כמו בשיר של אריק ברמן, כך בהפועל באר שבע.
זרים באים והולכים, הסכמי פשרה והקפאות הפכו עניין שבשגרה ומעל לכל, מתעוררים דיונים מרתקים שהרפרנס הטבעי להם עוסק באדומים בבירת הנגב, אבל יש לראות דרכם את הכדורגל הישראלי כולו.
הטור הבא ינסה לענות, בכנות ובמקצועיות, על כמה מהשאלות הקשות והכואבות ביחס לבחירת זרים, תוך שהוא מנסה לאפיין את אלו שהצליחו, את המועדים מראש לכשלון וגם לתהות על העתיד לבוא.
ספויילר: אין לו בהכרח פואנטה.
(יכולים לשים ברקע)
זרים בכדורגל הישראל
החל מעונת המשחקים 89/90, משחקים בליגה השישית בטיבה בעולם כדורגלנים זרים. כל קשר בין הזרים שעיטרו את הליגה בעשור האחרון למאה הקודמת ובין אלו שמשחקים בה היום, מקרי בהחלט. שנות התשעים הזרימו לציון זרים, חלקם עם רקע בינלאומי בנבחרות אירופאיות טיפוסיות, אחרים ממדינות הבלקן וברית המועצות לשעבר, שבדילוג מהיר אל ימנו אנו, משחקים ממש עכשיו בבלגיה, צרפת והולנד.
אובארוב ופולוקארוב, ההונגרים מירושלים, רוסו, קנדאורוב ועוד רבים וטובים. אם נצטרך לתאר קווים לדמותו של הזר שיצליח בדמוי הכדורגל שלנו, הוא בדרך כלל יתאפיין בעליונות פיזית כמעט מוחלטת על הכדורגלן המקומי, כאשר משמעת גבוהה ומקצוענות, לצד "רעב להצלחה", משלימים ברוב המקרים את המודל המושלם. במילים אחרות, אפריקאים, מזרח אירופאים, אקס יוגוסלביים, כאשר כל אחד מהם נושא את התכונות הייחודיות לו.
האפריקאים בלטו אתלטית וכמה מהם נחשבים בעיני רבים לגדולים ביותר שכדררו כאן (יעקובו, וואקמה, בואטנג, אניימה), המזרח האירופאים זוהו עם עבודה קשה ומשמעת והבלקנים התאפיינו בטכניקה נהדרת.
אז השאלה הראשונה: לאיזה שוק זרים שווה לכוון והאם הוא ריאלי?
מן הסתם, אלו שהוזכרו לעיל כמוצלחים ביותר שנחתו כאן. האם הוא ריאלי? בחציו. על קרואטים והונגרים כנראה שאין מה לדבר. הרוסים הפסיקו להיות רלוונטיים בתחילת האלפיים והאפריקאים מחוזרים בלהט על ידי אקדמיות של מועדונים בכירים ביבשת וגם דרגי ביניים למינהם. אבל בכל זאת, מרבית הזרים שיצאו מישראל בשנים האחרונות ונגזר עליהם קופון, הגיעו מאפריקה. קנאגווה, נאווקמה, אניימה, קאיודה, מאיוקה, הם השמות הראשונים שעולים לראש, כשלצידם ניתן לציין את קמארה ואקלה, שעשו קפיצה דרך מועדונים קטנים בישראל.
השאלה השנייה: מציאה זולה או החתמות ביוקר?
נהוג לומר שהזול עולה יקר, בכדורגל הישראלי המשפט הזה הוכח כשלול מיסודו. אם נתייחס רק לשנים האחרונות, החתמות יקרות של זרים לא הוכיחו את עצמם, בעיקר במכבי תל אביב, אבל גם בבאר שבע ובחיפה. אלו שתייגו את קיירטנסון וראיקוביץ ככשלון (קשקוש מוחלט), היו חושבים אחרת אם הסרבי הצעיר והאיסלנדי קר הרוח היו מגיעים בהעברות זולות או חופשיות.
קיירטנסון הוא קרוב לוודאי החלוץ הזר הטוב ששיחק בישראל בעשור האחרון (אם לא מחשיבים את וואקמה כחלוץ), ראייקוביץ, שהתאקלם נהדר בצרפת, אומנם לא התעלה על קודמיו בצורה יוצאת דופן, אבל בהחלט החזיר את ההשקעה. מחד, זרים זולים מתחלפים פה כמו גרביים, מאידך את אלו שהגיעו בגרוש ונמכרו ביוקר זוכרים ואת היקרים שהתפלפו פה לעולם לא נשכח. מה עדיף? כנראה שזרים זולים. לא זולים מאוד, עדיף בלי תשלום על רכישה, אלא חוזה מכובד ומתגמל, לצד העברה חופשית.
השאלה השלישית: זרים מתוך הליגה, כן או לא?
התשובה שהיתה מאוד חד משמעית ולחיוב, קיבלה מפנה בשנתיים-שלוש האחרונות ולא בגלל האיכות, אלא המחיר המופקע שנדרש. מבחינת אחוזי הצלחה, הזרים הגדולים ביותר ששיחקו כאן עברו ביותר מקבוצה אחת, התאקלמו, השתפשפו וקפצו בזמן הנכון לעשות חיל במועדוני צמרת.
ג'ובאני רוסו וטוני וואקמה, וינסנט אניימה ואפילו יעקובו, שהתגלגל בהשאלה בכפר סבא, ארנסט שטקוס, גוסטבו בוקולי, דגאלס דה סילבה ועוד רבים וטובים, הם דוגמאות נהדרות שממחישות את סיכויי ההצלחה הגבוהים. אבל כחלק ממגמה עולמית, שהפכה בביצה המקומית למוגזמת במיוחד, כמעט ולא ניתן לרכוש היום זר מצליח בסכומים סבירים, כאשר הפועל באר שבע ובית"ר ירושלים היו האחרונות ששילמו ביוקר רב על נייג'ל האסלביינק ועלי מוחמד.
השאלה הרביעית: סבלנות או חיתוך מהיר?
שאלת כל השאלות, כמה זמן צריך לתת לזר להתאקלם ובאילו תנאים מומלץ לחתוך כשמזהים אי התאמה, היא שאלה שאת מירב התשובות אליה, ניתן לקבל דרך ההתנהלות של הפועל באר שבע בארבע השנים האחרונות. קיץ של עונת המשחקים 16/17, ברזילאי אלמוני בשם לוסיו מרינאו מצטרף לאלופת המדינה מיד לאחר התיקו המאופס בפיראוס וסימני השאלה עפים לכל עבר.
באר שבע, שניהלה משאות ומתנים מתוקשרים עם חלוצים ידועים דוגמת הוגו אלמיידה, מנחיתה את לוסיו על תקן החלוץ הבכיר בסגל ומתפארת במחלקת הסאקוטניג (המצומצמת שלה), שהביאה את הובאן ואוגו, ככזו שיודעים לזהות שוברי שיוויון בכדורגל הישראלי. לוסיו מתברר כשחקן לא רע, אבל פציעה של מיגל ויטור בדצמבר טורפת את הקלפים והוא נשלח לאשדוד על מנת לפנות משבצת זר לוויליאם סוארס, שחוזר למקומו הטבעי וצועד איתה כל הדרך אל האליפות השנייה.
לוסיו לא מתרומם בנמל, מתגלגל בטורקיה בלא הצלחה, חוזר לחדרה ופורח. קיץ לאחר מכן, מנחיתה באר שבע את שני הזרים היקרים בתולותיה (מבחינת שכר), איסאק קוואנקה אקס ברצלונה ותומאש פקהארט הצכ'י של א.א.ק אתונה.
הפועל חדרה גבעת אולגה שולם שוורץ
על אף אכזבה קשה מהקטלוני, שכרו הכבד מקשה על שחררו, למרות לא מעט נסיונות שנעשו במהלך העונה להפרד ובקיץ, השניים משוחררים תוך מתן פיצוי מכובד וחולצה למזכרת. יולי 2018, באר שבע מושפלת בזאגרב ושני משחקים רשמיים בלבד של השוער היווני יאניס אנסטיס, מספיקים לצוות המקצועי כדי לקבוע שהרומן לא צלח. אנסטיס משוחרר וחותם בשבדיה, הרוש מגיע במקומו.
עוד לפני אנסטיס, מחתימה באר שבע את זוליין סאטו שנחתך גם הוא בינואר, כשבינתיים מוחתמים בקבוצה אריק סאבו מבית"ר ירושלים וקווין טאפוקו מהפועל חדרה, שניהם, ניחשתם נכון, מוצאים דרכם החוצה תוך מספר חודשים. טאפוקו בהשאלה שמסתמנת כנצחית, סאבו בשחרור לאלתר.
אי אפשר לשכוח את מיחאי קורהוט, המגן השמאלי (בעיניי אחד הטובים בליגה) שהוחזר לסגל אחרי שכבר שוחרר רשמית, שיחק מספר משחקים ושוחרר שוב. קיץ 2019, באר שבע עובדת נכון ומדויק, אבל רכבת הזרים שמתקשים להתאים לצרכיה נמשכת.
תחילת החלון, כשעתיד הבעלים בעלטה, מוחתם החלוץ הספרדי חוסה אנחל קריו, שהרזומה הדל שלו מעלה תהיות רבות. חודשיים באדום הספיקו וכשרף הציפיות מהקבוצה עולה מעט ביחס לסוף העונה שעברה, קריו מוצא את עצמו משוחרר השבוע והופך לזר השישי בפחות משנה, שלא מסיים עונה במדים האדומים.
לסיכום: אז לחתוך מהר או לאט?
באר שבע חותכת מהר. האגדות הישנות על הופעות הבכורה העגומות של אובארוב ופולוקרוב לא הותירו עליה רושם וכשמוכרים מינויים בכסף רב, יחד עם ציפיות גבוהות להישגים, אין הרבה סבלנות לבשל זרים, כאלו שתחת המגבלה בכדורגל הישראלי, אמורים לעשות את ההבדל. מצד אחד, זה מעיד על תכנון לקוי לצד בחירה רעה, מסל אפשרויות כמעט בלתי נגמר.
אותה "מחלקת" סקאוטינג שקצרה הצלחות לא מעטות, נכשלת פעם אחר פעם באפיון הצרכים ומנחיתה זרים שמתבררים ככאלו שאינם עונים על דרישות הצוות המקצועי ואלו מוצאים עצמם עד מהרה בחוץ. בפן אחר, חשוב לציין את הבגרות של המערכת ויכולת להודות במהרה בטעויות שנעשו, תוך סוג של הפקת לקחים זריזה (בדרך לטעות הבאה). האם עונה שלמה של "סבל" הדדי משחקן מאכזב עדיפה על התנהלות קצת שכונתית שגוררת החתמה-שחרור-החתמה-שחרור?
אין לי תשובה ברורה, אבל כמי שמאוד אוהב את חלון העברות, אף פעם לא משעמם.
מי משגר לנו איזה סרטון ביצועים של חלוץ מגאנה לשיפור המצברוח?
אדיוס קריו.
לטור איך מוצאים חלוצים זרים // רום טל-דן
