"איפון" הינו הניקוד הגבוה ביותר בג'ודו. "איפון" שווה ל 10 נקודות. הטלה מושלמת של היריב על כל הגב במלואו, בעצמה, ובמהירות, תזכה את המטיל באיפון. כמו כן, ריתוק היריב למזרן במשך 25 שניות יזכה את הג'ודוקא המרתק באיפון. בנוסף, בריח/מנוף על המרפק או חניקת היריב עד לכניעתו תזכה את הג'ודוקא המבצע באיפון.
"שידו רביעי-הנסוקומקה" הינו ענישה מצד השופט על פעולה אסורה. באם מוענש הספורטאי בשידו נוסף מצד השופט לאחר שהוענש כבר בשלושה שידו, העונש השלישי נמחק, אולם מעלה את סה"כ הנקודות של היריב מווזארי לאיפון ולמעשה גורם להפסדו בקרב (לקוח מתוך אתר "ג'ודוקא").
כדי להבין את מה שקרה אתמול במשחק העונה, ניתן להשתמש בג'ודו כמשל. המצב הכי גרוע בו יכול ג'ודוקא להימצא בקרב מבחינת ניקוד (למעט הפסד כמובן) הוא מצב של 3 "שידו", כלומר 3 עונשים כשהוא יודע שהעונש הבא זה איפון ליריב. במצב כזה הוא יודע שאסור לו לטעות אפילו טעות קטנה ביותר. אצל רוב האנשים, ההשפעה תהיה לחץ ופאניקה ולכן בהרבה מאוד מקרים, מצב כזה של 3 עונשים אכן יוביל להפסד בקרב בסופו של דבר בשל קבלת החלטות שגויה.
אין ספק ששתי הקבוצות הגיעו אתמול למשחק העונה במצב של 3 "שידו". באר-שבע הודחה מהאלופות בדרך הכי מאכזבת שניתן, פתחה את העונה לא טוב בשני צדי המגרש, מחזיקה במצבת פצועים מכובדת מאוד שכוללת שחקני מפתח וכמובן פרשת שיר צדק שמרחפת מעל כל פינה במועדון. אצל הצהובים המצב היה דומה. פתיחה חלשה של העונה, מצבת פצועים אמנם קצת יותר מצומצמת, אבל לא פחות משמעותית (דסה, גולסה ומיכה חייבים להיות באנקרים בהרכב בקבוצה הזאת, אם למישהו זה לא היה ברור עד אתמול, עכשיו זה כבר חד משמעי) וכמובן התבוסה המהדהדת לאסטנה.
Credit to "Maccabi Tel Aviv FC" Facebook page
בסיטואציה שנוצרה – שתי חיות פצועות שלא יכולות להרשות לעצמן את ה"שידו" הרביעי – פתאום המשחק קיבל חשיבות מוגברת. העובדה שמדובר בסה"כ במשחק ליגה במסגרת המחזור ה-8 הפכה זניחה והיריבות בין הקבוצות, שצמחה מאפס בארבעת העונות האחרונות, נתנה את הטאץ' הסופי והפכה את המשחק לקרב של חיים ומוות. שתי האלופות היחידות בישראל ב-5 העונות האחרונות הגיעו למשחק בידיעה שהפסד יכניס אותן לסחרור שהדרך חזרה ממנו לא כל כך ברורה, בעוד ניצחון ייתן להן רוח גבית, שמי יודע, יכולה להסתיים באליפות. כן, עד כדי כך.
המשחק התחיל במגמה ברורה של קבוצה יוזמת וקבוצה מגיבה. בכר ידע כנראה שיש לו יתרון מובהק על ג'ורדי ביכולות ניהול משחק וקבלת החלטות בזמן אמת וניסה לערבב את הכלים שלו על המגרש ולפעול בהתאם לתגובה של יריבו. בדקות הראשונות זה נראה טוב – בכר השתמש בורסטיליות של בראון (מה שלא היה פועל עם ג'ון אוגו למשל, ככה בכר הפך חיסרון של שחקן מפתח ליתרון מסוים) והצליח לבלבל את ג'ורדי כאשר פתח עם 3 בלמים ו-2 חלוצים, האחרון הגיב בצורה לא טובה בכך שהעביר את ייני אחורה ובעצם ויתר על מרכז המגרש, תגובה טובה יותר יכלה להיות מערך מראה לזה של בכר (בלקמן חלוץ שני ליד וידאר ואצילי מאחוריהם על תקן מאור מליקסון של ב"ש). בשלב זה, בתור אוהד ביציע, שטפה אותי אופטימיות זהירה, לא נראה שמכבי הגיעה מוכנה למשחק הזה.
מה שקרה מספר שניות לסיום הדקה ה-20 היה אמור להיות רגע התפנית של המשחק ואולי של העונה כולה. הרגע שבו ב"ש קיבלה את הסטירה שהייתה אמורה להוביל ל"שידו" הרביעי ולאיפון של מכבי. כל אוהד באדום ידע באותו רגע שבהיעדר בלם מחליף ברמה סבירה על הספסל, מכבי ת"א צריכה ויכולה לדרוס את ב"ש. ב-10 הדקות הבאות של המשחק לא ממש הצלחתי לראות מה קורה, כל מה שראיתי הוא תהום פעורה, בהיתי באוויר וחיכיתי שמכבי תנחית את המכה ותשלח אותנו לבית הניחומים (עוד מושג שהשאלתי מהג'ודו) להילחם על מדליית ארד מזויפת. מי לא היה בהלם? בכר והשחקנים, שנכנסו לטירוף וסחפו איתם את הקהל שבטרנר.
פתאום התחלתי להבין שמכבי לא מצליחה להתקרב לשער. היו שם על המגרש 11 שחקנים בצהוב, מוכשרים ככל שיהיו, שנדמה היה שהכירו לראשונה במנהרה לפני העלייה למשחק. הכרטיס האדום והסכנה המרחפת מעל העונה כולה ממש לא הפכו ל"שידו" הרביעי של האדומים, אלא לדלק שלהם. כל אחד משחקני האלופה היה לפתע בשיא יכולתו וכמעט חף מטעויות, מלחמה חסרת פשרות בלי רחמים, חיים או מוות. לקראת סיום המחצית ב"ש הצליחה להגיע למספר מצבים וכשהשחקנים ירדו להפסקה, התחושות, לפחות שלי, היו חיוביות – ידעתי שבמצב העניינים הנוכחי אנחנו מסוגלים לנצח.
הנחתי שג'ורדי יעשה שינוי במחצית, יכניס את עטר במקום אחד משחקני הקישור או לפחות יעבור לשחק עם שני חלוצים. זה לא קרה. המאמן הצהוב טעה מספר פעמים לאורך המשחק וכמו שנאמר כבר, במצב של 3 "שידו" אין מקום לטעויות. המחצית השנייה נפתחה בדיוק כפי שהסתיימה הראשונה, מלחמה של ב"ש וכלום של מכבי. לא נרשמו מצבים משמעותיים ליד השערים ונראה היה שאם לא יבוא שינוי מאחד הצדדים זה הולך לכיוון של 0-0 חלש. בכר הריח דם והיה הראשון לשנות, אמנם שהר במקום פקהארט זה חילוף מתבקש, לא מדובר במהלך מבריק במיוחד, אך התפקוד של שהר באגף ימין והשימוש במליקסון כחלוץ מדומה זה כבר סיפור אחר, עוד שינוי מערך ועוד ערבוב של הכלים על המגרש. האם זה הביא את הגול? קשה לומר, לא שהר ולא מליקסון היו מעורבים באופן ישיר בשער, אבל עובדתית מרגע הכניסה של שהר עד הגול עברו 7 דקות.
ברגע ששהר נכנס ב"ש עשתה סוויץ' מסוים בחשיבה. לא מחכים יותר שמכבי תעשה את הטעות שתוביל ל"שידו" רביעי אלא מפילים אותה על הגב הפלה מלאה, בעוצמה ובמהירות (זה הזמן לחזור להגדרות למעלה). כשהכדור נשלח אל וואקמה בדקה ה-62, הוא מצא את עצמו מול יובל שפונגין, שהדרך שלו לעצור את וואקמה הייתה לתת לו מטר. למזלה של מכבי גם עומר אצילי הגיע בספרינט מההתקפה כדי להציל את המצב, על פניו נשמע מספיק, לוואקמה לא היו עוד שחקני התקפה לידו. פה בדיוק ניתן היה לראות את דרך החשיבה של ב"ש באותן דקות. מיחאי קורהוט, מגן שמאלי במצב של 10 שחקנים, ראה את השחקן שלו (אצילי) רץ להגנה והרשה לעצמו להצטרף לטוני. קורהוט הגיע משום מקום וחתך לרחבה לשטח מת מה שהכריח את אצילי ללוות אותו ובעצם השאיר את השחקן הכי מוכשר בליגת העל לבד מול שפונגין וזה איפשר לו להתפנות ולבעוט בחופשיות.
על הביצוע המטורף של וואקמה אין הרבה מה לומר, אבל זה היה האיפון שב"ש חיפשה. זה היה הרגע שבו בכר הפך את קרויף והשכיב אותו על הגב בהפלה מושלמת. ההמשך כבר פחות רלוונטי, מכבי לקחה יותר סיכונים בהגנה וחטפה עוד שער מעמדת נבדל, אצילי ניצל את גילו המופלג של גורש (שמונים ומשהו אם אני לא טועה) והבקיע שער יפה וקליל מבחינתו שתי דקות לסיום הזמן החוקי ואת תוספת הזמן טוני העביר ליד דגל הקרן בלסובב את הסכין בתוך הלב של מכבי, סוג של חניקה או בריח שלא ניתן להחלץ ממנו במונחים של ג'ודו.
באר-שבע ריסקה את מכבי אתמול מכל בחינה. מכבי קיבלה את ה"שידו" הרביעי תוך כדי הפלה מלאה לרצפה ובריח לסיום וכל זה בעשרה שחקנים מדקה 20.
איפון.
