החיפוש האינסופי אחרי הדרך המושלמת למדוד שחקני נ.ב.א

האם אפשר לתת ציון מוחלט וסופי ליכולת של שחקן נ.ב.א? להגיד על מישהו, למשל לברון ג'יימס, שהוא 10? שסטפן קרי הוא 9? כנראה שלא. זה לא אומר שלא מנסים.

ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, איתה גם היכולת לדלות נתונים מכל מהלך וכל דקה של משחק נ.ב.א, ולצד זה נוסחאות כדי לנסות לתת תמונה וברורה – כמה טוב שחקן X לעומת שחקן Y, וכמה הוא באמת תורם לקבוצה שלו. אפשר למדוד בערך כל פעולה של שחקן נ.ב.א היום (וב-NBA.com אפשר למצוא את כל המידע הזה, אפילו שהוא לא מסודר יותר מדי טוב שם) – מהיכולת שלו לעשות נקודות בחדירה לסל, לשחקנים הכי טובים בליגה בלמנוע נקודות ליד הטבעת למדד האהוב/שנוא על אוהדי הכדורגל – מרחק ומהירות ריצה.

לקחת את הכול ולהפוך את זה למשהו אחד, ברור, שאומר לנו אם השחקן טוב או רע – אין, במיוחד לא משהו שמחבר את כל הסטטיסטיקות המתקדמות למשהו אחד. ובגדול, אי אפשר. אבל יש מדדים, שנדון טיפונת בשלושה מהם, שמנסים לקחת מספרים "מסורתיים" ולהפוך אותם למשהו שיגיד לנו (מי שבאמת עובד בקבוצת כדורסל כנראה צריך להסתכל על דברים יותר ממוקדים ופחות כלליים) בצורה קצת שטחית אם שחקן כדורסל הוא טוב או לא, וכמובן לנסות לפצח את השאלה – מי יותר טוב, שחקן X או שחקן Y.

את הנתונים שמופיעים בהמשך הטור לקחתי מאתר Basketball-Reference. יש אתרי סטטיסטיקות נ.ב.א וספורט אחרים שיש להם ורסיות אחרות למדדים, עם תוצאות שאולי הן טיפה שונות.

1. PER

מה זה: מדד היעילות לשחקן, או Player Efficiency Rating שיצר ג'ון הולינג'ר. נוסחה שהמטרה שלה, בסופו של דבר, לכמת את היכולת של שחקן למספר בודד עפ"י התפוקה שלו. אם היא באמת עושה את זה כמו שצריך? לא בטוח.

PER עושה את זה עם התייחסות לפעולות חיוביות (סלי שדה, שלשות, קליעות מהקו, ריבאונדים, אסיסטים חסימות וחטיפות) כנגד פעולות שליליות (החטאות, איבודי כדור, עבירות) ועוד כל מיני תוספות לנוסחה. ההתייחסות פה היא לפי דקות משחק (לא כמות משחקים) וקצב משחק (כמות פוזשנים), ובעצם לתת מבט על התרומה היחסית של שחקן לקבוצה. PER ממוצע של שחקן בליגה תמיד יהיה 15.00, מה שעל הנייר מאפשר השוואה יחסית נוחה בין שחקנים בעונות שונות ועידנים שונים של הליגה.

כמה המדד נותן מבט מדויק על התרומה של שחקן? זה תלוי מה מחפשים. ה-PER מאוד מוטה לטובת שחקני התקפה, ומקפח מומחי הגנה, במיוחד כאלה שלא צוברים יותר מדי חטיפות וחסימות. כמו ריבאונדים באופן כללי (בניגוד לאחוז ריבאונד), פחות ופחות מסתכלים על המספרים האלה כעל דרך נכונה להגדרת שחקן הגנה טוב או רע. ה-PER גם לא מבדיל מול מי השחקן שיחק, כך ששחקני ספסל יעילים, שמשחקים את רוב הדקות שלהם מול הרכבים יותר חלשים, נהנים מנתונים שאולי קצת מנפחים את התרומה האמיתית שלהם.

מה נחשב PER טוב: יש כמה קווים כלליים גסים שמכניסים שחקנים לתבניות, והכול ביחס לשחקן ליגה ממוצע על פי המדד, שכאמור הוא תמיד יהיה 15.

אז התבניות המעורפלות הן: עונת MVP מרשימה תהיה מעל 30 (רק 24 פעמים הייתה עונה כזו, כולל יאניס העונה עד שהופסקה), בין 27.5-30 למועמד רציני לתואר, 25-27.5 למועמד MVP פחות רציני, 20-25 לעונה ברמת אול סטאר. מעורפל, כמו שאמרנו.

השחקן עם ה-PER הטוב בהיסטוריה בעונה אחת הוא וילט צ'מברליין, עם 31.82 בעונת 1962-63. העונה השנייה בטיבה בהיסטוריה על פי המדד הזה גם היא של צ'מברליין – עונת 61-62 בה הוא קלע בממוצע 50.3 נקודות למשחק. העונה הכי טובה לא-של-וילט הייתה של מייקל ג'ורדן בעונת 1987-88 (ה-MVP הראשון שלו), עם 31.71. עונת 2008-09 של לברון ג'יימס רביעית ברשימה הזו. העונה הנוכחית של יאניס (31.63) היא השביעית בטיבה בהיסטוריה.

ומה עם קריירה? פה ג'ורדן מוביל עם 27.91 לאורך הקריירה שלו, כולל שתי העונות בוושינגטון שפגעו בו מהבחינה הזו מן הסתם. ג'יימס מאחוריו עם 27.52 לאורך הקריירה (26 העונה). גם בפלייאוף לג'ורדן יש את ה-PER הטוב בהיסטוריה עם 28.60. ג'יימס שלישי, אחרי ג'ורג' מייקן.

2. WS & WS/48

מה זה Win Share? קשה לתרגם את זה לעברית באופן מדוייק, אבל זה פחות או יותר כמות הנצחונות שתרם שחקן לקבוצה בהתבסס על המספרים שהעמיד לאורך העונה. סוג של "מי תורם יותר" בקבוצה ובליגה. המדד מחולק לצד ההתקפי (OWS) וצד הגנתי (DWS) שמחברים אותם יחדיו ל-WS יחיד ומיוחד. לא הכול מושלם גם פה: אם מחברים את ה-WS של כל שחקן בקבוצה מסויימת יכולים לקבל מספר טיפה שונה מסך הנצחונות האמיתי של הקבוצה באותה עונה. גם אין פה נירמול לאיזה מספר מסויים כמו ב-PER, ככה שההשוואה בין שנים ותקופות בליגה היא קצת בעייתית.

רוב עונות ה-WS הגדולות ביותר באמת מגיעות מתקופות עתיקות של הליגה, שנות ה-70 ומטה. העונה הטובה ביותר על פי מדד זה היא של קארים עבדול-ג'באר (1971-72) עם 25.37 נצחונות שתרם למילווקי באותה עונה. העונה הטובה ביותר לא משנות ה-60 או ה-70 היא של ג'ורדן מ-1988 עם 21.23. לג'ורדן גם יש את העונה הטובה ביותר על פי מדד זה בשנות ה-90 עם 20.43. ללברון ג'יימס יש את העונה הטובה ביותר עפ"י Win Shares גם בעשור הראשון וגם בשני של שנות ה-2000: 20.25 ב-2009 ו-19.30 בעונת 2012-13.

גדולי ה-WS: בניגוד ל-PER, ה-Win Share נצבר לאורך הקריירה, מה שנותן יתרון למי ששיחק הרבה, שיחק טוב וגם בקבוצות טובות. קארים מוביל גם פה עם 273.41 לאורך הקריירה, כשאחריו צ'מברליין (247.26) וג'יימס שלישי (236.12).

מדד הWS/48 בעצם לוקח את ה"יחס בניצחון" ומנסה לראות כמה שחקן תרם לניצחון קבוצתו פר משחק. המוביל פה בכל הזמנים הוא ג'ורדן עם 0.2505 (הנוסחה פה היא לקחת את ה-WS הכולל בקריירה, לחלק במספר הדקות ששחקן שיחק בקריירה ולהכפיל ב-48). זה אולי סיבה לטעון שהוא באמת הכי טוב בכל הזמנים? לא בטוח, כי השחקן מס' 2 בהיסטוריה של WS/48 הוא דייויד רובינסון (25.02), ואחריהם צ'מברליין, כריס פול, ניל ג'ונסטון (ששיחק בשנות ה-50 בווריורס כשעוד היו בפילדלפיה) ואז לברון.

גם ב-WS/48 בפלייאוף ג'ורדן מוביל, כשאחריו מייקן ובמקום השלישי לברון ג'יימס. רביעי? קוואי לאונרד, כשכריס פול צץ לו שוב בעשירייה הראשונה.

3. BPM

מה זה: Box Score Plus Minus הוא סוג של גירסה משוכללת יותר של הפלוס-מינוס שאנחנו רגילים לראות. +/- מסורתי בעצם אומר: שחקן היה 20 דקות על המגרש. ב-20 דקות שלו על המגרש הקבוצה שלו קלעה 8 נקודות יותר מהיריבה שלה, אז הוא מקבל 8+ על המשחק שלו.

פלוס-מינוס זה עדיין מדד בשימוש רחב, בין אם באופן כולל למשחק, פר 100 פוזשנים, וגם בהשוואה בין הדקות בהן השחקן על המגרש לעומת הדקות בהן הוא לא משחק. אבל ה-BPM מנסה לתת מספר יותר מדוייק לכמה שחקן תורם לקבוצה שלו בכל רגע על המגרש על פי הסטטיסטיקה שלו (סטט' מסורתית, לא כל מיני דברים מתקדמים כמו כמות הטבעות או הסטות כדור), ומחושב כאמור פר 100 פוזשנים.

כמו ב-PER, יש מספר התייחסות: 0 (לא חיובי או שלילי) הוא הממוצע של הליגה, וכמו בפלוס-מינוס המוכר יותר, BPM של 5.0 אומר שהקבוצה טובה יותר ב-5 נקודות פר 100 פוזשנים עם השחקן הנמדד לעומת שחקן ליגה ממוצע שהיה נמצא על המגרש במקומו. כמו עם חלק יחסי בניצחון, גם ב-BPM יש צד שמודד תרומה הגנתית ותרומה התקפית.

מה נחשב BPM טוב: גם פה, יש קווים גסים. BPM של 10 ומעלה זו עונה היסטורית (יש 26 כאלה בליגה). בין 8 ל-10 זו עונת MVP או לא רחוק מזה, ובין 6 ל-8 זו עונה שתזכה את השחקן במקום באחת מחמישיות העונה.

העונה הכי טובה בהיסטוריה במדד הזה שייכת ללברון ג'יימס, עם 13.24 בעונת 2008-9. אחריו מגיעות שתי עונות של ג'ורדן, עונת 2015-16 של סטפן קרי, ומשלימים את העשירייה הראשונה עוד עונות של ג'ורדן, לברון וגם יאניס של העונה ושוב, דייויד רובינסון של 1993-94.

ה-BPM הטוב בהיסטוריה לאורך קריירה (כמו PER, זה ממוצע ולא מצטבר כמו WS) הוא של ג'ורדן עם 9.22. מקום שני? מפתיע מאוד (לא ממש בת'כלס): לברון ג'יימס עם 8.94. כריס פול שלישי עם 7.59 ואת הטופ חמש משלימים מג'יק ג'ונסון ורובינסון.

על פי המדד הזה, שחקן הפלייאוף הטוב בהיסטוריה של הליגה הוא… שוב ג'ורדן פה ראשון עם 11.14, כשאחריו, כרגיל, ג'יימס עם 10.16. כדי להשלים את הטופ 5 יש כריס פול, קוואי לאונרד ומג'יק ג'ונסון.

זה לא באמת נגמר עם שלושת אלה

כמספר האתרים שמתעסקים בסטטיסטיקות של נ.ב.א, כך גם אפשר למצוא מדדים שונים (וחלקם משונים) שמנסים למצוא נוסחה מושלמת, שלא באמת קיימת (במיוחד לא למדוד הגנה).

מ-Real Plus Minus של אי.אס.פי.אן (שהתחילו למדוד ב-2013) או RAPTOR של 538, שמזכירים את BPM. מדד אחר שמאוד פופולרי היום מתייחס רק ליעילות הקליעה של שחקן מכל מקום במגרש כולל הקו הוא True Shooting Percentage. בקונטקסט הנכון, הוא מעולה – אבל כמו שאר המדדים פה, הוא לא נותן תמונה מלאה – אלא רק של הדבר אותו הוא אמור לבחון, ואם משווים איתו בין סנטרים כמו מיצ'ל רובניסון (מוביל ה-TS העונה) למישהו כמו ג'יימס הארדן, לא ממש משיגים משהו.

ודבר אחרון – לא הייתה פה כוונה לעשות השוואה בין ג'ורדן ללברון ג'יימס – הם פשוט מובילים או קרוב לזה ברוב המדדים שמנסים לתת תשובה לשאלה – מי שחקן הנ.ב.א הטוב ביותר.