אישית, אני מרגיש עצב כשמאמן של הקבוצה שלי הולך הביתה באמצע עונה. עצב, כי זה אומר שמשהו לא עבד. הרבה תגובות שמחה היו בקרב אוהדי מכבי ת"א עם ההודעה שגיורגוס דוניס סיים את תפקידו במכבי ת"א. מ"ישששששש" כמו בשער של הקבוצה, דרך "ברוך שפטרנו" וכמובן שאי-אפשר בלי לקרוא לדוניס "אנטיוכוס", בנוהל הרגיל של שנאת הזרים אצלנו…
אז בדרך כלל אני עצוב על פיטורי מאמן. בטח במקרה שמדובר במאמן זר, שתמיד מעורר פה את התגובות הידועות של פרשנים, שהם גם מאמנים ודואגים לחבריהם המאמנים הישראליים האחרים, עליהם הם כמובן מגינים מפני הזר הרשע שלוקח להם את מקום העבודה, דרך זה שהם מבקרים באכזריות את המאמן הזר, דבר שכמובן לא היו עושים לקולגה ישראלי. הפעם העצב הרגיל הזה מתובל בשמחה. לא שמחה על איש נחמד בסך הכל שמסיים את עבודתו, אלא שמחה כאוהד לראות שמיץ' גולדהאר עדיין כאן אתנו, מעורב בקבוצה ורואה מה קורה.
ושלא יהיה ספק, כדי שמיץ' גולדהאר יפטר מאמן אחרי המחזור ה-11 ועוד מאמן שהעפיל משלב בתים אירופי, היה צריך לקרות משהו מיוחד.
הסיבות לסיום תפקידו של דוניס הם כמובן מקצועיות. לא מדובר רק בתוצאות על המגרש. התוצאות, אם מפרידים אותן מכל מה שקורה מסביב, לא טובות כמובן, אבל בסך הכל, דוניס הביא עליית שלב יפה באירופה והליגה עוד ארוכה.
הבעייה היא ביכולת על המגרש, זו שהביאה לתוצאות. אותה יכולת או חוסר יכולת, בה לא חל שום שיפור.
הבעייה המרכזית היא שדוניס איבד לחלוטין את חדר ההלבשה. שחקנים בקבוצה פשוט "לא שמים" כמו שאומרים בחבר'ה, על המאמן היווני. האוירה הזאת לא נעלמה מעיניהם של קברניטי הקבוצה וסביר שגם עברה מהשחקנים לברק יצחקי ודרכו עלה למעלה. גולדהאר ואנגלידיס הבינו כנראה שבאוירה כזאת בקבוצה, לא יבוא שום שיפור בליגה ויש צורך לפעול עכשיו ומהר.
ואכן היה צורך לכך. הקבוצה נראית כאילו העונה התחילה רק עכשיו ואנחנו כבר בסוף דצמבר. לא יכול להיות שבמשחקי קדם העונה, תחת פטריק ואן לובן הקבוצה נראתה טוב יותר ובעיקר מחוברת ושמחה יותר, מאשר היא נראית כרגע. למעט דור פרץ, אין אף שחקן ששיפר השנה משהו במשחק שלו ולמעשה רובם הלכו אחורה. שחקנים כמו אבי ריקן, אילון אלמוג ואיתי שכטר נעלמו לחלוטין ולא קיבלו דקות מדוניס. דן גלזר ואייל גולסה לא מזכירים את העונה שעברה והדיבורים מתוך המועדון מדברים על אימונים ברמה נמוכה ולא מספיקה.
כמובן שלא רק באימונים, אלא גם במשחקים זה היה נראה רע מבחינת היכולת: נראה היה שדוניס פשוט לא מכיר את השחקנים שלו ושחקנים שיחקו בעמדות פשוט לא נכונות ולא מתאימות להם. בנוסף, הפערים הבלתי נסבלים במגרש בין הקישור להגנה נתנו ליריב לשחק והפקירו את ההגנה לעצור לבדה את התקפת היריב.
נקודה נוספת היא ההדלפות שחזרו לקרית שלום. אצל איביץ', למשל, לא היו יודעים את ההרכב עד שפורסם, כשעה לפני המשחק והרבה פעמים הוא הפתיע את כולם. השנה כבר היו כמה וכמה פעמים שההרכב הודלף ביום המשחק.
כנראה שהשדרה הניהולית, שהשנה בינתיים נכשלה בעיקר בזה שלא נראתה ולא נשמעה(חלק מהעניין הוא שאין מנכ"ל מאז עזיבת מנספורד אין מנהל מקצועי מאז עזב ג'ורדי קרויף), החל מעזיבת איביץ', דרך פרשת הכדורגלנים והקטינות ועד הרכש שלא הגיע ו/או הגיע מאוחר מאוד , החליטה להתעורר ולהראות שהיא עדיין כאן. כנראה שגולדהאר עדיין כאן, חי נושם ובועט.
עכשיו נותר לראות מי יחליף את דוניס בתפקיד. כבר הועלו ספקולציות שדוניס שוחרר כי למיץ' גולדהאר כבר היה מאמן סגור. זה לא נכון ואין אחד כזה, נכון לכתיבת שורות אלה.
שמות כבר נזרקו לאוויר, מאיביץ' וסוזה שיחזרו דרך לתת לואן לובן לאמן עד סיום העונה. הדרך שיתחיל המאמן החדש, או החדש ישן תקבע במידה רבה, האם הצהובים יחזרו למאפיינים של המועדון בשמונה השנים האחרונות, כמועדון דומיננטי המהווה מודל לחיקוי לאחרים, או שנפילה לבינוניות של כמה שנים החלה באופן רשמי.
