ברוכים השבים לפינה שמספרת לכם מה קורה מאחורי הקלעים של ההיאבקות הבידורית. פרק 2: מחיר השריר. על הסטרואידים בתעשיית ההיאבקות.
הטאבו הגדול ביותר. הפיל שתמיד נמצא בחדר וכולם מנסים להתעלם ממנו. כשאנחנו צופים ברסלינג, אנחנו מתעלמים מהעניין הזה. מהעניין שחלק מהמתאבקים נראים מנופחים בצורה לא טבעית. בימים האלה אנחנו יודעים בדיוק איך הם מגיעים למראה כזה ויודעים גם את התוצאות שיש לשימוש בסטרואידים אנאבוליים. אז למה חלק מהמתאבקים משתמשים בחומרים האלה גם היום?
התשובה היא מאוד פשוטה: כי העידוד הזה מגיע "מלמעלה". מעדויות מתוך ה WWE, למשל, עולה כי וינס מקמהון, הבעלים, השתמש בעצמו בסטרואידים אנאבוליים בכמויות מטורפות. זה היה בזמן שהוא הכניס את עצמו לסטוריליין של החברה והחל לקחת חלק בקרבות.
כל מי שצפה בשנות התשעים המוקדמות (שיא הפופולאריות של ה WWE בישראל) ראה את וינס מקמהון בתור השדרן. מי שהחל לצפות, או חזר אחרי הפסקה כמוני, לצפות בסוף שנות התשעים, ראה פתאום וינס מקמהון שלקח את תפקיד הבוס הרשע והמתעלל בעובדים, אבל ראה אותו גם מנופח ושרירי בצורה שאין דרך להשיג תוצאה כזאת בכל כך מעט זמן. כולם ידעו וכולם שתקו.
יתרה מזאת, מקמהון עצמו עודד את המתאבקים להיות גדולים ומנופחים. מי שלא נראה מאיים מספיק, לא קודם בארגון ולא היה לו סיכוי להגיע לעמדות בכירות בעלילה. העדויות מספרות שמקמהון היה נכנס לחדר ההלבשה, מעיף מבט במתאבק מסויים ואומר לו: "אתה רזה מדי. תגדל" ויוצא בלי להוסיף. לכולם היה ברור למה התכוון. מתאבקים קטני מידות, כמו ריי מיסטריו, דניאל בראיין ואדי גררו ז"ל, לא היו הופכים לאלופי עולם, אם לא גדילה מאסיבית ועלייה במסת השריר שנראתה לא סבירה וכולם ידעו מאיפה הגיעה (בראיין ומיסטריו לא נראים כך היום, הם הרבה פחות מנופחים, אך מצד שני הם גם לא באותו מעמד שהיה להם).
Credit to: WWE Official website
בנוסף, המתאבקים, בעיקר אלה שב WWE, נמצאים זמן רב בדרכים ואין להם הרבה זמן להתאמן בצורה מסודרת מספיק כדי להגיע למראה שהם והארגון רוצים להשיג ולכן הם "מקצרים את הדרך".
זה הזמן להגיד שמסוף שנות השמונים ועד תחילת שנות התשעים התנהל משפט נגד מקמהון, שהואשם שסיפק למתאבקים שלו סטרואידים והארגון כולו היה תחת זכוכית מגדלת. כבר שנים נוקט ה WWE במדיניות שנקראת: Wellness, שעיקרה בדיקות סטרואידים והשעייה של מתאבקים שנתפסים משתמשים. זמן ההשעייה הוא על פי מספר הפעמים שנתפסת (פעם שנייה מושעים לזמן רב יותר ופעם שלישית – אתה בסכנת פיטורין מהארגון). אז הכל יופי-טופי ולמדו שם את הלקח, נכון?
לא נכון! כי מי שמביא אישור רפואי ומרשם לשימוש בסטרואידים יכול להמשיך ולהשתמש. ל WWE יש רופא משלהם בפיירול ואליו הולכים המתאבקים והוא זה שרושם את המרשם. אתם רואים את הבעייתיות של העניין?
המחיר הגופני והנפשי שמשלמים המתאבקים הוא גבוה. גבוה מאוד. אני לא נכנס כאן לכלל התופעות הרפואיות, אך המתאבקים סובלים מנזקים גופניים, נזק מוחי ונטייה לשבץ מוחי והתקפי לב, תופעות לואי ידועות של השימוש. כמובן שאי אפשר לייחס ישירות מקרים של התקפי לב או שבץ לשימוש, אך באחוזים כאלה זה לא יכול להיות מקרי. לא סתם מתאבקים כמו אדי גררו ז"ל, דייבי בוי סמית' הידוע כ"בריטיש בולדוג", ליאון "ויידר" ווייט ואחרים, פשוט נמצאו מתים יום אחד אחרי התקפים. "המאצ'ו מן", רנדי סאבג' למשל, מת בתאונת דרכים, כשרכבו סטה והתנגש בעמוד, אך בנתיחה התברר שהוא סטה, כי איבד הכרה עקב מפרצת במח, שגם היא יכולה לקרות משימוש בסטרואידים.
וישנו המקרה הטרגי של כריס בנואה, שהזכרתי כאן בטור נפרד: מתאבק העבר שרצח את אשתו ובנו והתאבד. בנתיחת גופתו נמצא נזק מוחי מתקדם, המיוחס לשימוש בסטרואידים. היה ידוע שבנואה נטל כמויות סטרואידים ש"יכלו להרוג סוס", כפי שהעידו מקורביו לאחר מותו. במקרה הזה גם אשה וילד תמים בן 4 שילמו את המחיר הנורא מכל.
Credit to: WWE Official Website
המצב היום בכל זאת פחות גרוע. הרבה מתאבקים מצליחים היום מבלי להיות גדולים או מנופחים יתר על המידה. זה בא בעיקר מדעת הקהל, שכבר לא צריכה מראה מפלצתי כדי לאהוב מתאבק ורק אז בא שינוי במדיניות של הארגון של וינס מקמהון.
אז בפעם הבאה שאתם חושבים שמתאבק בידורי זה הכל כיף נטול כאבים, או אם סתם אתם מתאמנים במכון כושר וחושבים לנפח את השרירים יותר עם "קצת עזרה מחברים" שיתנו לכם מראה מנופח יותר, תזכרו את המחיר ותחשבו אם זה שווה לשלם אותו.
תודה כרגיל שקראתם, אתם מוזמנים לכתוב בתגובות על דוגמאות נוספות למתאבקים שמתו בטרם עת, או של המתאבקים והסטרואידים.
