אני לא נוהג להתבטא בחריפות יתרה בדרך כלל, בטח לא כלפי הקבוצה אותה אני אוהב יותר מכל – מכבי ת"א. אפילו במדבר של שנות ה 80, לקחתי את הבאסה בסבבה יחסית. גם היום אשתדל לא לחרוג ממנהגי יתר על המידה, אבל מרגיש שיש לנו צורך לערוך שיחת "יחסינו לאן?".
אז ג'ורדי יקירי,
אף אחד לא יחשוד בי שאני מה שנקרא "הייטר" שלך. נהפוך הוא, אני בדרך כלל מואשם כסניגור שלך. אבל אני לא אחד משניהם. בתחילת העונה האירופית (מוקדמות המוקדמות), נראה היה לי שיש לך שיטה שאולי לא ברורה לנו לחלוטין, אותה ניסית להחדיר, ונתתי לך צ'אנס. בהמשך, לא נותר היה לי אלא להודות שאתה פשוט לא מאמן טוב. יש לך המון כדורגל ומעט מאוד יכולת ניהול משחק.
בתור מנהל היית המרענן הרשמי של השנים האחרונות וגררת אחריך הרבה קבוצות שלמדו ממך המון. למרות שגם שם שגית (ראדי… המתנה מורטת עצבים לסוף כל חלון העברות), בסך הכל הייתי מאוד מרוצה מהתפקוד שלך. אבל אפס, מאז שירדת אל הקווים… זה לא זה.
זה לא אני שמוריד את אצילי, השחקן היחידי שנראה שיודע מה לעשות עם הכדור (ובלעדיו) במשחק חוץ חשוב במצב של יתרון, ומחליף (דווקא אותו) ב…גידי קאניוק(?) וזה לא אני שמחכה – אבל תמיד – לדקה ה 98 עם חילוף, כשהקבוצה לא מתפקדת. וזה לא אני שעושה את הדברים האלה שבוע אחרי שבוע… זה אתה.
אובדן האליפות לב"ש לא היה נורא. גם לא ההפסד במירוץ בשנה שעברה. השנה, איכשהו הצלחנו למצב את עצמנו מצוין לקראת הפליאוף ומאז… מצטער, אבל המילה היחידה שעולה לי בראש היא "ביזיון". וכאן אני לא פונה רק לג'ורדי, כי אם לרוב חלקי הקבוצה. ממיץ' (אנו באנו ארצה כדי להודיע שג'ורדי עוזב) ועד שפונגין.
אני יודע לקבל הפסדים (כבר דיברנו על שנות ה 80). אני פשוט לא יודע לקבל אפאתיה. מפסידים משחק, ועוד משחק, ועוד אחד ואני צופה במשחקים ותוהה – איפה מכבי? מכבי כמושג – מכביזם. יש יום רע לכיבוש שערים, יש יום רע למסירות ויש יום רע לשוערים. אבל אין דבר כזה יום רע להשקעה. לא במכבי. טוב… כנראה שיש. בפליאוף הזה שיחקה קבוצה כבוייה לחלוטין, ללא מעוף וללא רצון. אני לא שייע ולא לחמן, אבל איפה המשחק האגרסיבי, הבלתי מתפשר? רק אבי ריקן ושויינפלד זוכרים? גם דסה מקבל פס (כשהוא לא פצוע הוא אריה).
מעבר לכישלון המהדהד של צוות האימון בהחדרת המוטיבציה, יש גם להצביע על רשימה ארוכה מדי של שחקנים מדושנים, שמרוויחים יותר מדי כסף. ברור לכל – מתחילת העונה – שמכבי חייבת לעבור ריענון, אבל אני חושב שלא מספיק ריענון של כמה שחקנים, כי אם חריש עמוק. מכבי של האליפות השלישית הייתה בנויה על זאת של השניה והראשונה לפניה. הקאדר הקיים לא מספיק חזק, וגם אין לו בסיס. יש יותר מדי שומן ופחות מדי שרירים. צריך להתחיל להשתמש במילה, מעוררת החרדה – תהליך…
הנה שמות השחקנים שחייבים להישאר (במידת האפשר):
אבי ריקן – לטעמי השחקן המצטיין העונה (ומודה שלקח לי יותר זמן מטמיר זוארץ להכיר בזה 🙂 ). אחד היחידים שמשחק כמעט תמיד קדימה ולא הצידה, מצטרף יפה להתקפה מצד שני, והיחיד שבועט מחוץ לרחבה.
דור מיכה – כי אין באמת שחקן ישראלי בגילו ועם הנסיון שלו שיש לו את הטאץ' הזה. וכמובן שמדובר גם בזהות של מועדון.
עומר אצילי – שחקן איכותי שבמעט ההזדמנויות שהיו לו, מחמת הפציעה, השפיע על הקבוצה. יש מחסור חמור בשחקנים שמדגימים השפעה כזו.
ניק בלקמן – גם לא זר, גם פיזי ויחסית מהיר וגם הראה שהוא יודע לתת את הגולים כשצריכים אותם.
וידאר קיארטנסון – אם ניתן להשאיר אותו, כמובן שלא מוותרים על חיית רחבה כזו.
אלי דסה – אם ניתן להשאיר אותו, אין צורך להרחיב בדיבור. אין שחקנים כאלה בעמדה הזו.
והנה שמות השחקנים שהייתי שמח להשאיר:
דור פרץ – הוכיח ברוב המקרים שיש כאן התקדמות, וגם מדובר בשחקן מזוהה עם המועדון.
אלירן עטר – מה לעשות, אני אוהב את הפרחח הזה. בליגה שלנו ובמשחקים מול קבוצות שמסתגרות, עדיין לעטר יש מה להגיד.
ארון שויינפלד – אני אוהב שחקנים שגם כשהם עולים מהספסל, וגם כשברור להם שמיועד להם תפקיד תומך, בכל זאת הם תמיד נותנים את הכל ומבצעים את ההוראות לא חומץ פנים.
ומסביבם – זרים בעמדות מפתח וכמובן צעירים (אם מתוך המועדון או מחוץ – מושאלים שיחזרו? אחרים?) ואולי כמה "גניבות". לא יודע. אני לא המאמן ולא המנהל. אני רק אוהד שמאוד לא אוהב את מה שהוא רואה.
רק דבר אחד ברור לי מעל הכל ולמקרה שתמהתם אם שכחתי שם אחד – ברור שזהבי חסר. הוא חסר כקונספציה. לאורך השנה ראינו את מכבי משוועת לשחקן הזה שלא מוותר לעצמו ובטח לא לחבריו. עם זהבי, אין דבר כזה להוריד רגל מהגז. לא לפני גול ולא אחריו. אז חשוב לומר – לא צריך גולר כמו זהבי. צריך שחקן שהכבוד אליו (כפי שהיה כלפי ערן) יגרום גם לשיאני המשכורות להמשיך לרוץ, ללחוץ ולהילחם 90 דקות.
מהשאר יש להיפרד בכבוד ובהערכה.
יאללה מכבי.
