בעונת 99/00 הייתי סטודנט שנה ג' במעונות הסטודנטים של האוניברסיטה העברית בהר הצופים, חסר רכב ושוכן די קבוע בטדי. בשבת חורפית אחת, כשהפועל חיפה עלתה לטדי, לא מצאתי טרמפ לאיצטדיון. כמובן שלא נתתי לעובדה הזו לגרום לי לוותר על משחק הצמרת שעתיד היה להתרחש בטדי באותו ערב. האלופה, הפועל חיפה, מול האלופה מהשנה שלפני, בית"ר ירושלים. ג'ובאני רוסו מול ויקטור פאצ'ה הבטיח משחק גדול, וטדי, עוד לפני הרחבתו דרומה, היה צפוי להיות מלא עד אפס מקום.
את הכרטיס דאגתי להבטיח עוד כמה ימים קודם, אצל "בן נאים" ברחוב יפו. אז, אפילו קניית כרטיס במקום כזה, הייתה חלק מהחוויה וההכנה של האוהד למשחק. בית"ר, גם בימים הגדולים, הייתה ממלאת את טדי, אבל רק עם אלפי מנויים בודדים. הרוב המכריע קנה כרטיס בקופה, במשרד הכרטיסים, או בלית בררה, מהספסרים.
צילום מסך מתוך ספורט 5 גולד
נטול רכב וטרמפ, התחלתי ללכת רגלית לאורך כביש מספר 1. זה הפנימי בתוך ירושלים, שהיה קו התפר לפני ששת הימים. שייח ג'ראח והעיר העתיקה משמאלי, מעלות דפנה, בית ישראל ומוסררה מימיני. חרדים רואים את הצעיף הצהוב ומנופפים לאות עידוד בידיהם. חציתי את מרכז העיר והתחלתי לרדת לכיוון טדי. ברחביה עצר לי רכב. "למשחק?", שאלו שני גברים ארוכי שיער בשנות ה-40 לחייהם. "בוא עלה, רק תכוון אותנו לאצטדיון". כך מצאתי את עצמי עם שני אוהדי הפועל חיפה, ברכב אחד, בדרך לטדי.
נפרדנו בלחיצות ידיים ואיחולי נימוס הדדיים, "שהטובה תנצח". שפיות אירופאית? גם מזג האוויר הירושלמי היה אירופאי אותו ערב, לפחות לראובן עטר שעלה עם כפפות. האווירה בטדי המלא מפה לפה הייתה אירופאית, כולם קיוו גם למשחק אירופאי.
ההגנה של בית"ר, כאז כן היום, הייתה הראשונה להזכיר שאירופה זה לא כאן וחיפה כבשה בקלילות אחרי דקה וחצי. גם ההגנה החיפאית לא טמנה ידה ופאצ'ה השווה בנגיחה. ואז הגיע רגע האמן של ראובן עטר, או הרגע האומלל של דודו אוואט, תלוי מאיזה צד הייתם. בכל מקרה, עטר זיהה שאוואט מחוץ לשער וממרחק של כארבעים מטר, הקשית כדור כמו שרק הוא ידע. אוואט רץ לאחור והצליח לתפוס את הכדור, אבל רק מאחורי קו השער. 2-1 בית"ר. את התפרצות הר הגעש בטדי, שמעו עד פסגת זאב.
קרדיט לעמוד הפייסבוק של ג'ובאני רוסו
עוד לא מחצית ועמיר תורג'מן פרפר את טרטיאק ורוסו, נגח את ה 2-2. "איי ג'ובאני, איזה טאץ'" צעקו במזרחי. מי שלא קופץ קופא. במחצית היה לחיפאים קר עד כדי כך, שלא העלו שחקנים להתחמם ונשארו כולם בחדר ההלבשה המחומם. אנחנו ביציע עם כובע צמר ומעיל, כבר היינו רגילים. אירופה כבר אמרנו?
אירופה. רק התחילה המחצית השניה ופאצ'ה קיבל כדור עם הגב לשער מחוץ ל-16 ובסיבוב הפציץ פנימה. רוסו ענה לו באחד משלו. 3-3 ענק. משחק ליגה. לא הייתה לו השפעה. בסוף העונה הפועל תל אביב לקחה דאבל. אבל אחד המשחקים הגדולים שאני זוכר. ואווירה, שהרבה שנים מאז כבר אין בטדי.
