"… אליפות היא לא רק רגע הנפת הגביע. היא גם לא מתחילה בקיץ הקודם, או אפילו בזה לפניו. היא מתחילה ברגע מסויים, שרק שנים אחר כך אתה יודע לזהות אותו על ציר הזמן, והיא בנויה מעשרות ומאות סיפורים קטנים, חלקם על אנשים שלא נשארו עד הסוף הטוב, והיא לא הייתה מתרחשת, בטח לא כמו שהיא התרחשה, בלעדיהם… "
דרך נפוצה בשנתיים האחרונות להדגים את התהליך שעברה ליברפול תחת יורגן קלופ היא להשוות בין ההרכב במשחק הראשון שלו על הקווים (אוקטובר 2015, תיקו 0 מול טוטנהאם באיצטדיון שכבר לא קיים) לבין החבורה שלו עכשיו על המגרש, שהשלימה זכייה בליגת האלופות, אליפות אנגליה ו-196 נקודות פרמייר ליג בשנתיים האחרונות.
ירושה מהשלטון הקודם
אחד השחקנים שקלופ "ירש" מברנדן רוג'רס היה אדם ללאנה, קשר אנגלי עם שם לא כל כך אנגלי (מוצא ספרדי) שכמו לא מעט שחקנים שעברו בליברפול לאורך השנים, הוא בכלל אוהד אברטון. ללאנה הגיע לליברפול אחרי אחת הפשיטות של המועדון על הסגל של סאות'המפטון. הוא נרכש בקיץ של 2014 ביחד עם ריקי למברט ודז'אן לוברן כחלק ממסע הבזבוזים של ליברפול בזכות דמי העברתו של לואיס סוארס לברצלונה.
ללאנה היה מאלה שנשארו בתוכניות של קלופ גם אחרי הקיץ הראשון שלו במועדון, כשהתחילו להגיע השחקנים שיתאימו לשיטה שלו. האנגלי הבינלאומי (אז) התאים מאוד לפילוסופיה של קלופ בגלל הרבגוניות שלו על המגרש, התזזיתיות, ההצטרפות מאחור והיכולת להיות חלק חשוב במשחק הלחץ שהפך למונח נרדף לכל גרסה של כל קבוצה של קלופ לאורך השנים.
ללאנה פרח בעונה הראשונה המלאה של קלופ, כששיחק לרוב כאחד מחבורת האמצע, אבל בילה לא מעט דקות גם כמעין קיצוני ימני, וקצת בשמאל, ודי בכל מקום במגרש. הוא סיים את אותה עונה עם 8 שערים ו-7 בישולים, כשליברפול מסיימת את העונה במקום ה-4 (טופ 4 רק בפעם השנייה באותו עשור). פה הגיע השיא של ללאנה, ובעצם די סוף החלק שלו בסיפור של ליברפול של קלופ, שרק ממשיכה לנסוק.
פציעות, וזהו פחות או יותר
בקיץ 2017, במהלך טורניר גביע אאודי, ללאנה נפצע, וזו לא הייתה הפעם הראשונה בשנים שחלפו להן, בזמן שליברפול המשיכה להשתדרג ולהתקדם: עוד סיום טופ 4 וגמר אלופות (בו ללאנה עלה למגרש מהספסל כשהחליף את מוחמד סלאח), ריצה עד הסוף עם סיטי ולהפסיד את האליפות על נקודה (או כמה סנטימטרים של כדור מתגלגל של מאנה), אבל לפצות בגמר האלופות, ועד האליפות של העונה.
מאז אותה עונת שיא של ללאנה, הוא שיחק 1073 דקות בלבד בליגה עבור ליברפול. בישול אחד, וגול אחד, שדווקא כן יש לו משמעות מעבר לסטטיסטיקה ריקה – הוא כבש את שער השוויון של ליברפול באולד טראפורד העונה, אחד המשחקים הפחות טובים של הקבוצה, והציל אותה מהפסד. בתמונה הגדולה, כשזוכים באליפות עם 99 נקודות ו-18 פער מהמקום השני זה נראה קטן, אבל באותו רגע זה היה יותר מזה.
לא היחיד שנשאר
ללאנה, שישחק בעונה הבאה בברייטון, הוא לא היחיד שקלופ קיבל כנדוניה והמשיך איתו עד רגעי התהילה. ג'יימס מילנר, עוד שחקן שאחת התכונות הבולטות שלו (לפחות הייתה עד לא מזמן) היא היכולת למלא תפקידים ביעילות בכל מיני מקומות על המגרש; דיבוק אוריגי, שפתח בחוד באותו משחק בוויט הארט ליין וגם פתח בחוד ליברפול במשחק שסיים את עונת 2019-20. בדרך לנקודה הזו בזמן של התהליך היה נראה שאוריגי מושלך הצידה לא פעם ולא פעמיים, אבל הוא מסיים את שתי העונות האחרונות כגיבור קאלט בליברפול, קצת כמו דייויד פיירקלאף, הסופרסאב מהעידן הגדול הראשון של המועדון בסוף ה-70 ותחילת ה-80; לוברן, שחקן שכמו ללאנה בדרך החוצה מהמועדון (הרבה יאמרו שבאיחור גדול); ובין היתר (וסליחה לאלה שלא הוזכרו) גם ג'ורדן הנדרסון, הקפטן.
Best friends, teammates and now Premier League champions.
Adam Lallana pays an emotional tribute to his captain, @JHenderson ❤️ pic.twitter.com/ocRq5jH6C9
— Liverpool FC (Premier League Champions 🏆) (@LFC) July 24, 2020
כמו ללאנה, הנדרסון עבר לא מעט עמדות על המגרש וגם לא מעט השמצות מלא מעט אוהדי הקבוצה במהלך השנים מאז שקני דלגליש הביא אותו מסנדרלנד. אבל בסוף הוא היה הקפטן שהניף את גביע האליפות לראשונה עבור ליברפול בעידן הפרמייר ליג.
כנראה שעוד 20 שנה, שידברו על עידן קלופ בליברפול, ללאנה לא יהיה אחד השמות הראשונים שיעלו בעת העלאת הזכרונות. הוא סיפור קטן בדרך, בין הפיטורים של רוג'רס לסיום 30 שנות בצורת. הגול במשחק המטורף מול נוריץ', העונה בה הכול התחיל להתחבר, הקאמבק מהפציעות שלא התרומם, הגול מול יונייטד. אליפות שהיא five years in the making, ולא משהו שקרה פתאום, בתוך לילה או אפילו קיץ אחד. ללאנה, גם אם ממש בקטנה, היה חלק מכל זה.
בהחלט חלק חשוב בהתחלה, אמנם שיגע לא מעט בחוסר תכליתיות עם השיבלולים שלו אבל לפני הפציעות היה בורג חשוב של קלופ בשיטה שהנחיל.