המילה ת'ריפיט לרוב מיוחסת לשושלות נ.ב.א. לפני שנה וקצת הגולדן סטייט ווריורס פספסו הזדמנות להצטרף למועדון העילית של קבוצות עם 3 תארי אליפות רצופים. אבל אנחנו עוסקים בכדורגל במקרה הזה, ובאופן יותר ספציפי – מאמני כדורגל עם ת'ריפיט.
תנאי כניסה: שלוש אליפויות רצופות עם אותו מועדון באותה ליגה
ומה למאמני כדורגל והת'ריפיט? לא מעט. נתחיל בישראל. ברק בכר בדיוק התמנה לג'וב על הקווים במכבי חיפה. בכר הוא המאמן האחרון שזכה בשלוש אליפויות רצופות בליגת העל, בק-טו-בק-טו-בק עם הפועל ב"ש (2016-2018) ששברו בצורת אליפויות ארוכת שנים וגם את ההגמוניה של מכבי ת"א בליגה, למרות שהיא חזרה בשנתיים האחרונות.
הת'ריפיט הקודם של מאמן בליגת העל התרחש, במקרה או שלא, על הקווים של מכבי חיפה. רוני לוי, מושמץ ברמה כזו או אחרת אצל לא מעט אוהדי כדורגל כולל אלה של חיפה, הוליך את הקבוצה לשלוש אליפויות רצופות (2004-2006) לפני שנתיים קצת פחות טובות – לא כל כך שונה מבכר.
סוג של ת'ריפיט עם כוכבית יש לג'רי בית הלוי, שחקן ומאמן מכבי ת"א. לבית הלוי ארבע אליפויות עם הקבוצה – שלושת הראשונות מגיעות ב-1950, 1952 ו-1954. מה הקאץ'? לא התקיימה ליגה בעונות בין לבין מסיבות כאלה ואחרות. אני נוטה להחשיב את זה כת'ריפיט כי בסופו של דבר, הוא עומד בקריטריונים, אבל תמיד אפשר למצוא על מה להתווכח.
ומה בליגות הגדולות של אירופה?
נתחיל באנגליה, כיאה למולדת הכדורגל. במנצ'סטר סיטי לא מצאו המון נחמה בניצחון 0-4 על ליברפול. האליפות של ליברפול הובטחה שבוע לפני כשסיטי עצמה הפסידה לצ'לסי. יותר עניין של מתי מאשר אם, סיטי נושלה מכס האליפות אחרי שנתיים בפסגה, מה שמנע מפפ גווארדיולה לסמן ת'ריפיט שלישי בקריירה שלו, כשכל אחד מהשניים הקודמים (עוד נגיע אליהם) בליגה שונה.
בליגה האנגלית יש רק מנג'ר אחד שעמד בראש קבוצה וזכה איתה שלוש שנים ברציפות בתואר האליפות. הוא אפילו עשה את זה פעמיים. זה לא מפתיע שהאיש המדובר הוא אלכס פרגוסון, 13 פעמים אלוף אנגליה עם מנצ'סטר יונייטד (ועוד 3 פעמים עם אברדין בליגה הסקוטית). כאמור, לפרגוסון היו שני ת'ריפיטים עם יונייטד: הראשון כסנדוויץ' בין אליפויות של ארסנל (1999-2001) והשני אולי אפשר להגדיר כ-טרילוגיית כריסטיאנו, בדיוק שסיים את התפתחות הפוקימון שלו מלהטוטן לשחקן שחקן (2007-2009). בכל אחת מהטרילוגיות הייתה גם זכיה אחת בליגת האלופות.
אנגליה בולטת בין הליגות הגדולות באירופה בכך שמעולם לא היה רצף אליפויות ארוך מ-3, פרמייר ליג ולפני. שתי הקבוצות הראשונות לעשות זאת היו האדרספילד בשנות ה-20 וארסנל בשנות ה-30. הרברט צ'פמן זכה בחלק מהאליפויות עם כל אחת מהן, אבל לא בכל השלוש.
חוצים את התעלה
ארבעה מאמנים השלימו ת'ריפיט בליגה הצרפתית, כשהשניים הראשונים עם אותו מועדון – סנט אטיין. אימפריה מהעבר, עדיין שיאנית האליפויות בצרפת, אבל האחרונה שבהן ב-1981, קצת לפני שסקנדל כלכלי די ריסק את המועדון, או לפחות הוריד אותו אחרי קרוב ל-20 שנה של דומיננטיות בליגה.
הת'ריפיט הראשון של סנט אטיין רשום על שמו של אלברט באטו, אולי גדול המאמנים בצרפת בכל הזמנים ולבטח של התקופות המוקדמות יותר בליגה. באטו זכה ב-5 אליפויות עם ריימס הגדולה שהפסידה פעמיים בגמר האלופות לריאל מדריד, אבל בלי רצף של 3. עם סנט אטיין, אחרי שאימן גם את נבחרת צרפת (כולל במונדיאל 1958) וגרנובל, באטו זכה בשלוש אליפויות רצופות (1968-1970).
ב-1972 באטו עזב, ואותו החליף רוברט הרבין. הרבין שיחק תחת באטו בנבחרת צרפת, והוביל את הקבוצה ל-4 אליפויות, כולל שלוש ברצף בין 1974 ל-1976. ב-76 סנט אטיין גם הגיעה לגמר גביע האלופות, שם הפסידה לבאיירן מינכן.
Via ASSE – Association Sportive de Saint-Etienne facebook page
משנות ה-70 העליזות (לפחות לסנט אטיין) אנחנו קופצים אל המילניום הנוכחי והאימפריה הראשונה משתיים: ליון. עד שנות ה-2000, ליון הייתה מעין קבוצת גביע קלאסי, אבל לך תגיד את זה על קבוצה שזוכה בשבע אליפויות רצופות. ארבעה מנג'רים שונים חלקו את התארים באותו רצף, כשהראשון מהם היה ז'אק סנטיני. אחריו הגיע פול לה גוון, שחקן בולט עם פ.ס.ז' בשנות ה-90 ולפני ליון הספיק לאמן ברן. עם ליון הוא זכה בשלוש אליפויות רצופות (למרות פתיחה די רעה שאולי כן ואולי לא כמעט הובילה לפיטורים) והוחלף על ידי ז'ראר הוייה.
עוד עשור קדימה, ועוד אימפריה. הפעם זו שבפריז. הפרויקט הקטארי בינתיים יכול להתהדר ב-7 אליפויות, אבל עם שפע של אכזבות בליגת האלופות. זו גם הסיבה שבלאן אחרי שלוש אליפויות רצופות (2013-2016) הלך הביתה עם פיצוי כספי נדיב, ולא אימן מאז.
איטליה: יובה ומילאנזיות
חמישה מאמנים זכו להשלים ת'ריפיט באיטליה – שלושה על הקווים עם יובנטוס, אחד עם מילאן ואחד עם אינטר עם סוג של כוכבית.
המאמן הראשון היה קרלו קרקאנו שאימן את יובנטוס בשנות ה-30 וזכה עם הביאנקונרי ב-4 אליפויות רצופות (1931-1934) עם כוכבים שהם היום בעיקר שמות בספרי סטטיסטיקה כמו ג'ובאני פרארי ופליצ'ה בורל.
מקרקאנו אנחנו קופצים 60 שנה קדימה לתקופה של מילאן הגדולה. אריגו סאקי הוא הארכיטקט של ההצלחה הראשונית תחת סילביו ברלוסקוני, אבל אליפות הייתה רק אחת איתו. האיש שהחליף אותו, פאביו קאפלו, כבר השתלט על הליגה וזכה ב-4 אליפויות עם הרוסונרי, כולל שלוש רצופות (92-94). קאפלו גם זכה באליפויות עם רומא, יובנטוס (שתיהן נשללו) וריאל מדריד.
הת'ריפיט הבא באיטליה נשען חלקית על אחת האליפויות שלקחו מקאפלו. בעקבות פרשת הקאלצ'יופולי, נמחקו מהספרים האליפויות של יובנטוס בשנת 2005 ו-2006. על עונת 2004-2005 לא רשומה אף אלופה. על העונה שאחרי, בה אינטר סיימה שניה בליגה, כבר החליטו לא "לוותר" ולהעניק לנראזורי (עם רוברטו מנצ'יני על הקווים) את האליפות. מנצ'יני זכה בשתי אליפויות נוספות עם אינטר (2007, 2008) לפני שעבר לאנגליה ומנצ'סטר סיטי.
Via Juventus official Facebook page
השליטה של אינטר המשיכה עם ז'וזה מוריניו, ואחר כך אליפות למילאן. ומאז? רק קבוצה אחת, יובנטוס. המאמן הראשון ברצף האליפויות של יובנטוס (עומד כרגע על 8, כנראה יהיה 9 ממש עוד מעט) היה אנטוניו קונטה, שהיום עומד על הקווים עם אינטר. קונטה זכה ב-3 אליפויות רצופות עם יובנטוס שמצטרפות ל-5 שזכה עם הגברת הזקנה כשחקן.
אחרי קונטה (שעבר לאמן את נבחרת איטליה) הגיע מסימיליאנו אלגרי. אלגרי עמד על הקווים של מילאן באליפות של 2011 והוסיף עוד 5 לרזומה שלו עם יובנטוס, בלי לזכות לאהבה גדולה מדי מהאוהדים על הכדורגל שלו, במיוחד בשנתיים האחרונות.
ספרד: ברצלונה וריאל, נו מה
ארבעה מאמנים השיגו את הת'ריפיט בליגה הספרדית: שניים עם ריאל מדריד, שניים עם ברצלונה.
קבוצת הגלקטיקוס הראשונה של ריאל בד"כ יותר מקושרת לשמות כמו אלפרדו די סטפנו ופרנץ פושקש. אבל היו שם עוד דמויות חשובות, כמו מיגל מוניוז, שזכה ב-4 אליפויות ו-3 גביעי אירופה כשחקנה של ריאל מדריד, וקצת יותר משנה אחרי שפרש התמנה לתפקיד מאמן ריאל. איך זה הלך? לא רע, עם 9 אליפויות (רצף של 5, עוד רצף של 3 ועוד אחת כבונוס) ושני גביעי אלופות.
המאמן הבא עם הת'ריפיט? גם עם ריאל, ליאו בינהאקר. ריאל מדריד זכתה ב-5 אליפויות רצופות בין 1986 ל-1990 בעידן ה"קווינטה דל בויטרה" של המועדון. שלוש מהן היו תחת בינהאקר, שגם לקח אליפויות בהולנד עם אייאקס ופיינורד.
מיד אחרי חמש האליפויות של ריאל מדריד התחיל עידן אחר בליגה הספרדית. עידן קרויף, הסופר טים וכל זה. ברצלונה בראשות קרויף זכתה ב-4 אליפויות רצופות (1991-1994), שלוש מהן ברגע האחרון ממש ועוד גביע אלופות (הראשון בתולדות המועדון) ב-1992. המאמן הבא (והאחרון עד כה בספרד) שזכה בת'ריפיט היה שחקן תחת קרויף באותה ברצלונה גדולה, פפ גווארדיולה.
אפשר להתווכח שעות לגבי האוברייטדיות או אנדרייטדיות של פפ, החשיבות שלו בעלייה של מסי או החשיבות של מסי בהצלחה של פפ וכן הלאה. קצת כמו פיל ג'קסון בנ.ב.א אבל בנסיבות שונות לחלוטין, ההצלחה שלו תהיה לעד שזורה באבק הכוכבים ששיחקו תחתיו. אבל לענייני ת'ריפיט: גווארדיולה התחיל לאמן את הקבוצה הבוגרת של ברצלונה בקיץ 2008, וזכה איתה בשלוש אליפויות רצופות, שני גביעי אלופות (לא ברצף) ועוד כל מיני תארים פחות חשובים. אחרי שנת מנוחה, גווארדיולה החליף את לה ליגה בבונדסליגה.
גרמניה: שוב פפ, ועוד מאמן אחד מיוחד
הסיטואציה אליה נכנס גווארדיולה בבאיירן מינכן הייתה שונה מאוד מזו שנכנס אליה כשהתחיל לאמן את ברצלונה. באיירן זכתה כמה חודשים לפני כן בליגת האלופות בקמפיין מרשים ביותר שכלל דריסה של ברצלונה פוסט-פפ כשיופ היינקס העל-זמני על הקווים של באיירן (ועוד נגיע ליופ בהקשר אחר מיד). כמה היה צריך לשנות? כנראה שלא הרבה, אבל גווארדיולה הוא לא מאמן של נגיעות קטנות. הנגיעות הגדולות שלו הביאו שלוש אליפויות מרשימות ביותר גם סגנונית וגם מבחינת הפער משאר הליגה, אבל שוב נכנסים פקטורים אחרים שאולי משנמכים קצת את ההישג שלו. שורה תחתונה: שלוש אליפויות בשלוש עונות עם באיירן לפני המעבר למנצ'סטר סיטי (יעד למאמני זוכי ת'ריפיט?), אבל בלי ליגת האלופות.
המאמן הראשון שזכה בת'ריפיט בבונדסליגה הוא אודו לאטק, שזכה ב-8 אליפויות סה"כ כמאמן: שש עם באיירן מינכן (שני רצפים שונים של שלוש אחת אחרי השניה) ועוד 2 אליפויות עם בורוסיה מנשנגלדבאך, שבשורותיה שיחק באותן אליפויות אחד יופ היינקס. לאטק, בלי קשר לת'ריפיטים, הוא אחד משני מאמנים (השני הוא ג'ובאני טראפטוני) שזכה בכל התארים האירופאים למועדונים (גביע אלופות אחד, גביע אופ"א אחד וגביע מחזיקות אחד). את התואר האחרון באירופה קטף לאטק ב-1982 בגמר גביע המחזיקות, כמאמן ברצלונה.
Via Bundesliga official on facebook
