הימים חולפים להם, והנה הוא מגיע: סופר בול 51, או LI לפי ספירת הרומאים. הניו אינגלנד פטריוטס מול האטלנטה פלקונס. אני? אני בכלל אוהד הדאלאס קאובויס. מה לי וריבים בין פטריוטים ובזים?
אבל ככל שהמשחק מתקרב, אני נזכר שבז זה העוף הדורס האהוב עליי. ומט ראיין, הק"ב של אטלנטה? אני מת עליו. Matty Ice FTW. וג'וליו (או חוליו) ג'ונס? הרסיבר הכי טוב בליגה. ואטלנטה זו סידרה חמודה. אז איך לא להיות בעד הפלקונס, מועדון שמחפש אליפות ראשונה? במיוחד שזה מול הפטריוטס. עם טום בריידי וביל בליצ'ק. עם כל האליפויות שלהם. והספק רמאויות. והשחצנות. וההצלחה. וזה שהם מייצגים את בוסטון, עיר עם אובר-השפעה על תקשורת הספורט האמריקאית, מה שעוזר להגביר את האנטגוניזם.
מעבר לשנאה לפטריוטס, שהיא דבר די גורף בקרב אוהדי פוטבול שהם לא מצפ' מזרח ארה"ב, יש את עניין היוקרה והבלעדיות. לפיטסברג סטילרס יש הכי הרבה זכיות בסופר בול, 6. אחריהם יש את סן פרנסיסקו, עם 4 אליפויות בשנות ה-80 ועוד אחת ב-90; והקבוצה שאני אוהד, הדאלאס קאובויס. גם לנו יש 5 אליפויות: פעמיים בשנות ה-70, מתי שהמונח "America's Team" נולד, ועוד שלוש פעמים בתחילת שנות ה-90, כשאחד מקווי ההתקפה הטובים בכל הזמנים פילס דרך לאמט סמית' בדרך לנצחונות מאוד דומיננטיים על באפלו (פעמיים) ופיטסברג.
אבל השורות האלו לא נכתבות כמלל של תשואות לקאובויס, שמאז שלקחו את הסופר בול האחרון לפני 21 שנה לא הגיעו לגמר קונפרנס אחד. השורות האלה נכתבות מתוך פחד של איבוד אקסלוסיביות, ונובעות גם מתיסכול של חוסר הצלחה במשך שני עשורים, וגם מסנוביזם ספורטיבי.
בספורט המכללות בארה"ב יש מונח שנקרא Blue Bloods. דם כחול, יעאני. אלופות ותיקות. בפוטבול אלה אלבמה, נוטרדאם, אוקלהומה, יו.אס.סי, אוהיו סטייט, ואולי עוד כמה. בכדורסל אלה קנטאקי, דיוק, צפ' קרולינה, קנזס, אינדיאנה, יו סי אל איי. האליטות הישנות זה כנראה המונח שמתאר את ההבדל בינן לשאר בצורה הטובה ביותר.
הפטריוטס הם לא אליטה ישנה. הם הגיעו לסופר בול פעמיים (85, 96) והפסידו פעמיים, עד שהגיע ביל בליצ'ק. מאז? ארבע אליפויות, עוד שני הפסדים בסופר בול, רק פעם אחת מחוץ לפלייאוף מאז 2002, שישה גמרי קונפרנס רצופים. אימפריה (Evil Empire יותר מדוייק). אבל כזו שצמחה לה "רק" במילניום החדש. זה שינוי סדרי עולם. זו מכה לאגו לקבוצות שלקח להן כמה עשורים כדי להגיע ל-5 או 6 אליפויות. והנה הפטריוטס, עם מאמן אחד וק"ב אחד (טום בריידי) שעושים את כל זה בקדנציה אחת. זה לא בסדר. זה מפר את הסדר הישן. מישהו צריך לעצור את זה, ולשים לזה סוף. אחרת הפטריוטס עוד יהפכו לקבוצה הכי מעוטרת בעידן הסופר בול, עוקפים את כולם תוך שני עשורים. קצת מזכיר לי (כאוהד ליברפול) את מנצ'סטר יונייטד עושים עקיפה שכזו תוך שני עשורים, ומשאירים לשאר הקבוצות, ובמיוחד לקבוצה שלי, דשא מאובק.
אז ממני, ומרוב אוהדי הפוטבול בארה"ב, בבקשה לא ניו אינגלנד. ליום אחד, להיות אוהד הפלקונס זה לא כל כך נורא.
