בנורבגיה יותר ויותר מועדונים רוצים שהתאחדות הכדורגל תחרים את המונדיאל בקטאר ותפרוש מהמוקדמות שעומדות להיפתח החודש. אבל גם שם, אין יותר מדי אופטימיות לגבי היכולת לעשות שינוי אמיתי.
מהרגע שפיפ"א העניקה את זכות אירוח מונדיאל 2022 לקטאר אי שם בדצמבר 2010, מועמדות שנחשבה על ידי אירגון פיפ"א עצמו כבעלת סיכון תפעולי גבוה, היה ברור ששקט סביב ההחלטה לא יהיה. ובאמת לא היה. האשמות השחיתות, השוחד, דו"ח גארסיה המכובס ע"י פיפ"א, איומים של כל הספונסרים הגדולים, העזיבה של ספ בלאטר, איומי התביעות ופרישות (אנגליה ואוסטרליה במיוחד) של ליגות עקב קיום המונדיאל בחורף, וגם העניין הפעוט של עובדים (או עבדים) זרים שנופלים להם כמו זבובים בהקמת הפרויקט הזה.
מספרים, מתים, ושקרים.
בקטאר חיים 2.8 מיליון איש, כשרק קצת יותר מ-300 אלף הם אזרחים קטארים. השאר? המונח שלרוב משתמשים בו הוא Migrant Workers, עובדים זרים. רובם מגיעים מהודו, סרי לנקה, בנגלדש, נפאל, פקיסטן, פיליפינים ומצרים, אבל לא רק. הרוב המוחלט, על פי ההערכות (ועוד מעט נגיע ללמה הכל זה הערכות), מועסקים בפרויקטים שקשורים באופן ישיר או עקיף למונדיאל 2022, בין אם בבניית האיצטדיונים (7 חדשים) או בתשתיות, כולל עיר חדשה לגמרי (לוסייל) שתארח את הגמר.
לפני 10 ימים הגארדיאן הבריטי פירסם שלפחות 6750 עובדים זרים מתו (כנראה הרבה הרבה יותר) מאז שהחלו העבודות כדי להרים את הפרויקט הלאומי של קטאר. הנתונים נאספו מכל מדינה (ספציפית הודו, סרי לנקה, בנגלדש, פקיסטן ונפאל במקרה הזה) בנפרד. הם לא מכסים אפילו את כל 2020, ולא כוללים מדינות אחרות שמהן מגיעים מאות אלפים כדי לעבוד בקטאר. סיבת המוות הנפוצה ביותר על פי השלטונות הקטאריים וכל מי שמעורב בועדה שמארגנת את המונדיאל, היא "סיבות טבעיות", אבל אין באמת ניתוחים אחרי המוות שיתנו תשובות למי שלא חופר מספיק עמוק.
על פי ממשלת קטאר (שלא מכחישה את מספרי המתים), הנתונים פרופורציונליים ביחס לכמות העובדים הזרים במדינה, אבל אין המון שקיפות מצד הקטארים או נציגויות המדינות ששולחות המוני עובדים לשם, כנראה מכל מיני סיבות פוליטיות כאלה ואחרות. ואיפה כל אווירת המוות הזו שאופפת את המונדיאל פוגשת את עולם הכדורגל?
נורבגיה תחילה.
כרגע, במחאה, קטנה אך צומחת (שגם הזכרנו בפרק 186 של פודקאסט הזווית), בתוך הכדורגל הנורבגי. פחות משלושה שבועות לפני המשחק הראשון של נבחרת נורבגיה במוקדמות המונדיאל (משחק חוץ מול גיברלטר ב-24 למרץ), שישה מועדונים בליגה הבכירה בנורבגיה (טרומסו, רוזנבורג, ויקינג, אודס בולקלוב, ויקינג וסטורמגורדסט) באופן רשמי תומכים בחרם על המונדיאל בקטאר וויתור על השתתפות במוקדמות עצמן.
למרות הכוונות הטובות, זו לא החלטה של המועדונים אלא של ההתאחדות. אמור להתקיים מפגש של חברי ההתאחדות הנורבגית בשבוע הבא, אבל על פי ההערכות, איזושהי החלטה דרמטית לא תתקבל בקרוב. נשיא ההתאחדות, טרייה סוונדסן, לא נשמע השבוע (לפני ההכרזה של רוזנבורג, המועדון האחרון שמצטרף לשורות הקוראים לחרם) כמי שתומך יותר מדי בהחרמת המונדיאל, כשאמר לתקשורת בנורבגיה שהוא לא חושב שחרם של נורבגיה הקטנה לבד ישנה משהו. במקום זה, נורבגיה צריכה לשחק תפקיד משמעותי בשינוי השקפת העולם של קטאר בנוגע לזכויות עובדים ואדם. מצד שני, הוא כן מסכים לחלוטין בנוגע לביקורת על קטאר ולא חושב שהיו צריכים להעניק למדינה את הזכות לארח.
גם במועדונים שהתחילו את המחאה, כמו טרומסו, לא אופטימיים יותר מדי. טום הוגלי, שחקן הנבחרת עד לא מזמן והיום חלק מהנהלת טרומסו, אמר שזה טוב שרוזנבורג הצטרפו בגלל שזה מוסיף עניין בינלאומי. אבל רוב הקולות, לצד הקריאה להתערבות של פיפ"א וכל מי שיכול, מציפים בעיה די ברורה: נורבגיה לא יוצרת הד גדול מספיק בעולם, ובלי הצטרפות של מועדונים מפורסמים יותר ובמיוחד התאחדויות משפיעות יותר, אין ציפייה למשהו קיצוני שיתרחש.
ואולי בכל זאת?
באינדפנדנט הבריטי דווח שבדנמרק פורסמה עצומה שקוראת להחרים את המונדיאל בקטאר. היא לא מגיעה מהמועדונים בינתיים, אבל אם עד ה-8 ליוני יהיו מעל 50 אלף חותמים על העצומה, יהיה כנראה צורך לדון בנושא החרם בפרלמנט הדני.
המחאה נגד המונדיאל בקטאר ידעה כל מיני שלבים מהרגע שהוכרז על הטורניר והמארחת. לחץ על הספונסרים הבכירים (קוקה קולה, יונדאי, סוני, ויזה ואחרות) היה חלק מהמומנטום הראשוני, אבל חוץ מכמה מילים יפות שכללו שהם בטוחים שבפיפ"א יטפלו בעניין כמו שצריך (כמו שבפיפ"א יודעים), לא קרה יותר מדי. הפרצופים בתפקידים הבכירים של הבירוקרטיה הכדורגלנית התחלפו עם השנים. דוחו"ת הוגשו. אנשים נתפסו. המונדיאל לא זז משם, או מתאריכי החורף שהיו גורם ויכוח יותר גדול מזכויות אדם בהתחלה.
כשנגיע לנובמבר 2022 והחגיגה תתחיל, נראה לכמה יגיעו ההערכות לגבי מספר המתים בדרך למונדיאל.
