יש לי מנוי לצ'רלטון, אני משלם 67 ₪ בחודש עבור ערוצי הספורט. בעבר ניסיתי לשכנע את עצמי שהמנוי שלי מאפשר לי להנות מכדורגל אנגלי מלהיב, גרמני משובח, הולנדי (אייאקס הקבוצה היהודית) וכדורגל דרום אמריקאי אמוציונלי. לקח לי זמן לשכנע את עצמי שהסיבה שאני משלם כסף לראות כדורגל בטלוויזיה היא הליגה שלנו.
אומרים ששווה לחכות מספיק זמן למשהו טוב. אז נכון שהליגה שלנו אינה איכותית כמו הליגות שהזכרתי, רמת הכדורגל לפעמים מזכירה שכונה, אבל, וזה אבל גדול, זאת הליגה שלנו, ואני מחכה, ממש סופר את הדקות עד לשבת. הגדילו לעשות במנהלת ואנו מקבלים מנה מוגדלת של משחקים בתוך שבוע, כמו אדם שעושה דיאטה חמורה, וברגע שמסיים, דוחף בבת אחת את כל מה שחסך מעצמו במשך זמן הדיאטה.
כאוהד שרוף של מכבי תל אביב, התרגלתי לדאבוני לפגרות קיץ קצרות בשנים האחרונות (למעט השנה האחרונה בחסות המונדיאל), אך לפגרה של שלושה שבועות תוך כדי עונה לא הייתי מורגל. לא הייתי מוכן לזה מנטלית, הפגרה הזאת הייתה ארוכה מידי. כמובן שאני מבין את החשיבות של שזרוע הדשא בליגה בה משחקות 3 קבוצות בחלק מהאצטדיונים, ויש צורך בטיפול בכרי הדשא, אבל עדיין זה היה ארוך מדי, הרגתם אותי שם במנהלת. לקחתם את ההתמכרות שלי ושיחקתם לי בלב ובראש.
כמו נרקומן אני זקוק לכדורגל הישראלי, צמא למשחקים, צמא לדרמות, צמא לשמחה בניצחונות ולשמחה לאיד של הפסד יריבות. צמא למסיבות עיתונאים לפני ולראיונות סוף משחק. אני מתאר לעצמי שאם יבדקו, כמות הקהל באצטדיונים בשבת הקרובה תהיה גבוהה מהממוצע, למה? כי כנראה אני לא היחיד שמחכה לליגה שתחזור.
הדקות עוברות ושבת מתקרבת, בראש כאילו פגרת קיץ והליגה אוטוטו מתחילה, ואז אני נזכר שהליגה התחילה והקבוצה שלי במקום הראשון. איזה כיף לחזור לליגה, איזה כיף שאת חוזרת!
צודק לגמרי. אי אפשר להתחרות עם האמוציות שהליגה שלנו מייצרת.