על עוד ערב צהוב כפול, של הכדורסל והכדורגל, על דרמת גביע משובחת וכל מה שמסביב…
היום אחרוג ממנהגי, לנתח את משחקה של מכבי ת"א ביורוליג ביום שאחרי, כי מה יש לנתח, במשחק של גברים נגד ילדים? קבוצה אחת בכושר שיא, דורסת את כל מה שזז, עושה סיבוב שני כמעט מושלם ובגלל הסיבוב הראשון הלא טוב שלה, נלחמת על יתרון הביתיות בפלייאוף ולכן המשחק חשוב לה, מול קבוצה בכושר רע, במומנטום שלילי(הפסד שישי בשבעה משחקים), שנראית כמו מי שמחכה שרק יסתיים כבר הסיוט. התוצאה היתה ידועה מראש. הנחמה היחידה היתה שבגלל השעה המוקדמת של המשחק, יכולתי להושיב את הילדה שלי לראות קצת כדורסל . היא חשבה שהכחולים משחקים יפה מאוד ולא הבינה למה אני נאנח, קצת מאכזבה וקצת הרבה מקנאה, בכל פעם שהם קולעים עוד סל.
ב 20:45 השלט זפזפ למקום בו העניין היה רב יותר והסיכוי הצהוב היה גבוה יותר: משחק הגביע בחיפה, מול הפועל חיפה.
מכבי עלתה בהרכב משני, כורח המציאות העגומה של הפציעות וייתכן שבגביע מראש היה ואן לוון נוהג כך. מהפתיחה ראו שהפועל חיפה באה לשחק כדורגל ולא להתבנקר ולנסות לעקוץ. זה הבטיח משחק מעניין וכמובן גם קיים.
אז כאוהד צהוב, מה אהבתי במשחק?
קודם כל ששוב מתגלה עוצמת העומק של הצהובים, אף על פי פרשת אצילי ומיכה וככלות כל הפציעות, ללא המבקיעים המרכזיים (כהן ופשיץ') וללא שחקן העונה שעברה (גלזר), הצהובים עדיין היו עדיפים בהרבה על היריבה ושלטו לחלוטין במשחק.
אהבתי את האופי. יציאה מפיגור מוקדם בעזרת תגובה תוך דקה(מזכיר מה שהיה מול החיפאית השנייה בליגה בבלומפילד) ומהפך שהגיע מהר.
אהבתי שגם ביתרון, הקבוצה חיפשה לתת את הנוקאאוט ולהכריע.
אהבתי כמובן את דניאל טננבאום. ממשחק למשחק הוא מראה שהוא שוער נהדר. זה לא רק הבטחון. הגדולה בעצירות שלו היא המיקום שלו. רואים את טביעת האצבע של שורה אובארוב, שאמר פעם ששוער גדול לא צריך לזנק כמו חתול, אלא צריך לדעת איפה לעמוד.
מה לא אהבתי?
כמובן את חוסר ניצול המצבים. חוסר המחץ. דיברתי הרבה על זה שחסר למכבי שחקן נוסף בחלק הקדמי ושאחד כזה היה חייב להגיע בינואר. זה בולט עוד יותר בתקופה הזאת, שכהן ופשיץ'נעדרים. חוזז נהדר, אבל הוא לא שחקן שלם ועדיין הוא רק אחד. שכטר(בכושרו הנוכחי) ובלקמן(כנראה מאז שנולד) לא ברמה הנדרשת.
זה היה משחק של 1:5 קל שהסתבך בגלל חוסר ניצול המצבים.
ועזבו את הרמה הנדרשת, מה עם האנוכיות?
כמה מצבים היו לסגור סיפור? שכטר, בלקמן ורגע לפני השוויון שנפסל גם חוזז, הלכו לבד, במקום לתת מסירה פשוטה לשחקנים פנויים. על דברים כאלה נענשים ומזל שהעונש הגיע מנבדל.
במכבי יצטרכו להתייחס למה שקרה במצבים הנייחים. הפועל חיפה כבשה פעמיים מקרן. היא כמובן עשתה זאת גם נגד אשדוד, אבל מכבי ת"א אינה אשדוד והיא עובדת קשה על לא לספוג במצבים נייחים ובשלוש העונות האחרונות מצליחה בזה בדרך כלל.
קצת מצחיק היה לראות את הסגלים אתמול: מדברים על קבוצת הבת של מכבי ת"א, בית"ר ת"א, אבל מה עם הפועל חיפה? עידו שחר, רוסלן ברסקי, כמובן ניסו קפילוטו, מבשל שני השערים והקפטן האדום, דור מלול, גדלו בצהוב וכמובן שגם לעדן בן בסט(שטרח להתנצל בפני הקהל הצהוב על החגיגה שלו, המובנת ולגיטימית לחלוטין בעיניי, אם מתעלמים מהשופט והקוון), יש כמה שנים בצהוב. נזכיר בצד השני כמובן את דור פרץ ומתן חוזז, שצברו קילומטראז' באדום החיפאי.
דרמה, כמו שרק הגביע יכול לספק, הסתיימה בהקלה. רק הארכה היתה חסרה לנו בעומס הנוכחי. שאלה מעניינת האם לא כדאי לוותר על הגביע ולהתרכז במאבק הקשה על האליפות, שיילך עד הסוף? מצד שני, יש הזדמנות צהובה לסיים עונה היסטורית, שאחרי כל מה שקרה נסיים עם ארבעה תארים (אליפות, גביע, גביע טוטו ואלוף האלופים).
ומלה על השיפוט, כי בזמן האחרון אי אפשר בלי זה במשחקים של מכבי ת"א: קודם כל, יש משהו מאוד כיף במשחק ללא VAR, כי אתה יכול לשמוח בשער או בשריקה לפנדל באותו הרגע, מבלי לחשוש ששמחת מוקדם מדי ועוד רגע תצא פיתה.
חוץ מזה, מלה טובה לשופט ולקוונים, שבהיעדר VAR, דבר שגרם לעוד יותר לחצים מהרגיל, שהפעילו עליהם שחקני, מאמני , קהלי ועסקני הקבוצות, שרקו נכון את כל הדילמות המרכזיות. כפיים.
ודבר אחרון: קהל במגרשים. איזה כיף שחזרת…
