לשאר הטורים בספיישל סופרבול 52
לכל הנבלים יש מכנה משותף – הם רואים את עצמם כגיבורים, וכך גם האוהדים או התומכים שלהם. ביל בליצ'ק וטום בריידי הם הנבלים הגדולים של ליגת ה-NFL, אבל בסיפור שלהם, הרעים בד"כ מנצחים.
כמובן, שבריידי, הפטריוטס ואוהדי הקבוצה לא רואים את עצמם כאיש הרע בסיפור. האשמות (עם הוכחות פה ושם) על רמאות או שיפוט מוטה? סתם קינאה של כל הקבוצות שנרמסו ונשארו מאחור. לאוהדי הספורט בבוסטון יש מנטליות של "אנחנו נגד העולם", רק שזה בא לידי ביטוי יותר מאצל כל קבוצה אחרת בעיר כשהפטריוטס במרכז העניינים.
הפטריוטס מגיעים לסופרבול 52 כפייבוריטים ב-5.5 נקודות על הפילדלפיה איגלס. הם סיימו במקום הראשון ב-AFC עם 13 ניצחונות ו-3 הפסדים, כששניים מהם בחודש הראשון של העונה. בפלייאוף הם ניצחו את הג'קסונוויל ג'גוארס בגמר החטיבה למרות שפיגרו למשך כמעט כל המשחק, משהו שמאפיין את רוב המשחקים הגדולים של הפטריוטס, כולל הסופרבול של שנה שעברה: פיגור 28-3 נגד האטלנטה פלקונס, וקימה מהקבר כדי לנצח 28-34 בהארכה.
זו הייתה האליפות החמישית של הפטריוטס בעידן בליצ'ק-בריידי. שם את הקבוצה במקום השני בכל הזמנים בטבלת האליפויות, כשרק הפיטסברג סטילרס עם יותר. הפטריוטס זכו באליפות הראשונה בעונת 2001. מאז, הם הצליחו להשוות את מספר האליפויות של הדאלאס קאובויס והסן פרנסיסקו פורטי ניינרס. בדרך, בריידי עבר את ג'ו מונטנה וטרי ברדשאו, כשהפך לראשון עם 5 אליפויות. והוא עדיין רעב. למה? הויכוח עליו ועל פייטון מאנינג לגבי מי יותר טוב כבר פאסה. כנראה גם הויכוח לגביו ומונטנה. בריידי כרגע באותו סטרטוספרה עם רוג'ר פדרר – לזכות בכמה שיותר לפני שיגמר (בריידי כבר בעשור החמישי לחייו) כדי לדאוג שאף אחד אף פעם לא יתקרב אליו.
הפטריוטס הם יותר מבריידי. יש להם את רוב גרונקאווסקי, הטייט אנד הטוב בהיסטוריה של הליגה. שורת רסיברים שלא תמיד נשמעת מדהים על הנייר, אבל מושלמת לצרכים וליכולות של בריידי. רצים שבליצ'ק מביא משומקום ומצליח להפוך למשמעותיים ביותר, כמו דיון לואיס והגנה שזוכה להרבה ביקורת כבר לא מעט שנים, אבל פועלת במתכונת של להתכופף-אך-לא-להישבר כבר די הרבה זמן ועושה את זה טוב.
מעל הכול יש את ההילה. ההילה שלא משנה מה יקרה, הפטריוטס ינצחו. שבריידי יעלה הילוך. שבליצ'ק יפתור את הבעיה. שאולי השופטים יתנו יד. קליי טרוויס, עיתונאי ספורט, הגדיר את זה די טוב לא מזמן:
"בריידי הוא כמו הרע בסרט אימה. אתה לא יכול להרוג אותו בשיטות רגילות. אתה צריך לעמוד מעליו בסוף הסרט ולדפוק בו 15 כדורים כדי להיות בטוח שהוא לא יקום עוד פעם אחת."
לא הכי פואטי בעולם, ואולי לא הכי חינוכי, אבל מגדיר את זה די טוב. לכל אורך בניית המורשת של השושלת (שמתחלקת לשתיים) אולי הגדולה בהיסטוריה של הליגה, היו רגעים שהיה נראה שזה הסוף, ואיכשהו זה המשיך. בתחילת הדרך עם משחק השלג מול אוקלנד שבו הגיע לעולם ה-tuck rule שהציל את הפטריוטס; הבעיטות של אדם ויניאטרי; התקופות ה"קשות" עם ההפסדים לג'יאנטס; ועד ימינו אנו, עם האינטרספשן ברגע האחרון של מלקולם באטלר מול סיאטל לפני שלוש שנים, והקאמבק הלא הגיוני מול אטלנטה. ואלה רק הסופרבולים, בלי לדבר על ניצחונות פלייאוף "זניחים".
רוב ארה"ב לא תשמח עם הפטריוטס ינצחו, אפילו כשהאיגלס לא בדיוק מעוררים סימפטיה. אבל בריידי ובליצ'ק רגילים כבר להיות "אימפריית הרשע" בעיני כמעט כולם, ומאוד רגילים לצאת כשידם על העליונה. לא יהיה מפתיע בכלל אם זה יקרה בפעם השישית.
לשאר הטורים בספיישל סופרבול 52
