אוקטובר 23, 2010. אירוע UFC121 היה הראשון בו יצא לי לצפות באולם קולנוע (חוויה אמיתית). מלווה במה שנראה ככלל האוכלוסיה הלטינית (בלי לכבס מילים – מקסיקנית) של אטלנטה וסביבותיה, ישבתי וחיכיתי לקרב המרכזי של הערב, בו יגן ברוק לסנר בפעם השלישית על תואר אלוף המשקל הכבד.
הטוען לכתר הגיע עם רצף של שמונה נצחונות רצופים, כששבעה מתוכם הגיעו בעצירת שופטים מוקדמת. הדיעה הרווחת בין אוהדי ה MMA בזמנו (כפי שהתבטאה בפורומים באינטרנט – מדורת השבט דאז) היתה שאם לסנר מצליח להוריד את קיין ולאסקז לרצפה, ולשמור עליו שם – הוא ינצח, אחרת הוא ימצא את עצמו בצרות צרורות.
נתתי לברוק נקודות זכות על הנסיון. אבל זו דוגמא קלאסית לדברים שקל יותר לומר מאשר לבצע כשנלחמים באיש כמו קיין. בגדול, קיין הדף את נסיונות ההורדה המוקדמים, וקם מהר מאוד על הרגליים, על מנת לעסוק בארגון מחדש של פרצופו של לסנר. זמן קצר לאחר מכן, עצר השופט את הקרב והמקסימריקאי הוכתר כאלוף החדש.
כולם הזהירו מפני הטוען הראשון לכתרו, ג'וניור דוס סאנטוס והרבה הימרו על נוקאווט של הברזילאי גדול המימדים. הקרב התרחש באירוע הראשון אי פעם של UFC ברשת FOX, ודוס סאנטוס אכן ניצח. ואכן בנוקאאוט. אי אפשר לקחת מג'וניור את ההישג הזה, אבל כפי שהוכח לאחר מכן, הוא נהנה מאוד ממגע ידה של אלילת המזל, כשהאגרוף ששלח, נחת בצורה מושלמת מאחורי אוזנו של קיין והפיל אותו לפני שהתפתח ממש קרב.
את כל התסכול מההפסד המביך, פרק קיין על המתמודד הבא, אנטוניו "ביג פוט" סילבה, ולאחר מכן קיבל קרב חוזר מול דוס סאנטוס. הקרב הזה היה כבר סיפור אחר בתכליתו. קיין שלט בקרב באופן מוחלט, לאורך חמישה סיבובים ולבסוף ניצח והחזיר לעצמו את החגורה.
ההגנה הראשונה שלו על החגורה הזו היתה מול אותו סילבה, אותו ניצח שוב בקלות מדהימה, ואחר כך התפנה להשלים את הטרילוגיה עם הקרב השלישי מול דוס סאנטוס. ניתן היה לראות שיפור אצל הברזילאי, אבל זה ממש לא שינה את מהלך הקרב. קיין המשיך במה שהתחיל בקרב הקודם, והפעם גם סיים את הקרב בנוקאאוט טכני בסיבוב החמישי. שח-מט.
הקרב הבא התרחש כשנה וחצי לאחר מכן, בגובה 2250 מטר מעל לפני הים, במקסיקו סיטי מול פבריסיו ורדום, שנראה היה שחזר מאשפתות, תוך תצוגות מאוד מרשימות של סטרייקינג (מעולם לא היה הצד החזק שלו) שהשלים את משחק הקרקע הפנומנלי שלו. ורדום קיים את מחנה האימונים שלו במקסיקו סיטי, מה שנראה היה שעזר לו מאוד לנצח את הקרב תוך שימוש במה שבדרך כלל נחשב כחוזקה היחסית של ולאסקז – כושר. קיין התעייף מהר מאוד והפסיד לראשונה כתוצאה מהכנעה.
עוד שנה וחצי חולפת, וקיין חוזר להילחם. הפעם מול טראוויס בראון שעבר ממכון ה MMA הנחשב של גרג ג'קסון, למכון של מאמנה של חברתו רונדה ראוזי. ההפסד שהוא ספג מידי קיין היה מהדהד בערך כמו המעבר ההזוי הזה. ואז, הכל היה כבר סלול לקרב מול האלוף החדש – סטיפה מיוצ'יץ'. אבל אז קיין – שוב – נפצע. שוב עבר ניתוח (או שמא יותר, קשה כבר לעקוב) ומאז נעלמו עקבותיו…
בשבע השנים בין 2012 ל 2019, קיין נלחם חמש פעמים. המספר הנמוך הזה הוא תולדה של הפציעות החוזרות ופוקדות אותו כמו קללה. ישנן סיבות, שלחובב ה MMA עשויות להיראות ברורות בגינן זה קרה. בראש ובראשונה יש לקחת בחשבון את סגנון הלחימה מבוסס הלחץ המתמיד שלו. קיין לא מחכה, הוא חותר למגע ויוזם אותו מהר, והוא לא מוריד הילוך עד שיצליח להכריע את יריבו, בין אם במכות, הכנעה או החלטת שופטים. הלחץ מתמיד. כשלוחם במשקל כבד נלחם כך, הוא יוצר עומס על עצמות, שרירים וגידים כאחד. לבטח אחד שמתבסס על היאבקות כבסיס ליצירת היתרון. נוסיף לזאת את האימונים המפרכים שהוא עובר במכון AKA לצד לוחמי עילית כמו חברו הטוב דניאל קורמייה, או לוק רוקהולד. הפרשנים מגדירים זאת כחרבות שמושחזות זו על זו, כרמז למידת הקושי, האתגור ההדדי והאינטנסיביות. אנחנו לא יודעים הרבה יותר, ואולי ישנן סיבות נוספות. מה שאנחנו – אוהדיו של קיין ולאסקז – יודעים בבירור, הוא שאנחנו פשוט מתגעגעים אליו מאוד.
והנה מגיע עוד שבוע מורט עצבים… קיין ולאסקז אמור – סוף סוף – לחזור לזירה, בלילה שבין ראשון לשני (18 לפברואר) לקרב מול פרנסיס נ'גאנו בעל ידי הנפץ. פעם היינו עסוקים בניתוח הסיכויים לנצחון בקרב ושאר התפלפלויות. היום אנחנו פשוט מתפללים. מתפללים שלא תצא הודעה פתאום שקיין נאלץ לבטל את השתתפותו בגלל פציעה (וסליחה מעכשיו אם זה ירגיש כמו ניחוס).
בויכוח התמידי על "מי לוחם המשקל הכבד הטוב ביותר?" אין לי שום דרך להוכיח את טענתי שקיין הוא האחד. לצערי, מכת הפציעות האינסופית פשוט מנעה ממנו את ההזדמנות להמשיך ולהוכיח את עצמו בכלוב. ומכיוון שכך, אומר שלטעמי מדובר בלוחם המשקל הכבד השלם ביותר שראיתי.
בהחלט יש מתמחים גדולים ממנו כמעט בכל תחום. אם זה ורדום בעל הג'יו ג'יטסו המעולה, אוברים הקיק בוקסר, או אפילו קורמייה המתאבק. אני מניח שלמרות שקיין מכה חזק כשהוא רוצה, נ'גאנו לדוגמא מכה חזק יותר. אבל אם אני מסתכל על איך לוחם מחבר את כל האיכויות האלה יחדיו, אני לא מכיר לוחם שעושה את זה, ועושה את זה במהירות, ובאינטנסיביות כל כך גבוהה כמו קיין.
זה אות קיין. והקללה שלו. אין דבר כזה קרב משעמם של קיין ולאסקז. לוחם שתמיד יוזם, דוחף, שולט בקרב, ולרוב מנצח בצורה מרשימה.
מזמין אתכם להחזיק אצבעות ידיים, רגליים וליתר ביטחון יש לשים קצת שום בגרביים. שום דבר לא מוגזם בבואנו לגרש עין הרע ולהגיע לאירוע הבכורה של ה UFC ברשת ESPN (הגיעו לנחלה) עם קרב מרכזי בהשתתפות הלוחם הגדול הזה. איזה קיין נראה? מה הסיכויים שלו לנצח ואיך? דיה לצרה בשעתה. קודם שיבוא.
