- סיימון ביילס – בשנה אולימפית, יש לתת את הכבוד תחילה לענפים שבשנים אחרות בקושי נצפים. בד"כ זו האתלטיקה, אבל מלכת הספורט עדיין מלקקת את פצעי הסמים ורשמה אולימפיאדה בינונית למדי, לכן הזרקור מופנה הפעם להתעמלות. נבחרת ארה'ב נשים היא חלומו של קוברטן, שרצה משחקים שכל העולם ישתתף בהם. אפרו-אמריקאית, יהודייה ו"לבנה", מתחרות בסיניות, בריטיות וברזילאיות. הדומיננטיות המסורתית של מזרח אירופה נשברה כמעט לחלוטין ומעל כל אלה זהרה לה סיימון ביילס על הקורה, המקבילים ובקרקע, משאירה אבק לרייזמן שמצידה נתנה תחרות טובה והוכיחה שלא צריך להיות מקל בגובה מטר וחצי כדי להיות מתעמלת טובה. זו לא הייתה תחרות ברמה הגבוהה ביותר בהיסטוריה, אבל ביילס, שיש לה לפחות עוד שתי אולימפיאדות לפניה, כבר נכנסה להיסטוריה של הענף.
- נבחרת ישראל בג'ודו – באחד הענפים עם הכי הרבה עסקנים ושערוריות, שכחנו שבכלל מדובר בספורט ועוד כזה שיש לנו בו מסורת מסוימת. סמדג'ה והרשקו הציבו סגל איכותי, עם הרבה "כמעטים" שבהגרלה אחרת היו מסתיימים אחרת כמו שגיא מוקי וכמובן עם שתי מדליות ארד ואחד הקרבות המרתקים ביותר בין טדי ריינר לששון. אבל ההישג הגדול ביותר היה שיש עתיד. זו לא הבלחה חד פעמית ורוב הג'ודוקות יהיו גם בטוקיו.
- כריסטיאנו רונאלדו – שחקן השנה, לא בגלל ריאל, לא בגלל שהביא במו רגליו את ליגת האלופות, אלא כי סחב על גבו נבחרת בינונית פלוס עד לזכייה המפתיעה ביורו, כי היה מאמן על המגרש ומחוצה לו והראה לכל העולם ובעיקר לארגנטינאי אחד, איך עושים זאת נכון. ולרונאלדו באמת כבר אין מה להוכיח ובכל זאת הוא הוכיח את זה על המגרש. ומחוצה לו.
- לסטר סיטי – אף אחד לא האמין שהפרמייר ליג יכולה להפוך לשנה אחת לליגת פנטזי. צריך הרבה מאד צירופי מקרים כדי שזה יקרה והשנה זה קרה. ורדי וחבורתו ידעו לקחת. והופעה מכובדת בליגת האלופות השנה הראתה שזו באמת קבוצה טובה. השנה האליפות תחזור ללונדון, מנצ'סטר או אולי אולי אפילו ליברפול, אבל אוהדי הכדורגל האמיתיים, קיבלו את שלהם השנה.
- באר שבע – ברקת השנה החלה לקצור את פירות ההשקעה בשנים האחרונות. עם סבלנות שאין להרבה אחרים, עם שקט נפשי וביטחון למערכת, נוצרה בדרום קבוצה מפחידה. טרנר הפך למבצר, האופי הפראי של בוזגלו בויית, אליפות אחרי 40 שנה שמנעה היווצרות שושלת תל אביבית כמו בכדורסל ומעל הכל אירופה. אולימיפיאקוס, שכר לימוד בסלטיק פארק עם שער אחד שהיה חסר וכמובן הניצחון הכפול על אינטר. אם חשבנו שבסן סירו ראינו הכל, בטרנר היה מופלא אף יותר.
Tags Hazavit hazavit.co.il הזווית הזוית הפועל באר שבע זווית אחרת ירון רוסטוקר בלוג כריסטיאנו רונאלדו לסטר סיטי סיכום שנת 2016 סימון ביילס