מפנומן לאגדה במשחק אחד

התאריך הוא ה-19.11.13, לפני כמעט שנתיים, מוקדמות המונדיאל, פורטוגל מגיעה עם מקדמה של 1:0 ביתי למשחק חוץ קשה בשבדיה שיחרוץ את גורלה. את השער במשחק הראשון כבש, איך לא, כריסטאנו רונאלדו, אבל שום דבר לא הכין את עולם הכדורגל למה שקרה במשחק השני.

24 שעות לפני המשחק, מגיעים דיווחים בכל הרשתות החברתיות שפציעת הברך הטורדנית שסוחב כריסטיאנו רונאלדו זמן רב חוזרת והיא תמנע ממנו לשחק משחק מלא או לפתוח בהרכב. רונאלדו לא יפתח בהרכב? לא חשבתם שזה באמת יקרה… הפורטגלי התעקש לפתוח והאווירה בשבדיה הייתה מדהימה. אחרי מחצית חלשה, בה בעיקר ראינו מ-CR7 גרירות רגליים ומספר החמצות, הגיעה המחצית השניה: כריסטיאנו רונאלדו, עם ספרינט ושער חשוב מאין כמותו מעלה את נבחרתו ל-1:0 יקר, הסיפור גמור חשבתם? הצחקתם את זלאטן. הענק השבדי ממול החזיר עם דקות מדהימות משלו עם נגיחה ו4 דקות לאחר מכן גם שער בבעיטה חופשית שקירב את איברה והשבדים שער אחד מעליה ענקית למונדיאל בברזיל.

ההתרחשויות הפכו למסוכנות יותר ויותר עבור הפורטוגזים המתגוננים, אבל לרונאלדו היו תוכניות אחרות. כדור ארוך לעבר מספר ב-7 שרץ ורץ (למרות פציעתו) ומזווית קשה שם את הכדור בפנים! פה הסיפור כבר היה גמור עבור השבדים ההמומים ואפילו זלאטן מחא כפיים להצגה של רונאלדו (ואם זלאטן מוחא כפיים למישהו אחר, כנראה שיש לזה משמעות). והדובדבן שבקצפת? 2 דקות אחרי ה2:2, עוד כדור ארוך מדויק מגיע אליו ורונאלדו עוקף את השוער מהצד ושם את הכדור ברשת. פה אפילו מבחינתו הסיפור היה גמור.

"ערימת שחקנים" פורטוגלית היתה באותם רגעים על הדשא הרטוב ודמעות השמחה שמלאו את עיניהם של כל הצוות הפורטוגלי, לא פסקו מול האוהדים השבדים הממענים להאמין. שלושער בשבדיה במשחק הכי חשוב של השנה מבחינתו (רביעיה בסיכום 2 המשחקים) זה לא דבר של מה בכך. "היום השחקן הכי טוב בעולם נ-ק-ו-ד-ה" אמר נדב יעקובי ולא אמר לשווא, מכיוון שזהו המשחק בו כריסטיאנו רונאלדו הוכיח את גדולתו. הוכיח שהוא לא עוד ילד עם כישרון ויכולות אדירות, הוא שחקן ענק, שהתעקש לעזור לנבחרת בכל מחיר, למרות פציעה, שלא ויתר גם כשהנבחרת הייתה בקרשים, שהוביל את הנבחרת הלאומית בתור קפטן עם שערים ובעיקר כוח רצון מדהים והתמדה בלתי נגמרת. לאחר המשחק הזה הרגשתי בתוכי גאווה אמיתית שזכיתי לראות ספורטאי כזה משחק את המשחק, ספורטאי שהוא לא סתם אתלט גדול או שחקן נהדר. חיפשתי אקט סיום לכתבה, מילה שתתאר את התחושות שלי בסיום המשחק ואת מה שאני חושב עליו ואני חושב שמצאתי את המילה המתאימה ביותר "אגדה".