כדור ברזל, כשבמקום הראשון זוכה פושתניק הישראלית. למרות האולימפיאדה "החלשה" של רוזנבאום מבחינת מדליות, היא עדיין היתה קרובה לזכות במדליה נוספת בזריקת דיסקוס (הגיעה למקום הרביעי) וסיימה במקום הרביעי גם בסלאלום. באולימפיאדה זו לראשונה ניתנה אפשרות ללקויי ראייה להשתתף.
אולימפיאדת הנכים בשנת 1976 נערכה בטורונטו, האולימפיאדה הרביעית עבור צפורה רוזנבאום, והאולימפיאדה הכי טובה עבור המשלחת הישראלית, שהצליחה לזכות ב-69 מדליות, ולסיים במקום השישי הכללי. צפורה השיגה תוצאות מעולות כמו שאר הנבחרת, כאשר הצליחה לזכות ב-4 מדליות – מדליית זהב בהטלת כידון, המקצוע האהוב עליה, אך הפעם לא הצליחה לשבור את שיא העולם מחדש, ורק להתקרב אליו עם תוצאה של 18.25 אשר רחוקה ב25 ס"מ משיא העולם שלה. כאמור הסיפור באולימפיאדה זו היה ההצלחה של כל הנבחרת, אך היה אדם אחד שעקף את כולם, אורי ברגמן, שזכה בטורונטו בשש מדליות זהב, כולן בשחייה, ארבעה שיאי עולם – 100 מטר חופשי, 100 מטר פרפר, 150 מטר מעורב, ו50 כפול 4 קבוצתי. שתי מדליות זהב נוספות ב-100 מטר חזה, ו100 מטר כפול 4 חופשי. אורה גולדשטיין, זכתה ב-4 מדליות באותה אולימפיאדה, 2 מזהב ו-2 מכסף. ללא ספק האולימפיאדה הטובה ביותר עבור משלחת ישראלית עד לאותו הזמן. שיאים אישיים, מדליות רבות והרבה גאווה שהעניקו הספורטאים והספורטאיות למדינה.
האולימפיאדה לנכים השישית נערכה בארנהיים, הולנד, ב-1980. עבור נבחרת ישראל זו הייתה אליפות מצוינת, כשהצליחה לזכות ב-46 מדליות, 13 מתוכן זהב. באשר לציפורה, היא זכתה בפעם הרביעית ברציפות במדליית זהב, בהטלת כידון וזכתה גם כן במדליית ארד בהדיפת כדור ברזל. לראשונה באולימפיאדה זו הורשו להשתתף גם אנשים עם שיתוק מוחין. ב-1984 באולימפיאדה בניו יורק לא השתתפה צפורה במשחקים, אך חזרה בגדול לשתי אולימפיאדות אחרונות.
ב-1988 נערכו המשחקים הפאראלימפיים בסיאול, דרום קוריאה, אשר לראשונה כונתה באופן רשמי כ"משחקים הפאראלימפיים". מאז המשחקים האולימפיים בטוקיו, המשחקים האולימפיים והפאראלימפיים לא התקיימו באותה מדינה. מאז סיאול 88 ועד ריו 2016, כל המשחקים האולימפיים והפאראלימפיים מתקיימים באותה עיר. רוזנבאום, אחרי החזרה שלה לאולימפיאדה השישית שלה, מצליחה לזכות ב-3 מדליות. מדליית זהב בהטלת כידון, בו שברה בפעם הרביעית את שיא העולם, וזכתה בפעם החמישית בהטלת כידון. הישג מרשים ביותר. בנוסף, זכתה בשתי מדליות ארד בהדיפת כדור ברזל ובקרב חמש. בגיל 46, החליטה צפורה רוזנבאום להשתתף באולימפיאדה השביעית מבחינתה. המשחקים הפאראלימפיים נערכו בברצלונה, 1992. צפורה לא הצליחה לזכות בשום מדליה. ההישג הכי טוב שלה באותה תחרות היה להגיע שמינית בהטלת כידון, במקצוע שלה. השיא שלה מסיאול נשבר באותה אולימפיאדה ביותר מ-8 מטרים. זה היה אקורד הסיום מבחינתה.
צפורה הייתה ונשארה עד כה הספורטאית הפאראלימפיית הטובה והמעוטרת ביותר. התוצאות שלה מדברות בעד עצמן, במשך 7 אולימפיאדות היא הוכיחה את כישרונה וכישוריה בבמה המרכזית פעם אחר פעם ובין השאר הצליחה לקבוע 4 פעמים ברציפות שיא עולם. כיום, 24 שנה לאחר פרישתה, היא מדורגת במקום ה-14 בעולם מבחינת כמות המדליות שהשיגה, ובמקום ה-27 בעולם עבור מדליות הזהב שזכתה. הישג חסר תקדים בכל קנה מידה שאינו מוזכר מספיק פעמים וחבל.
