ימי חמישי, ובשבועיים האחרונים גם ימי ראשון או שני, הפכו לסיוט לאוהדי מכבי ת"א וגם לשלטי הטלוויזיות שלהם. כבר התרגלנו למצב שמחצית אחת בין משחקי הכדורגל והכדורסל באירופה חופפת, אבל אתמול קיבלנו "פינוק אמיתי": משחקה הקריטי של מכבי רגל בבלומפילד נגד הטורקים נפתח באותה שעה כמו זה של מכבי סל בויטוריה. ואיזה מסכנים האוהדים.
דיברתי עם הרבה אוהדים אתמול ואני כמובן מדבר על אלה שהם גם וגם, לא רק של הכדורגל או הכדורסל. פתרונות היו הרבה: מאנשים ששמו שתי טלויזיות בסלון, דרך כאלה ששמו משחק אחד בטלויזיה ואחד בטלפון/מחשב ועד כאלה שראו אחד, הקליטו את השני וצפו בו מיד אחרי. האפשרות האחרונה לא באמת ריאלית מבחינתי. כאבא לילדה קטנה, עם מחסור תמידי בשעות שינה, גם משחק שמתחיל בעשר הוא עונש שמשלמים עליו למחרת, כי איזה אוהד מסוגל להירדם מיד לאחר משחק, בלי לראות תקציר, לחפור עליו בווטסאפ, בפייסבוק, בטוויטר ולאכול את הראש לכל דכפין?
אז אני הלכתי על אפשרות הזפזופ. פתחתי בכדורגל. הקצב האיטי והשעמום העביר אותי מהר לכדורסל. שם הפור הקבוע שספרופולוס מתעקש לתת ליריבה בפתיחת כל משחק, עם החמישייה שהוא מעלה (הגיע הזמן להבין שחמישייה עם שני הקרואטים ובלי רכז פשוט מזמינה את היריב לתקוף אותה ואותך להתבלגן), החזירה אותי לכדורגל. שם הקצב לא עלה וחזרתי לסל כדי לראות את הקאמבק הכמעט קבוע שמגיע ברגע שג'ונס והאנטר נכנסים למגרש (איזה כיף שהאנטר חזר ליכולת המוכרת שלו. האיש פשוט נכס. קילוגרמים של שכל וטונות של נסיון).
מחצית בכדורסל ואני מעביר לכדורגל בדיוק בזמן לעשר דקות אחרונות של מחצית ראשונה שכולן התקף לב, כי הטורקים ישבו לנו על השער. הרבה רגעי חרדה, אבל משחק הגנה מצוין אתמול, בניגוד למה שראינו רק ביום שני באשדוד (אותו כנ"ל לגבי תפקוד השחקנים במרכז המגרש, ההבדל בקשיחות של אתמול, לעומת הרכות באשדוד, מדהים), משאירה 0:0 במחצית. משחררים קצת אויר ורצים להוציא את הכלבה לפני שחוזרים לבלאגן.
חוזרים לזפזופים במחצית השנייה. תסמכו עלי שאני יודע בדיוק מתי להעביר כדי להיות במקום הלא נכון. כמובן שאני מפספס את השער של סבוריט ומעביר בזמן לריפליי. לא מפחית כלום מהשמחה. עכשיו בכדורגל אנחנו יותר רגועים, כי הטורקים צריכים שניים וזה משאיר אותי במאני טיים בכדורסל. מדי פעם חוזר דרך השלט לבלומפילד לבדוק שהתוצאה בעינה.
כמובן שמכבי סל מאיימת כהרגלה לדפוק משחק שנראה בדרך לנצחון: מגיע הרבע האחרון ובאסקוניה עם שבעה ריבאונדים בהתקפה ברבע הזה בלבד. אבל ריבאונד התקפה אחד חשוב, של האנטר כמובן, בצד השני, הוא זה שמביא את הנצחון לצד הצהוב. נצחון שני ברציפות ביורוליג, לראשונה העונה. לא מובן מאליו בעונה כזאת.
הסל נגמר, ניצחנו, קדימה לדקות האחרונות בבלומפילד, לשמור על התוצאה. כל דקה שעוברת מביאה איתה את המחשבה שהערב הזה, בפעם הראשונה העונה, יהיה ערב חמישי עם שמחה שלמה, בלי שאחת הקבוצות קלקלה לך את מצב הרוח.
ערב חמישי נצבע בצהוב בוהק, עם שני נצחונות והעפלת שלב בכדורגל. אפילו הפועל ת"א הפסידה בכדורסל כדי להראות שזה אכן חג המכבים.
יש אפילו נקודות משותפות לשני המשחקים:
– הנצחונות הגיעו דרך ההגנה
– אתה לא מבין לפעמים מה עושה המאמן היווני, אבל אתמול זה עבד
– עשו התקף לב חלקים גדולים מהזמן, אבל ניצחנו בסיום והשמחה גדולה…
לשלט של הטלוויזיה, אגב, שלום. אבל חד משמעית, עם כל השמחה הכפולה, מעדיף הפרדה בפעמים הבאות ולהתרכז במשחק אחד בפעם.
חג שמח לכולם!
*הכותב הוא מבעלי "מכביפוד", פודקאסט האוהדים של מכבי ת"א בכדורסל.
