המועדון-הסודות של מכבי ת'א
אוהד גרינוולד, כנרת-זמורה-ביתן 2017
את מכבי תל אביב בכדורסל אפשר לאהוב ואפשר לשנוא, אבל אי אפשר להתעלם ממנה. גם שונאיה הגדולים ביותר ייאלצו להודות כי מכבי היא הקבוצה היחידה בארץ שאפשר לכתוב עליה ספר מקיף שכזה. לשאר הקבוצות מספיקה כתבת עיתון. תמוה שעד כה לא נכתב על מכבי ספר כזה וגרינוולד מילא את הריק בצורה טובה מאד.
שמו של הספר מטעה מעט. אמנם נחשפים בו לא מעט סודות וסיפורים פיקנטיים, בעיקר על אנשי הניהול, אך בעיניי הוא בראש ובראשונה תיעוד ההיסטוריה של מועדון הכדורסל הכי גדול שהיה כאן. בצורה מקיפה, בשפה בהירה וכמעט ללא טעויות, עם פירוש מונחים בסיסיים לאלו ששפת הכדורסל אינה מוכרת להם, עובר הספר עונה עונה, מספר איך צמחה האימפריה, איך נפלה וקמה שוב. על בניית קבוצה, מאמנים, שחקנים ובעיקר בעלים וחברי הנהלה.
בכל הראיונות עמו מאז שיצא הספר, כואב גרינוולד את העובדה כי איש מאנשי מכבי לא שיתף עמו פעולה בתהליך היצירה. לדעתי, זה דווקא יתרונו הגדול של הספר ומה שהופך אותו למאוזן. כמעט בלתי אפשרי להתייחס למכבי בצורה ניטרלית. הספר מצליח בכך. הוא לא מונע מרגשי שנאה לאלו שממדרים אותו כבר כמעט עשור והוא לא נכתב כספר אוהד ומחבק מצד שני. גם מי שלא חובב כדורסל, ימצא את עצמו מרותק לסיפור הגדול הזה ששמו מכבי.
אבל בשורה התחתונה, יש כאן תחושת החמצה.
ראשית, הספר מסתיים בסל האליפות של הפועל חולון ב-2008, סל שגרינוולד עצמו כינה "סל פרשת המים". אבל מה קרה מצדה השני? מדוע ספר שנחתם ב-2017, לא המשיך לשנים הבאות? לתחרות שנוצרה לפתע בליגה, להתעלות יוצאת הדופן של 2014 ולנפילה שבאה אחריה? גם מילים לעתיד אין כאן, ממש כאילו חתכו את הפרקים האחרונים.
שנית, כל היומרה להתעסק בפרשת פנאן, לא חידשה דבר למי שעוקב אחריה בשנים האחרונות. פעילות הבנק, אורח חייו הראוותני ונסיבות מותו השנויות במחלוקת, היו ידועות. זה התחום היחיד בספר שלא הצליח לפרוץ את המידור המפורסם של המועדון כמו שנעשה בתחומים האחרים.
ומה בכל זאת לומדים מהספר? מכביזם מהו, לטוב ולרע. איך נוהלה מכבי לאורך השנים ולמה חוסר התחרותיות היה גם באשמת הקבוצות האחרות לא פחות. על הטוטאליות של מזרחי לאורך השנים ומבחינתי בעיקר את ההיסטוריה. כי מכבי עשתה היסטוריה ואותה צריך ללמוד. טוב מאד!
