100 שנים של טקטיקה: איך עברנו משמונה חלוצים לחלוץ אחד?

30 בנובמבר 1872, מגרש המילטון בפטריק, סקוטלנד. אנגליה וסקוטלנד נפגשות למשחק הבינלאומי הרשמי הראשון בהיסטוריה. 4,000 צופים, מספר שיא בזמנו, נעמדו במגרש הקריקט הקטן והיו חלק מההיסטוריה, יחד עם 22 השחקנים שעל כר הדשא.

אנגליה עלתה במערך של 1-1-8, כלומר שוער, בלם, קשר ושמונה חלוצים. הסקוטים היו 'קצת' יותר זהירים, ושיחקו במערך 2-2-6: שני בלמים, שני קשרים ושישה חלוצים. הכדורגל בעת הישנה הזכיר מאוד משחק קט-רגל בשכונה. כולם בהתקפה, חוץ מאיזה שמן אחד שנשאר מאחורה לארח חברה לשוער. למרות העובדה שהיו 14 חלוצים על המגרש באותו זמן, המשחק נגמר בתוצאה 0-0.

100 אנגליה 1872 שנים של טקטיקה
הפירמידה של אורוגוואי – 1930

בקיץ 1930 נערך לראשונה טורניר הגביע העולמי בהשתתפות 13 נבחרות מרחבי הגלובוס. המונדיאל הראשון פתח את הדלת לפלורליזם תרבותי על הדשא והכיר לעולם סגנונות משחק שונים ושחקנים מגוונים בעלי יכולות שונות ונתונים פיזיים שונים. הנבחרות הדרום אמריקאיות הציגו את מערך ה-2-3-5, הטקטיקה המסודרת הראשונה בהיסטוריה (טוב, לא הראשונה, אבל נגיע לזה מאוחר יותר). בגמר נפגשו אורוגוואי, המארחת, והיריבה הגדולה ארגנטינה. שתי הנבחרות שיחקו בסגנון זהה, מערך שלא נראה עד כה באירופה: 2-3-5, כלומר שני בלמים, שלושה קשרים וחמישה חלוצים. היה זה חידוש לעומת הסגנון המוכר מאירופה. "רק" מחצית משחקני ההרכב היו שחקני התקפה. קרוב ל-70 אלף צופים מאושרים הצטופפו באצטדיון הסנטנריו וראו את המארחת מוכתרת לאלופת העולם הראשונה אחרי ניצחון 4-2 על האלביסלסטה.


המטודו של איטליה – 1938

הסגנון החדשני של הנבחרות הדרום אמריקאיות חלחל לאירופה, ומהר מאוד הגיע לאיטליה, שם "שודרג" והפך למערך של 2-3-2-3, שכונה אז 'מטודו'- "השיטה". לפי הטקטיקה החדשה, שניים מהחלוצים יורדים לכיוון האמצע וביחד עם שלושת הקשרים האחוריים, לוקחים שליטה על מרכז המגרש. נבחרת איטליה של המאמן האגדי ויטוריו פוצו, שבנה את השיטה בטורינו הגדולה של שנות ה-30', הצליחה לעצור במונדיאל 38' בצרפת את שתי הנבחרות הטובות בעולם, ברזיל והונגריה, ולזכות בגביע שני ברציפות. השיטה החדשה הפכה במהרה לשם דבר ומאמנים מכל אירופה, במיוחד מבריטניה ומזרח אירופה, הגיעו לבתי ספר למאמנים שהוקמו באיטליה ולמדו ממנה.

ה- WM של הונגריה – 1953

זוכרים שכתבתי שה-2-3-5 של אורוגוואי לא בדיוק היה המערך הראשון בהיסטוריה? בשנות ה-20, עוד לפני שחשבו על כדורגל במובן הגלובלי של המילה, מאמן ארסנל האגדי, הרברט צ'פמן, פיתח טקטיקה שמבוססת על איזון מוחלט בין שחקני ההגנה וההתקפה- מערך של חמישה שחקני הגנה וחמישה שחקני התקפה. אז הוא כונה "5-5", ועם תום מלחמת העולם השנייה הוא הפך לאחת הטקטיקות המהפכניות בהיסטוריה, ה-WM, שכונתה כך בעקבות סדר השחקנים על המגרש, שנראה כמו האותיות W ו-M.



כמה מהפכנית? כל שיטות האימון והחשיבה הטקטית בבריטניה השתנו בעקבות משחק אחד, שעד היום מכונה "משחק המאה". ב-25 בנובמבר 1953 הגיעה הנבחרת הטובה בעולם, הונגריה של פרנץ פושקאש, למפגש יוקרתי מול אנגליה החזקה באצטדיון וומבלי. אף אחד בממלכה לא חשב שלהונגרים, חרף היותם האלופים האולימפיים, יש סיכוי מול נבחרת שלושת האריות, אבל ה'מייטי מייגרס' פשוט פירקו את האנגלים מבחינה טקטית וניצחו 6-3 לעיני 105 אלף צופים, באחת מתצוגות הכדורגל הזכורות ביותר של התקופה.

הטקטיקה ההונגרית התבססה על איזון ותאום מושלם בין שני המערכים, וגם על לא מעט חילופי מיקום תוך כדי משחק. חלוצים קיצוניים באגפים ומערך עם שלושה בלמים לא היה משהו מוכר באותם ימים, ובמיוחד השינויים התכופים בסדר השחקנים תוך כדי תנועה. הבאזז מאותו משחק הורגש היטב בממלכה בחודשים שלאחר מכן. חצי שנה מאוחר יותר האנגלים הגיעו לנקום בהונגרים במשחק שנערך בבודפשט, ואז התוצאה הייתה כואבת אף יותר: 7-1 מוחץ לזכות פושקאש ושות'.

ה-4-2-4 של ברזיל – 1958

האיזון במערך המשיך והגיע למערך המסודר של ברזיל במונדיאל 1958. ארבעה שחקני הגנה, שני קשרים וארבעה חלוצים, עם דגש מיוחד על משחק האגפים, במיוחד מצידם של המגנים. המושג 'מגן תוקף' לא היה קיים עד כה בכדורגל העולמי. דז'למה סנטוס ונילטון סנטוס היו האקס פקטור של ברזיל באותו מונדיאל היסטוריה בשבדיה 58', ויחד עם גארינצ'ה, זגאלו, וואווה ופלה, הפכו את ברזיל למכונה בלתי ניתנת לעצירה. הטקטיקה הזו הובילה את הסלסאו לשלוש זכיות מתוך ארבעת המונדיאלים שבין 58' ל-70', כשפלה הענק מנצח על התזמורת.


הטוטאל פוטבול של הולנד- 1974

ככל הנראה מדובר בטקטיקה החשובה והמשפיעה ביותר. האיזון של מזרח אירופה, המשמעת של בריטניה וההתלהבות של דרום אמריקה התערבבו והולידו סגנון חדש במרכז אירופה. ריינוס מייכלס הגה את השיטה המפורסמת ביותר בעולם הכדורגל- ה-4-3-3. ארבעה שחקני הגנה, שלושה קשרים ושלושה חלוצים, אבל יותר מכל- הכדורגל הטוטאלי. כל שחקן בכל עמדה יכול לשחק בכל תפקיד. המגנים עולים להתקפה, החלוצים יורדים להגנה. לראשונה בהיסטוריה, לא היו על המגרש קווים ברורים. מי שעזר לריינוס להשליט את הטוטאל פוטבול בהולנד היה הברומטר של אייאקס ונבחרת הולנד, יוהאן קרוייף.



ה-4-3-3 העביר את השליטה הטקטית למרכז אירופה, למדינות כמו גרמניה והולנד, וגם לקבוצות באותן מדינות: משנת 69' ועד שנת 77' הופיעה קבוצה הולנדית או גרמנית בגמר ליגת האלופות, כולל שבע זכיות רצופות, שלוש של אייאקס ולאחר מכן ארבע של באיירן מינכן. בשביעי ביולי 1974 נפגשו במינכן נבחרות מערב גרמניה והולנד בגמר גביע העולם. שתיהן שיחקו כמובן במערך של 4-3-3. למרות שהגרמנים ניצחו וזכו בגביע, עד היום מדברים על הולנד ההיא כאחת הנבחרות הגדולות בהיסטוריה.

באמצע שנות ה-2000 ה-4-3-3 עשה קאמבק בברצלונה של פרנק רייקארד, ולאחר מכן של פפ גווארדיולה ובריאל מדריד של קרלו אנצ'לוטי וזינדין זידאן, שתי האימפריות הספרדיות ששולטות בכדורגל העולמי בעשור האחרון.

ריבוע הקסם של ברזיל – 1982

עוד עשור חלף, וירדנו משלושה חלוצים לשניים. ברזיל של קיץ 1982 נחשבת לאחת הנבחרות המלהיבות ביותר בהיסטוריה. עד היום מכנים בתקשורת את ההדחה של הסלסאו באותו מונדיאל כ'יום שבו הכדורגל איבד את התמימות'. מערך ה-4-2-2-2 הזכיר מאוד את ה-4-2-4 של ברזיל הגדולה מ-58 ו-70, רק עם שינוי קטן: במקום ארבעה חלוצים, רק שניים, שמאחוריהם שני 'קוסמים' בדמות זיקו וסוקראטס. מערך זה פתח את הדלת גם למערך המוכר ביותר בעולם הכדורגל כיום. ה-4-4-2.

ה-4-4-2 של איטליה – 1994

אף על פי שהמערך הזה מזוהה בעיקר עם הכדורגל האנגלי, הוא עוצב באיטליה על ידי אחד מגדולי המאמנים בכל הזמנים, אריגו סאקי. 'גראנדה מילאן' של סוף שנות ה-80 ותחילת ה-90 לקחה את הסגנון הברזילאי והפכה אותו לאירופאי עם שלושה קווים ברורים מאוד. ארבעה שחקני הגנה, ארבע שחקני קישור ושני חלוצים בלבד, וכולם בקו אחד, שמאפשר סדר, משמעת ובעיקר איזון. למרות שמשחק הגנתי עם חמישה שחקני הגנה היה נפוץ מאוד באיטליה וגרמניה שנים קודם לכן, ה-4-4-2 של סאקי היה החותמת הרשמית למעברו של עולם הכדורגל מהתקפי ופנטזיסטי להגנתי וממושמע. 'כדורגל טקטי' כפי שמתכוונים אליו היום.

הרבה מאמנים אימצו את ה-4-4-2 ופיתחו אותו. אלכס פרגוסון עשה זאת במנצ'סטר יונייטד במערך עם 'קווים שבורים' בקישור. ארסן וגנר עם היהלום הרחב של ארסנל (קשר אחורי, שני קשרי כנף וקשר התקפי), וקרלו אנצ'לוטי עם היהלום הצר של מילאן (קשר אחורי, שני קשר אמצע ופליימייקר מאחורי החלוץ). סאקי עצמו הביא את השיטה המצליחה במילאן לנבחרת איטליה, שהגיעה עד לגמר מונדיאל 1994 בארה"ב, שם הפסידה בדו קרב פנדלים אכזרי לברזיל.

ה-4-2-3-1 של גרמניה – 2014

משמונה חלוצים לפני קצת יותר ממאה שנה, ירדנו לחלוץ בודד. ה-4-2-3-1 מבוסס על ורסיטליות ושינויי מיקום תכופים, כך שלמעשה מדובר בטקטיקה שכוללת בתוכה מגוון מערכים שונים. ברגע אחד המערך יכול להפוך ל-4-3-3, 4-4-2, 3-6-1, 5-4-1, 4-5-1 ועוד. למעשה, זהו השלב האחרון בהתפתחות המערכים. המערך ששם סוף לחשיבותם של המערכים. כמעט כל הקבוצות בעולם היום משתמשות בטקטיקה הזו במהלך המשחק, גם אם המאמנים לא בוחרים לפתוח במערך הזה. הטקטיקה מבוססת על הנעת כדור ומשחק מסירות לצורך שליטה ודומיננטיות במרכז השדה.

במונדיאל האחרון שנערך בברזיל, פגשה נבחרת גרמניה את המארחת לאחד המשחקים הגדולים בתולדות הגביע העולמי, כזה שייזכר גם בעוד מאה שנים. הגרמנים עלו לשחק מול ברזיל, שהייתה פייבוריטית לזכייה בטורניר שנערך בביתה, במערך של 4-2-3-1 וכתשה את הסלסאו עם ניצחון 7-1 בלתי נשכח בתצוגת הכדורגל הגדולה ביותר שנראתה מאז הניצחון ההוא של הונגריה בוומבלי. גרמניה עלתה לגמר מול ארגנטינה של לאו מסי, ששיחקה במערך זהה, וניצחה בהארכה.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח