ספורט בקולנוע: סרטים שעובדים וכאלה שקצת פחות

סרט ספורט טוב, ולא סתם מהנה (סרט לא חייב להיות איכותי כדי להנות ממנו), זה לא משהו שרואים כל יום, או אפילו כל שנה. סרט טניס טוב זה אפילו עוד יותר נדיר. אבל יכול להיות שהשנה אנחנו נהנה לא מאחד אלא משניים שיצטרפו לרשימה המאוד מצומצמת של סרטי ספורט מוצלחים.

 

בורג מקנרו
Via Movie Goonies facebook page

 

בארה"ב יצא בסופ"ש האחרון 'Battle of the Sexes', סרט שמבוסס על המשחק בין בילי ג'ין קינג לבובי ריגס ב-1973. בשבדיה לפני שבועיים יצא לאקרנים 'בורג-מקנרו', סרט שמתמקד בהבדלים ובדמיון בין שני ענקי הטניס ובמיוחד במפגש שלהם בגמר ווימבלדון 1980. שני הסרטים זכו לביקורות טובות. אלה לא סרטים עתירי תקציב, אבל בשניהם אין חוסר בפנים מוכרות, ו'קרב המינים' אולי אפילו יהיה מועמד לאוסקר או שניים. כשהסרט האחרון שהתמקד בטניס וניסה לעשות רעש היה 'וימבלדון' המיותר, זה יותר ממפתיע לקבל שני סרטים על הספורט הלבן, בטח כשהם יוצאים ביחד.

טניס הוא לא ענף הספורט היחיד שמתקשים לעשות סרטים טובים עליו. כדורגל הוא הספורט הפופולרי בעולם, אבל אפשר לספור סרטי כדורגל טובים על יד אחת. הניסיון הכי שאפתני לטרילוגיית כדורגל הייתה 'גול', סרטים שנחלו כישלון חרוץ. אנשים הבינו די מהר שהם לא הרבה יותר מאשר פרסומת בשביל אדידס. סיפור עלייתו של סנטייגו מונייז היה עוד סביל בסרט הראשון. אח"כ זה נהיה מגוחך.

 

הבעיה המרכזית בסרטי כדורגל הם סצנות של המשחק עצמו. למרות שאנחנו ב-2017, הכול תמיד חוזר לדריבל של כוכב הסרט בין כמה שחקנים והכנעת השוער בהילוך איטי. אין תנועה בלי כדור, אין טקטיקה, אין עומק ותחכום. לא כל סרט חייב להיות יצירת מופת שאח"כ חושבים עליו ימים על גבי לילות; ג'ימי גרימבל הוא אחלה סרט, וגם הסרט בו שון בין (בורימיר משר הטבעות ונד סטארק ממשחקי הכס) מגשים את חלומו לשחק בשפילד יונייטד ועולה מהספסל כדי לכבוש שלושער מול מנצ'סטר יונייטד מספק רגע קסם אחד או שניים. אבל לפעמים צריך משהו קצת יותר רציני.

סרט הכדורגל הטוב ביותר שנעשה לדעתי הוא The Damned United. הסרט מספר על בריאן קלאף, מאמן אנגלי סופר כריזמטי (מאוד ממליץ ללכת ליוטיוב לצפות בראיונות שלו). הוא זכה בשני גביעי אלופות עם נוטינגהאם פורסט, אבל הסרט מתמקד בתקופה שלו בדרבי קאונטי ובמיוחד 44 הימים בהם הספיק לאמן את לידס. בסרט יש מעט מאוד קטעים של משחק כדורגל. הרוב מתרחש בחדרי הלבשה, חדרי ישיבות ועוד כל מיני חדרים. אבל זה עובד מצויין. אולי כי זה מבוסס על סיפור אמיתי, ואין פה יותר מדי קלישאות שאנחנו רגילים אליהן מסרטי קולנוע אחרים. אולי מסיבות אחרות.

 

סרט הספורט הטוב ביותר בכל הזמנים (לדעתי, כמובן) הוא מאניבול. סרט בייסבול, ספורט שדווקא קיבל כמה גרסאות מוצלחות בקולנוע (יותר מכדורגל, אח"כ נגיע ללמה), אבל בלי הרבה בייסבול על המסך. הסרט, כמו זה שמעליו, מבוסס על ספר שמבוסס על אירועים אמיתיים. במקרה הזה, מעקב אחרי עונה של קבוצת האוקלנד את'לטיקס כשהג'נרל מנג'ר שלהם, בילי בין, מחליט לעשות מהפך ולהשתמש כמעט אך ורק באנליטיקה וסטטיסטיקה כדי לבחור שחקנים. הסרט לא מרדד נושא שהוא לא הכי אטרקטיבי, ומורגש שהוא נעשה על ידי אנשים שאוהבים את הספורט ומבינים אותו, ולא סתם מנסים להראות את הצדדים הקלים והפופולריים שלו כדי לגרוף דולרים.

לא כל סרט ספורט מוצלח מתמקד בניהול או אימון. לפעמים, שילוב של סיפור פשוט וטוב עם צילומים מעולים עובד לא פחות טוב. Rush של רון הווארד מ-2013 הוא כזה. הסרט מספר על היריבות בין נהגי פורמולה 1 (ניקי לאודה וג'יימס האנט) ונשאר די נאמן למקור, והשינויים שכן נעשו לא הורסים את הסיפור. ובניגוד לכדורגל, מרוצי מכוניות מצטלמים נהדר. הרעש, המהירות, האש, החיכוך – זה עובר מסך מצוין, בניגוד לשחקנים שעומדים ומסתכלים על מישהו רץ לבד עם הכדור ומבקיע גול.

 

קשה לשים את האצבע על מה הופך ענפי ספורט מסויימים למוצלחים על המסך ואחרים לפחות. אלימות תמיד עוברת מסך טוב. איגרוף, MMA, פוטבול אמריקאי – כולם נראים מעולה בסרטי קולנוע, גם אם הסרט עצמו פחות טוב. Any Given Sunday של אוליבר סטון, כמו רוב הסרטים של אוליבר סטון, הוא מוגזם כמעט בכל סצנה. אבל אולי זה מתאר את עולם ה-NFL בצורה הכי טובה. הסרט רחוק משלמות, אבל עדיין נראה מעולה. גם סרטי רוקי נראים נהדר. האיגרוף בהם (חוץ מבסרט הראשון, שהיה מחוספס בהרבה יחסית לסרטי ההמשך) כמעט בלתי אפשרי מבחינת האינטנסיביות, אבל זה תמיד נראה נהדר, ותמיד יש בהם לב שמצליח להעפיל על החסרונות.

בייסבול, גם בסרטים פחות מתוחכמים ממאניבול, עובד טוב בגלל שבסופו של דבר, קרב המוחות בין הפיצ'ר לחובט הוא אחד הדברים היותר מרתקים בעולם הספורט, במיוחד כשאתה מוריד את השעות של הדברים שבגינם הרבה אנשים מחשיבים בייסבול לשעמום מוחלט. 'מייג'ור ליג', 'בול דורהאם' והרשימה די ארוכה. 'שדה החלומות' יותר נוגע בחיבור של בייסבול להוויה האמריקאית ופחות לאיך המשחק נראה על המסך הגדול, אבל זה עובד מצויין.

אז כמו שאמרנו מקודם, אין נוסחת קסם, לא משנה מה הענף. אבל אם לא יודעים לגרום למשחק להראות טוב על המסך, עדיף להתמקד בדברים אחרים. בכדורגל, וכמעט בכל ספורט אחר, יש הרבה יותר מהמשחק עצמו.

 

Moneyball, מאניבול