לידס חוזרת לפרמייר ליג אחרי היעדרות ממושכת, בדיוק בעונה בה ליברפול זוכה באליפות אחרי בצורת ארוכה עוד יותר ושתיהן עושות זאת עם שניים מהמאמנים החביבים והמוערכים על ידי בעולם: קלופ וביילסה (כמה מקורי מצדי). ברור לכם שכל זה מוביל לכך שסיטי תיקח את הגביע עם האוזניים הגדולות בעוד קצת יותר מחודש נכון?
אלו בהחלט עשויים היו להיות ימים לא קלים לאוהדי מנצ'סטר יונייטד לולא הקבוצה הייתה חוזרת בצורה כל כך טובה מפגרת הקורונה עם כדורגל נהדר ותוצאות טובות המאפשרות לי לקבל בשוויון נפש יחסי ואפילו בחצי חיוך את העלייה של לידס לפרמייר ליג ולנסות לכתוב טור רציונלי על המאמן שלה – מרסלו ביילסה.
נתחיל באמירה הידועה שהיא כבר כמעט אקסיומה בפי אוהדי הכדורגל: מרסלו ביילסה הוא גאון. אם תשאלו מה עושה אותו כזה גאון? ככל הנראה מיד יספרו לכם איך המאמן הזה וההוא כל כך מעריצים אותו, ואם תתעקשו יוסיפו כמה סיפורי שיגעון שאינם בהכרח קשורים בכדורגל. כמו רוב האוהדים בארץ ובאירופה לא ראיתי את הקבוצות הגדולות של אל לוקו בדרום אמריקה בשנות ה-90 ומהקדנציה שלו בנבחרת ארגנטינה זכורה לי בעיקר ההדחה המוקדמות ממונדיאל 2002 ופחות את שלב המוקדמות המרשים או מדליית הזהב האולימפית באתונה.
לכן, עת הוגרלה קבוצתי מנצ'סטר יונייטד להתמודד עם אתלטיק בילבאו בהדרכתו של ביילסה בשלב שמינית גמר הליגה האירופית בעונת 2011-12, לא דאגתי יותר מדי, אלא הנחתי כי צפוי לנו מפגש יחסית נוח כפי שהיה נגד אייאקס בשלב הקודם. נכון, זו לא הייתה הקבוצה הכי מלהיבה של יונייטד ובכל זאת רק בעונה לפני כן הגענו עד גמר ליגת האלופות ובאותה נקודת זמן הייתה הקבוצה במקום השני בפרמייר ליג, צמודה למוליכה ואחרי רצף תוצאות נהדר. ומולנו בילבאו, קבוצת דרג ב' או ג' בספרד. יהיה בסדר.
על הדשא היה הכול חוץ מבסדר, מבחינת השדים האדומים כמובן. הבאסקים שיחקו כדורגל מלהיב ושוטף אשר תוצאת הסיום 3-2 באולד טראפורד עוד קיפחה אותם. כדורגל כזה באמת לא רואים כל יום מקבוצות שבאות להתארח אצלנו, בטח בימים ההם של אלכס פרגוסון. בגומלין בסן ממס (מה שנקרא היום סן ממס הישן או סן ממס 1913) כבר הבנו שאין כאן שום מקריות. גם הפעם ניצחו חניכיו של ביילסה וגם הפעם בילבאו הייתה הקבוצה הטובה בפער משמעותי.
הכדורגל שאתלטיק בילבאו הציגה באותה התמודדות היה כל כך סוחף ומלהיב שמיד התחלתי לעקוב אחריה ולמרות שהתוצאות בליגה היו גרועות, ושהקבוצה בסופו של דבר הפסידה בשני הגמרים הסנסציוניים אליהם הגיעה בקופה דל ריי לבארסה ובליגה האירופית לאתלטיקו מדריד, הכדורגל שהיא שיחקה הותיר עליי רושם עמוק.
בעונת 2012-13 אל לוקו נשאר בבילבאו אבל שום דבר כבר לא נראה אותו דבר. הכדורגל לא היה אותו הכדורגל, בליגה הספרדית הקבוצה נעה בין התחתית למרכז הטבלה, הודחה מהגביע בסיבוב הראשון בו התמודדה ובליגה האירופית לא הצליחה לעבור את שלב הבתים, אפילו את קריית שמונה שלנו היא לא הצליחה לנצח בסן ממס. בסיום אותה עונה עזב ביילסה, נראה היה שפניו בדרך לסנטוס, אך המעבר פוצץ ברגע האחרון וכך המשיך לנדוד לקדנציות קצרות ולא מוצלחות עד שהגיע ללידס.
בלידס החיבור הצליח מהרגע הראשון. הקבוצה שיחקה כדורגל מהפנט ונראה היה שהיא בדרך הבטוחה לפרמייר ליג. ואז רגע לפני המשחק עם דרבי קאונטי של פרנק למפארד נחשפה פרשת "ספייגייט" בה נאשם והודה ביילסה כי שלח מרגלים לצפות באימוני כל אחת מיריבותיו לצ'מפיונשיפ וכל העסק התחיל להתדרדר. באותה מסיבת עיתונאים דחופה בה הודה בריגול קיבלנו חשיפה מדהימה לעולם המטורף של ביילסה. הוא העביר הרצאת כדורגל מאלפת בת יותר משעה לעיתונאים אחריה לכולם היה ברור, גם בלי לצפות באימונים של דרבי קאונטי הוא יודע עליה כמעט כל דבר אפשרי.
זאת הייתה חשיפה מדהימה משום שהייתה כאן הזדמנות לקבל הצצה בזמן אמת לעולם של ביילסה. לא עוד סיפורים של מנג'רים, שחקנים ועמיתים אחרים למקצוע המספרים עליו ועל הניתוחים האובססיביים שלו, אלא הדגמה חיה מפיו לאיזה פרטים הוא יורד כשהוא מנתח יריבה ואיך הוא עושה את זה לכל קבוצה בליגה. בלידס בעצם נחשפנו כולנו לגאונות של ביילסה לא רק במה שמספרים עליו ובכל מיני מובנים תאורטיים, אלא באופן המעשי ביותר איך הוא גורם לקבוצה לשחק את הכדורגל המהפנט שהוא מאמין בו גם עם שחקנים די מוגבלים טכנית, ובאותה מסיבת עיתונאים עד כמה הוא יסודי.
כידוע בסיום אותה עונה לידס לא העפילה לפרמייר ליג, היא הפסידה בפלייאוף כפי שקרה לה בכל פעם בה הגיעה למעמד ואף הפכה לקבוצה הראשונה שמודחת בחצי הגמר לאחר שהיא מנצחת את המשחק הראשון בחוץ. אין ספק שהיה חשש בקרב האוהדים שסיום העונה החמוץ ילווה את הקבוצה גם בעונה הבאה כפי שקרה באתלטיק בילבאו.
החשש התפזר די מהר כאשר הקבוצה פתחה את עונת 2019-20 עם חמישה ניצחונות בשבעת המשחקים הראשונים מה שהוביל אותה למקום הראשון בטבלה. גם ההמשך היה מוצלח מאוד, הכדורגל הסוחף לווה בתוצאות טובות והחל מאמצע העונה הקבוצה שמרה בעקביות על מקומה בין שני המקומות הראשונים המובילים לעלייה אוטומטית. המעגל נסגר כאשר הקבוצה עלתה על הדשא בפרייד פארק והתקבלה במסדר כבוד ע"י שחקני דרבי קאונטי. אותה הקבוצה מולה התפוצצה פרשת "ספייגייט" ובהמשך גם הדיחה את לידס בחצי גמר הפלייאוף.
מה צופן העתיד? הקבוצה עדיין לא הודיעה רשמית שביילסה ממשיך. אך אם זה יקרה, אנחנו נראה את אחד ממוחות הכדורגל החריפים ביותר חוזר לרמות הגבוהות והפעם מקבל תקציב גדול יותר משקיבל אי פעם בניסיון להעמיד קבוצת כדורגל שתדע להוציא לפועל את הרעיונות החדשניים שיש לו בראש.
זה בטח לא עומד להיות קל. בלידס אולי חולמים להיות כמו וולבס או אפילו לסטר, אך כדאי לזכור כי 11 מתוך 30 הקבוצות האחרונות (לא כולל אסטון וילה הנמצאת בסכנת ירידה העונה) שעלו ליגה ירדו כבר בעונה העוקבת ואחרות עונה או שתיים לאחר מכן. לא קלים הם חייה של עולה חדשה בפרמייר ליג, בטח עבור קבוצה שכבר טעמה אליפויות ומפעלים אירופיים ועכשיו התיאבון של האוהדים רק ילך ויגדל.
איך זה יגמר? קשה מאוד לדעת. בטוח שיהיה מעניין.
