2001. ילד בן 13 יושב על הרצפה בסלון במרחק נגיעה מהטלוויזיה הענקית והישנה ורואה את אנדראס הרצוג כובש בתוספת את הזמן את השער שמנפץ את חומות ילדותי, תמימותי וגם כל פיסת אופטימיות שהייתה לי לגבי נבחרת ישראל. אנדי הרצוג עלה בזכות (או בגלל) השער הזה לפסגת רשימת האנשים השנואים על עם ישראל, ליד צוררים וותיקים כמו המן הרשע ואנטיוכוס, מה שלא הפריע לגאוני ההתאחדות לכדורגל מודל 2018 להנחית דווקא אותו בתפקיד המאמן הלאומי של נבחרת ישראל.
מנג'ר וותיק שכמוני, שעוד זוכר את המבט הקר של הרצוג לאחר שהבין שהרס לעם שלם את החלום לעלות לטורניר גדול, חייב לעשות משהו בנדון ולכן, במקביל לקדנציה (או יותר) של אנדי בכחול לבן, פתחתי במסע אלטרנטיבי ווירטואלי שבו אנסה להוביל את הנבחרת הלאומית להישג שהיא לא מצליחה להגיע אליו כבר קרוב ל-50 שנה: העפלה לטורניר גדול.
מי שמכיר אותי כבר יודע שאני חובב נוסטלגיות ומאמן בעיקר ב-Championship Manager 01/02 האגדי, אבל הפעם החלטתי "לחזור", או בעצם להתקדם, למנג'ר הנוכחי, Football Manager 2018. בדיוק כמו הרצוג, גם המסע שלי מתחיל באוגוסט 2018. המערך שבחרתי: 4-3-3 עם דגש על כוח מתפרץ באגפים ומשחק מאופק במרכז השדה. ערן זהבי, הכוכב הגדול, חזר לנבחרת וקיבל את סרט הקפטן. נכנסתי לתפקיד עת שהנבחרת ממוקמת במקום ה-85 בעולם.
ליגת האומות – בית ים תיכוני
המטרה הראשונה שלי בנבחרת הייתה העפלה מבית 1 בדרג ג' של ליגת האומות, הטורניר החדש של אופ"א, שם חיכו לי יוון וקפריסין השכנות לבית ים-תיכוני. בירם כיאל כבש שער ניצחון חשוב במשחק הראשון מול קפריסין בחוץ, וגם את שער השוויון במשחק הבית מול יוון, שהסתיים בתוצאה 1-1. קפריסין חיבלה בסיכויים שלנו לסיים במקום הראשון אחרי שכבר הובילה 2-0 במשחק השלישי בטדי, אבל שובל גוזלן בהופעת בכורה החזיר אותנו לחיים עם צמד דרמטי, ובעקבות ניצחון של הקפריסאים על היוונים הכל הסתכם במשחק אחד מכריע באתונה שהסתיים בתצוגה גדולה של הנבחרת שלנו- 3-0 מוחץ משערים של כיאל, זהבי ודאבור. המקום הראשון הובטח וגם הכרטיס לדרג ב' ב-2019. בעקבות ההישג הצלחנו לטפס בדירוג פיפ"א עד למקום 45.
קמפיין מוקדמות יורו 2020 – מזל שאני לא במנג'ר הישן
בית המוקדמות הפגיש את הנבחרת עם נבחרות לא רעות בכלל: הולנד, אוקראינה ויוון. גם ליכטנשטיין נמצאת בסביבה אבל מי באמת סופר אותה? באופן אוטומטי נזעקתי בגלל המחשבה ששחקני ההגנה יצטרכו לשמור אישית שמות כמו פטריק קלויברט, אנדרי שבצ'נקו וניקוס מאכלס, אבל אז נזכרתי שאני לא במנג'ר הנכון והתנחמתי בכך שממפיס דפאי, אנדרי ירמולנקו וקוסטס מיטרוגלו הם שמות קצת פחות מאיימים.
המשחק הראשון היה בליכטשנטיין והרשיתי לעצמי לזמן מספר שמות חדשים לסגל הנבחרת: עמרי גלזר, לואי טאהא, בן והבה, מקסים פלקוצ'נקו ועמרי אלטמן. השניים האחרונים החזירו בענק- מקסים כבש את השער הראשון, אלטמן כבש צמד ודאבור כבש בין לבין. 4-1 מעודד על יריבה חלשה, שנתן קצת תקווה להמשך הדרך.
התקווה הזו נעלמה תוך שלושה ימים בחודש יוני, עם מפגש כפול מול יוון, אותה נבחרת שניצחנו מספר חודשים קודם לכן. למרות משחק טוב של הנבחרת שלנו, קוסטאס פורטוניס כבש שער בודד שניצח את המשחק עבור היוונים באתונה, אבל שלושה ימים לאחר מכן, בסמי עופר, הסיפור כבר היה שונה לגמרי: אנסטסיוס דוניס המוכשר כבש שלושער בדרך ל-4-0 משפיל וכואב, במשחק שסיים את זמנם של גיא חיימוב ואיתן טיבי בהרכב הנבחרת.
בסבב הבא פגשנו את הולנד ואוקראינה לצמד משחקים ביתיים, וגם שם, למרות תצוגה טובה יחסית, יצאנו עם אפס נקודות. אוקראינה ניצחה 2-0 משער של ירמולנקו ועוד עצמי של כיאל. הולנד ניצחה 3-2 לאחר דרמה של ממש: דאבור כבש כבר בדקה הראשונה, ואן דייק השווה אחרי 2 דקות, לוק דה יונג הפך את התוצאה במחצית הראשונה, זהבי השווה בדקה ה-78 וחמש דקות לאחר מכן, דה יונג כבש את השני וניצח את המשחק. ההשפלה הגדולה הגיעה במשחק הביתי הבא מול ליכטשנטיין. שוב הרכב משני וניסיוני, רק שהפעם האורחים הצליחו להפתיע ולכבוש ראשון, ואנחנו הצלחנו להגיב רק פעם אחת מרגליו של דור מיכה. 1-1 מביך. לאחר סבב המשחקים הזה ישראל הדרדרה למקום ה-89 בעולם. שפל.
אחרי שהסיכוי להעפיל מהמקומות הראשונים נעלם, ניגשתי לשני משחקים החוץ האחרונים ללא חששות, וכשאין מה להפסיד, בדרך כלל מצליחים. תיקו אפס מכובד בקייב המתיק מעט את הגלולה המרה, אבל הביקור באמסטרדם כבר הפך אותה למעדן. ללא שחקני מפתח כמו זהבי, כיאל, טוואטחה, דאבור וחמד, הנבחרת הצליחה לעמוד מעמד 71 דקות שלמות מול ההולנדים, שבדקה ה-60 קיבלו אדום ונשארו בעשרה שחקנים. זה מה שפתח את החגיגה לשחקנים שלנו, שבתוך 12 דקות כבשו 3 שערים (בן שהר, טל בן-חיים ודור פרץ בהופעה ראשונה תחתיי). ניצחון 3-0 סנסציוני, שאמנם לא עזר לנו בבית (מקום רביעי) אבל מנע מהולנד העפלה אוטומטית מאחד משני המקומות הראשונים. את הבית סיימנו כאמור במקום הרביעי עם 8 נקודות. פחות ממה שכיוונתי אבל עם הרבה תקוות לעתיד, לקראת משחקי הפלייאוף על הכרטיס האחרון לאליפות אירופה 2020.
המשך יבוא…
