כמות הפסקאות שכתבתי ומחקתי לפני שהגעתי לגרסה הסופית של הפוסט הזה היא עצומה. גם עכשיו אני לא חושב שיש לי את המילים הנכונות לתאר את התחושות שלי ושל שאר אוהדי הפועל באר שבע (ואולי גם של קבוצות אחרות) ביחס למאור מליקסון ולפרישה שלו היום, אבל זה הכי טוב שהצלחתי.
כדורגל הוא ענף פופולרי מאוד בארץ ובעולם וככזה, יש בו הרבה כוכבות וגדולה. ילדים לוטשים עיניהם אל מושא ההערצה שלהם ואנשים בוגרים לא מוצאים את המילים הנכונות כשעומד מולם כוכב קבוצתם, למרות שהוא צעיר מהם בעשור. עוד מוטיב חשוב במשחק הוא הכסף. שחקני כדורגל גדולים מרוויחים סכומי עתק ביחס לשוק וזה מאפשר להם להיראות תמיד כמו מיליון דולר, לנהוג ברכבי יוקרה, ללבוש מותגים ובגדול – להבדיל את עצמם מה"אנשים הפשוטים".
יש כל מיני סוגי כוכבים, ההילה הזאת פוגשת את האישיות של האדם וכל אחד לוקח את המפגש הזה לכיוון אחר. זלטן איברהימוביץ', שגדל בעוני והקריירה שלו היא תוצר של המון עבודה קשה והשקעה, בחר לקחת את זה לכיוון מתנשא, אוהדים רבים אוהבים את זה ומעריכים אותו על כך ואחרים שונאים את הגישה. שחקנים רבים מדרום אמריקה, שגם הם גדלו בתנאי עולם שלישי קשים, הולכים בהרבה מקרים לכיוונים של חיי מותרות ונשענים על הכישרון הרב שלהם כדי להיות כוכבים תוך ניהול אורח חיים לא הכי ספורטיבי. כריסטיאנו רונאלדו תמיד מקפיד על מראה מתוקתק וצעיר, כל צעד שלו בעולם האמיתי והוירטואלי מחושב והוא מתנהל כמותג לכל דבר. מאוד קל לקחת את הכוכבות ולתת לה להשתלט על חייך, בגיל צעיר זה אפילו כמעט בלתי נמנע.
פה ושם, בין למבורגיני לפרארי, לפעמים מוצאים אישיות אחרת. שחקנים שמהצד נראה שהם לא כל כך מבינים כמה הם גדולים. ראול הוא דוגמא טובה, גם אנגולו קאנטה. יש שיגידו שהם סתם ילדותיים ולא מצליחים להתמודד עם הגדולה שלהם ויש שיגידו שהם מתעקשים להישאר בני האדם שהם היו לפני שהפכו לאגדות. דבר אחד בטוח, האנשים האלה הם הדמויות החיוביות ביותר בכל חדר הלבשה, מנהיגים במעשים ולא בדיבורים ודוגמא לכל ילד שאוהב את המשחק.
מאור מליקסון שייך לזן הזה. מצד אחד, ילד בגוף של מבוגר, כזה שגם בגיל 33 רואה סרטונים של שחקנים גדולים מרחבי אירופה ביוטיוב ומנסה לחקות את המהלכים והחגיגות שלהם על המגרש, כזה שמסתובב עם אותה תסרוקת מוזרה של משבר גיל ההתבגרות כבר 15 שנה, כזה שיבכה כאחרון האוהדים בהפסד או בניצחון מרגש עם המבט התמים שלו שמעולם לא השתנה. מצד שני, מנהיג ענק, תמיד נותן גיבוי ולויאלי למערכת אליה הוא משתייך, מודל למקצוענות על המגרש ומחוצה לו, כזה שכל שחקן צעיר מסתכל עליו וחולם להיות כמוהו. מי שקצת מכיר את האישיות שלו יודע שלא מדובר ב"מנהיג מלידה" עם כריזמה גבוהה או יכולת להתבטא בצורה סוחפת, המנהיגות של מאור מתבטאת בהשקעה בלתי מתפשרת והאהבה בלתי נגמרת למשחק. זה לדעתי מסכם את מאור בצורה הטובה ביותר, הוא השילוב הכי טוב של כישרון ואהבה למשחק שראיתי.
אז תודה לך מאור. תודה על שהיית חלק מאיתנו כל כך הרבה שנים, על שבאת לליגת הלאומית להציל אותנו – אין שמח ממני שאותה החלטה אפשרה לך להרים את הקריירה ולהפוך לכוכב שהיית אמור להיות, על שעזבת וגרמת לנו להבין מהי הערצה אמיתית, על שחזרת רק אלינו וגם אחרי עונה ראשונה נוראית לא הורדת את הראש והמשכת בכל הכוח עד שזה התחבר, על החלק העצום שלך באליפויות וברגעים שבחיים לא ציפינו שנחווה ועל שניסית לחזור אלינו גם אחרי הפציעה מסכנת החיים.
אני כבר לא ילד, בחיים לא חשבתי שבגיל 31 אני אתרגש ככה ממסיבת עיתונאים שבה הודעת על משהו שידעתי שיגיע ואני מתכונן אליו כבר חצי שנה, אבל היום נשבר לי הלב. מאחל לך את כל ההצלחה שבעולם בהמשך הדרך ומקווה מאוד, בעיקר בשביל המועדון, שידע לשמר אותך במערכת ולנצל את הניסיון והאיכויות שלך כשחקן וכאדם כדי לשחזר משהו ממה שהבאת לנו.
תודה.
