פתיחת העונה היא בד"כ רגע מרגש מאוד ומלא תקווה. האוהדים שוכחים מהאלופה התורנית שברחה לכל הליגה בטרם נגמר החורף, מהאכזבות ומהחלומות שהתנפצו ובטוחים שהפעם הכול יהיה אחרת. כולן מתחילות עם אפס נקודות והנה עוד רגע זה קורה, ההצלחה נמצאת ממש מעבר לפינה. התמימות, או שמא הנאיביות המקסימה הזאת שלנו אוהדי הכדורגל, היא זו שבמידה רבה עוזרת לשמור על הפופולריות העצומה של המשחק גם בתקופה בה מאבקי אליפות צמודים הם מצרך נדיר כמו יום שקט בקרב תושבי עוטף עזה. בפרמייר ליג, בניגוד לליגות הגדלות האחרות, הקרב באמת פתוח (כמעט) תמיד. לראייה, אף קבוצה לא זכתה בשתי אליפויות רצופות בעשור האחרון.
ובכן זה לא המצב אצל אוהדי מנצ'סטר יונייטד. מוריניו מתלונן על היעדר רכש, האוהדים מתלוננים על מוריניו ובאוויר שוררת ההרגשה שהפיצוץ קרוב ובלתי נמנע. הכדורגל בצד האדום של מנצ'סטר ב-3 השנים האחרונות היה מהמשעממים ביבשת ולמרות שכיאה למועדון פאר הצליחו לגרד כמה תארים, האוהדים, שהתרגלו ללקק דבש אצל פרגוסון, יוצאים מדעתם.
הרוב המוחלט מתנגד למוריניו, חושב שמנג'ר שבזבז מעל 400 מיליון יורו על רכש חייב להוציא יותר מהסגל הקיים, שלהשאיר שבעה שחקנים מאחור ולבעוט כדורים ארוכים למעלה זו בגידה מוחלטת ברוח המועדון. בין המתנגדים לדרישתו לעוד רכש ניתן למצוא את מי שרוצה לתת לו צ'אנס להוציא יותר מהסגל הקיים ואת אלו שלא יכולים לחכות לראות אותו אורז מזוודות. ישנם גם מעט אוהדים אשר תומכים בגרסה של מוריניו ומצדדים בדעה שהסגל הנוכחי פשוט אינו מספיק טוב לעמוד בציפיות. אומרים שאין מגנים, חסר בלם בכיר וקיצוני ימני הוא בגדר חובה כמו אוויר לנשימה. אווירת נכאים מושלמת בה איש אינו שבע רצון.
עבדכם הנאמן נמנה בין הרוצים לתת למוריניו עוד הזדמנות, אך מקווים שסגרו לו את הברז. לדעתי גם יכולה להיות בכל זאת אחלה עונה, לא סגור האם זה קשור לניתוח אובייקטיבי של הקבוצה או לאופי האופטימי שלי. בכל אופן, הגיעה העת לפרט את הציפיות שלי מהעונה קרובה:
1. לפני שיפור באיכות הכדורגל וההישגים, ארצה לראות שמירה על הקיים שהוא פחות רע ממה שאנשים נוטים לחשוב. בעונה החולפת יונייטד הייתה קבוצת מתפרצות מצוינת ובזכותן פתחה את העונה בשרשרת ניצחונות מכובדת ומאזן שערים כביר. אוי ליונייטד אם תפתח את העונה בדרך בה שיחקה במשחקי ההכנה, בהם כלל לא ניסתה להשתמש בנשק התקפות המעבר.
2. איכות נוספת שראינו אשתקד היא ניצול המצבים הנייחים. אחרי שנים בהן מצבים נייחים, בין אם קרנות או בעיטות חופשיות, היו בזבוז מוחלט, סופסוף הצלחנו לתרגם אותם לכמה שערים. גם פה ההמשכיות חשובה. הכלים קיימים ודאי קיימים והסגל מצויד גם בבועטים מיומנים וגם בנוגחים גבוהים וחסונים.
3. עניין פרסונלי וחשוב מאוד הוא שתהיה איזושהי המשכיות עם מצטייני העונה שעברה. בכל העונות החולפות לא הייתה המשכיות בתחום הזה. אצל ואן חאל היו אלה סמולינג ובלינד שעשו עבודה לא רעה כבלמים, מרסיאל היה הנשק ההתקפי המרכזי ואצל מוריניו כל השלושה פחות או יותר נמחקו. בעונה הראשונה של הפורטוגלי אנדר הררה היה מנקודות האור הבולטות ביותר ובעונה שלאחר מכן כמעט ולא ראה דקות משחק. לכן, חשוב מאוד לטעמי להמשיך לתת קרדיט ללינגארד ומקטומיניי שהיו מהמצטיינים בעונה שעברה. כמובן ששניהם שחקני בית וזה תמיד משמח ומחבר את האוהדים, אבל עוד לפני זה פשוט לרוץ עם מה שעבד לך. לא להתחיל כל עונה תהליכים של בנייה מחדש.
4. הזכרתי זאת בקטנה קודם אך חשוב להדגיש, גם אני כמו כולם מצפה שמתישהו תוך כדי העונה נצליח להציג כדורגל ראוי לשמו. יש באולד טראפורד כל כך הרבה איכות שאין שום סיבה שלא נצליח להפגין מהלכי כדורגל מרהיבים. ראינו לא פעם דווקא כשהקבוצה נכנסה לפיגור והשחקנים סופסוף הורשו לעלות למעלה למה החבר'ה האלה מסוגלים, הייתי רוצה לראות מזה הרבה יותר.
5. מבחינת הישגים אסתפק במאבק על האליפות, שנגיע לחודשים המאוחרים כשאנחנו עדיין בתמונה. בהנחה סבירה שהיריבה העירונית לא תשחזר את המספרים המפלצתיים מהעונה החולפת, זו בהחלט אמורה להיות משימה אפשרית.
כמובן שיש עוד המון נושאים קטנים וציפיות משחקנים כאלה ואחרים ובהם נדון כאשר ניפגש פה תוך כדי העונה לסיכומי ביניים והערכות מצב.
עד אז Glory Glory Man United!!
