מכירים את הבדיחה (גילוי נאות: אני מהעדה המדוברת) על שני המרוקאים שאחד מציע לשני לשחק שש-בש והשני עונה "עזוב שש-בש, בוא ישר נלך מכות"? אז ברוח הדברים, ישנו ספורט שדוגל בפחות “משחקים” ויותר מכות. לענף המתפתח הזה קוראים – MMA (אומנויות לחימה מעורבות – להלן א.ל.מ?). אני מניח שרבים מכם, לכל הפחות, שמעו על MMA ולפחות מכירים שני שמות – קונור מק'גרגור ורונדה ראוזי.
בתור מי שצופה ב-MMA למעלה מתשע שנים (כמעט לא פיספסתי אירוע UFC בתקופה הזו) אני כבר בגדר מכור קשות לאלימות היפיפייה הזו. תגידו אוקסימורון?
ובכן, לא ראיתם את אנדרסון סילבה בשיאו, חומק מאגרופים משל היה ניאו במטריקס, או במק'גרגור המדובר, חובט וזז, מותיר את הלוחם שמולו חסר אונים ומושג. לא ראיתם את ג'ורג' סיינט פייר מגן על התואר פעם אחר פעם, עד ששיעמם לו אז לקח פסק זמן של ארבע שנים, רק כדי לחזור ולטעון לתואר במשקל אחד מעלה. לא ראיתם את רנדי קוטור – בן 41 – לוקח אליפות. לא ראיתם את ג'ון ג'ונס מחסל אלוף אחר אלוף בלי מלח, לפני שיצא לאי שפיות זמנית.
אבל אני לא כותב כאן כדי להתגרות באיש. והמזל שלכם הוא שה-MMA רק הולך ומשתבח עם השנים. שיטות ואסטרטגיות אימון חדשות – וכנראה יותר מתאימות – מייצרות לנו רשימה ארוכה מאוד של לוחמים מאוד מוכשרים. אז עכשיו זה הזמן להתחיל, אם לא נדבקתם עדיין בחיידק. היי, אפילו לוחם ישראלי – וטוב! יש לנו – נועד להט
אבל בואו נדבר קצת על אלימות.
בניגוד לענפי ספורט רבים, בהם אני מאמין שאין מקום לאלימות, ב-MMA זה עצם העניין. או אולי לא. אולי עצם העניין אינה האלימות עצמה, ויותר התחרותיות והכבוד ההדדי בין הלוחמים (ואל תתנו לפרומואים והטראש-טוק לבלבל אתכם. צריך למכור פיי-פר-וויוז). עצם העניין, הוא בחינת היכולת והיעילות של אומנויות הלחימה – ומי שצופה, רואה שאלה ברמת אומנות – בתנאים אמיתיים, אך תוך שמירה על כללים בסיסיים של בטיחות וכבוד למקצוע. לא שזה ספורט בטוח. בטוח שלא. אבל למרבה הפלא – פחות פציעות (חמורות) מתרחשות בו מאשר פוטבול אמריקאי – על כל מגיניו וקסדותיו. מי שלא חש בנוח למראה דם פה ושם, אולי לא יתמיד, אבל מי שמסוגל לשמור על קונטקסט (איכשהו "הקשר" לא יושב טוב) ומבין ששני האנשים האלה בכלוב עושים מה שהם אוהבים לעשות, עשוי בהחלט לעבור חוויות מאוד מעניינות ומרגשות.
פייבוריטים? יש הרבה. הכי בעולם – GSP (סיינט פייר – ראו לעיל), אבל יש באמת רשימה ארוכה של לוחמים (ולוחמות) שאני אוהב, ואת כולם אני מעריך. לא אכנס יותר מדי לעומק היום (אני מתכוון לכתוב הרבה בנושא), אך בתור היכרות (למי שלא מכיר), והינד ראש לאלה ששותפים לשיגעון, אני רק רוצה להמליץ בחום על אירוע ה-UFC הקרוב שיתרחש בשבת הקרובה (בדקו את אתר ufc.com לפרטים נוספים) רשימת קרבות כל כך איכותית, לא היתה בזמן האחרון.
נכון שקונור לא יהיה שם, אבל יהיה שם שילוב של לוחמים\ות מנוסים וצעירים, עם שני קרבות על חגורת אליפות, אחד על הזכות להתמודד על חגורה ועוד כמה עם השפעה ישירה על התמודדויות עתידיות. ובעיקר – מדובר על ריכוז גבוה מאוד של כישרון בערב אחד.
כמו שנהוג לומר – don’t blink.
