6 שנים עם ג'ורדי

רכבת הרים משוגעת כזאת, כך ניתן לקרוא לתקופתו של ג'ורדי קרויף במכבי, את זה כולם כבר יודעים. שלוש השנים הראשונות, עמוסות התארים וההצלחות, ושלוש השנים "הרעות" בהן הקבוצה כשלה בהשגת תארים כשגם הקמפיין האירופי לא היה מחזה מלבב שלעצמו.

על מנת לעמוד על ההבדל בין שתי התקופות, צריך לחזור להתחלה, ברגע בו ג'ורדי קיבל את המפתחות לניהול המקצועי של הקבוצה לאחר נימני ואיווניר.

הופעות - טיקטיק

מקצוענות. מילה אחת בת שמונה אותיות שמסמלת כל כך הרבה. ג'ורדי הביא מקצוענות, הוא זיהה שלשחקן הישראלי חסר כושר גופני ועוצמה פיזית ומכאן החלה הדרך, דרך הבאתו מוולנסיה של מאמן כושר חואן טוריחו, ועיבוי של צוות האימון בצורה קיצונית. אני זוכר את ההשתאות שלי ושל חבריי בהצצות לתמונות שיצאו ממחנה האימונים הראשון בספרד, בו עבדו במכבי לא על כדורגל, לא על טכניקה או מהלכי כדור, אלא על כושר גופני, כוח, משקולות, פילאטיס. לא הבנו מה זה קשור לכדורגל, אבל הסכמנו, אם ג'ורדי חושב שזה נכון, כנראה שזה נכון.

מכבי בשנה הראשונה של אוסקר גרסיה הייתה דורסנית. המקצוענות במועדון הפכה אותו לגמרי, קבוצות היו נופלות מהרגליים בדקה השישים ומכבי רק הייתה מעלה הילוך. שינויי הקצב שמכבי ידעה לעשות תוך כדי משחק היו נהדרים, משחקים נפתחו בבליץ מטורף על שער היריבה ולרוב עשר הדקות הראשונות הסתיימו בשער יתרון. היינו בשמיים!

העונה בה סוזה הגיע למכבי, שוב לוותה בחששות כבדים. הוא אמנם היה שחקן ענק, אבל ניסיון אימון לא היה לו יותר מידי. יחד עם זאת, הרטוריקה חזרה. מכבי הפגינה עליונות גופנית ופיזית אדירה, וסוזה (לטעמי גדול המאמנים שאימנו בארץ) התגלה כטקטיקן גדול, שינה מערכים תוך כדי משחק ועשה שימוש נהדר ביכולותיו של ערן זהבי על מנת להפוך אותו למכונת שערים. קמפיין מצוין באירופה ועליה לשלב 32 הגדולות של הליגה האירופית, חיפו על האכזבה שבוויתור על גביע המדינה באותה העונה. היכולת המנטלית של מכבי הייתה אדירה, רק קבוצה בעלת יכולת מנטלית אדירה, הייתה מסוגלת לחזור מפיגור 2-1 בדרבי חוץ בדקה ה88 לניצחון!

דרוש מאמן

גם העונה אחריה, השלישית במספר בשושלת, הייתה מצוינת. למרות הדחה מוקדמת מאירופה, בפיאסקו של אוסקר גרסיה, מה שהשאיר את מכבי לקחת את שלושת התארים בארץ, תוך הפגנת (שוב) עליונות פיזית ומנטלית איכותית וטובה וגמר גביע שנכנס לדפי ההיסטוריה אליו עלתה הקבוצה בסגל חסר מאוד, אך חגגה שישייה מול היריבה הישירה הפועל ב"ש. כשהכל זורם, פחות מתעסקים בשחקני חיזוק(?) טובים יותר או פחות שהובאו ע"י המנהל המקצועי של הקבוצה.

אבל אז, פתאום חל שינוי והשינוי לא היה במכבי, השינוי היה ביריבות שלה. לקח לשאר הקבוצות בליגה להבין שהעליונות של מכבי נובעת מעדיפות פיזית וטכנולוגית, כפי שהובאה לקבוצה ע"י ג'ורדי קרויף, פתאום גם לקבוצות האחרות יש מערך סקאוט, GPS ובדיקות רמת חומצת חלב בעת מאמץ.

בעונה הרביעית של ג'ורדי, בה העפילה הקבוצה לליגת האלופות (מוקדם מידי על פי התכנון המוקדם, בעזרתו של הווינר הבלתי נגמר זהבי), ההשפלות בכל משחקי ליגת האלופות פגעו בקבוצה בצורה אנושה. השחקנים עצמם העידו כי הגיעו לפלייאוף על "אדים של הדלק" שלהם וכתוצאה ישירה, הפסידו משחקים שהיו צריכים לנצח על הנייר. ולמרות כל זאת, הקבוצה הצליחה למשוך ממש עד קו הסיום את המרוץ לאליפות ולגמר גביע המדינה, הישג אדיר ביחס לקבוצה ששיחקה בשלב הבתים של ליגת האלופות. אבל שם, בדיוק שם, משהו נסדק. כשבתוך שבוע מכבי איבדה את שני התארים, את האליפות בפוטו-פיניש להפועל ב"ש ואת הגביע למכבי חיפה, שלושה ימים לאחר שאותה מכבי חיפה חטפה שישייה במחזור הסיום של הליגה.



כאן בדיוק היה צריך ג'ורדי קרויף, כמנהלה המקצועי של מכבי, להבין שכל היתרונות שהיו לקבוצה כבר לא שם ושיש צורך בחשיבה מחודשת. צריך לייצר יתרון חדש, משהו ששוב ייקח לקבוצות האחרון זמן להדביק, אך במקום זאת, אולי במעין מחשבה על תקלה קטנה וריענון בעמדת המאמן, הקבוצה נשארה כמות שהיא.

העונה החמישית התחילה טוב, אולי בגלל חולשת הליגה והיריבות במוקדמות הליגה האירופית, אך את הסטירה שקיבלנו מזניט סן-פטרסבורג אף אוהד מכבי לא ישכח. ה ת פ ר ק ו ת, אולי בפעם הראשונה בתקופת ג'ורדי, התפרקות של ממש, אובדן עשתונות וחוסר במבוגר אחראי שירגיע את המערכת ושייתן אויר כשצריך.

הכתובת הייתה על הקיר, אבל לאחר עוד קמפיין כושל בליגה האירופית וחוסר היכולת של ג'ורדי לרסן שחקן בקבוצה (טל בן חיים החלוץ), עדיין מצא ג'ורדי זמן לתת קרדיט למאמן כושל (שוטא ארבלדזה) עד שראה כי הגיעו מים עד נפש בעוד תצוגת אימים בטדי ולאחר הדחה מהמפעל האירופי.

שוטא ארבלדזה
Credit to "Maccabi Tel Aviv FC" Facebook page

העונה החמישית של ג'ורדי הייתה צריכה להיות האחרונה שלו. לא די בזה שהנחיתו לו מאמן כושל (הן ברמת האימון והן ברמת התקשורת) על הפרצוף, מאמן אשר לא ספר אותו ונראה כאילו הובא כ-"אצבע לעין" ע"י בעלי מכבי תל אביב לאור העובדה שג'ורדי לא רצה להישאר על הקווים, אלא שגם הרכש אותו הביא בקול תרועה רמה התגלה כבלוף גדול מאוד, אשר לא מצא עצמו בליגה הישראלית ולאחרונה חזר לברזיל, מה גם שבעונה זאת מכבי כבר התרסקה במאבק האליפות בשלב מוקדם יחסית בפלייאוף והפסידה את הגביע לאחר משחק מזעזע מול בני יהודה.

פתאום לא הולך, וכשלא הולך מתחילים לצוף הכישלונות, ברכש בעיקר, כולל החתמות הזויות ופיאסקו כמו פידלף, ארנשאו, רדוניץ' ושאר שחקני החיזוק שנמצאו כשחקני חילוש ברובם. אבל האגו לא נתן לג'ורדי ללכת. לא ככה רצה שיזכרו אותו, כזה שהוזז, כזה שהביאו לו מישהו אחר על הפרצוף. האגו של המנהל המקצועי לא נתן לו מנוח, הפתרון היה אחד, ירידה לקווים. פה, בדיוק פה, גזר על עצמו קרויף עונת בלהות אישית, כזאת שמאיימת באמת על כל מה שיצר במועדון.

ג'ורדי המנהל לעולם לא היה ממנה את ג'ורדי המאמן, חסר ניסיון אמיתי, במטרה להחזיר את תואר האליפות והגביע לקבוצה, בעונה בה משחקים גם באירופה – מאמן טירון שלא אימן מעולם (ועזבו את המשחקים כמחליף מידי פעם) לקבוצה גדולה. אבל ג'ורדי כמו ג'ורדי סמך על עצמו. פתיחת העונה במוקדמות הליגה האירופית בישרה על קבוצה לא מלהיבה, אך ממושמעת טקטית, כזאת שיודעת להביא תוצאה כשצריך. אז חווינו כאוהדים את ההשפלה הראשונה העונה, אך בהחלט לא האחרונה עם תבוסה ביתית במחזור הראשון לבית"ר ירושלים, כשההרכב אותו העלה ג'ורדי היה הזוי ביותר. הקרבה לקראת משחק מכריע לעלייה לשלב הבתים, ניחמנו את עצמנו.




את העונה הזאת נזכור בעיקר כעונה של אכזבות, אך יותר מזה כעונה של השפלות, עם רביעיה באסטנה במשחק של התפרקות כואבת, המשחק בטרנר בו לא ניסינו ליזום גם מול 10 שחקני ב"ש, שער בודד בשישה משחקים בליגה האירופית, תוך תצוגות כדורגל משעממות וחלשות להחריד ובעיטות בדלי כל אימת שהוא מתמלא (אשקלון, בני יהודה, רעננה, אשדוד). את מסיבת העיתונאים של מיץ' גולדהאר לפני כשבוע, היה אפשר וצריך לעשות כבר לפני שנה, השנה השישית של ג'ורדי קרויף לא תיזכר כשנה טובה, נהפוך הוא, טוב היה עושה ג'ורדי אם לא היה מתפתה לנסות לאמן במקום היחיד שכנראה היו נותנים לו.

אני אוהב את ג'ורדי, שלא תהיה טעות, אני חושב שמה שג'ורדי הביא למכבי בפרט ולכדורגל הישראלי בכלל הוא נכס אדיר, ידע והתקדמות, אבל הייתי מעדיף שג'ורדי יזהה שרכבת ההרים שלו נמצאת בפיק, לעצור רגע ולא לתת לה ליפול לנקודה הנמוכה בה היא נמצאת כעת. מצד שני, כנראה שאת זה מיץ' גולדהאר כבר ראה ולאור ההחלטה המשותפת (מזכיר זוג שנפרד וטוען שזה הדדי… נו באמת…) נפרד מג'ורדי בסוף השנה השישית שלו. שנה אחת מאוחר מידי.

ג'ורדי קרויף
Credit to "Maccabi Tel Aviv FC" Facebook page
 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח