עשירי ביוני 2010, שעות אחר הצהריים המוקדמות, כססתי ציפורניים. הידיעות באתרי הספורט זרמו בכל דקה, תרבות הפריצות באפליקציות הייתה בחיתוליה, אבל סאגת החתימה של ברק יצחקי שיגעה אותי. רגע בהפועל, רגע במכבי. חיכיתי למשהו רשמי, ובסוף זה הגיע… ברק יצחקי חתם רשמית במכבי תל אביב!
"יש" ענק הפרחתי לאוויר. אם יש כדורגלן שהיה כיף לראות, לתפוס את הראש גם כשהוא נגדך זה היה יצחקי, ועכשיו, הוא אצלנו!! WOW איזה כדורגל אנחנו הולכים לראות עכשיו.
חיכיתי לעלייתך לדשא. רציתי לראות את הקסם הזה, שבמשך שנים היה נגדי, פתאום שלי. הקסם הזה ברגליים, הכיף שבכדורגל, מה שמשלמים בשבילו כסף בספורט הזה, פתאום לובש צהוב, אבל לא זה של בית"ר ירושלים, אלא את הצהוב שלי, זה שמשולב בכחול.
המחזור הראשון הגיע, משחק ענק מול היריבה הכי גדולה מחיפה, רציתי לראות קסמים, ואז… ואני זוכר זאת בצורה חדה, הרי זה קרה מול שער 13 איפה שישבתי בבלומפילד, נפצעת, ראינו את זה, כאב חד פילח את ליבי, אי אפשר היה לפספס את זה – הברך הסתובבה ומשם, כבר לא שיחקת כמעט כל העונה, כשחזרת עוד הספקת לתת גול כמו שרק אתה יודע.
על חדר ההלבשה של מכבי באותם ימים אפשר לכתוב ספר. מוטי איווניר לא הצליח להתמודד אתך ועם אלירן (עטר) ובלחץ החליט ג'ורדי להגלות את השחקן לקפריסין. גם שם המשכתי לעקוב אחריך, חיפשתי בכל כתבה קטנה, בסתר ליבי קיוויתי שתחזור, מתוך הבנה שלא היה פה שחקן כמוך.
חזרת לאחר עונה ולאחר שעטר עזב לצרפת, שמחתי על חזרתך, מאוד, ונראה היה שגם אתה שמח. שער ראשון במוקדמות ליגת האלופות, גול עם הבטן מול עכו במחזור הראשון, המספרת האדירה מול מכבי חיפה, הצמד מהסרטים נגד פרנקפורט ועוד שלל תעלולים עם הכדור כמו שרק אתה ידעת. זהו! חזרת, עכשיו אפשר לפנטז על ליגת האלופות ועל הכיף שנראה ממך.
החימום בגומלין מול באזל כבר היה אסון. פתאום מודיעים על שינוי של הרגע האחרון בהרכב הפותח ולא מוסיפים. לאט לאט מתחילים להבין שנפצעת שוב, ושוב הברך בגדה בך, הפעם זאת הברך השמאלית. למרות שהראש אמר שנגמר, הלב המשיך להאמין, שתחזור ללהטט, שתתגבר על הפציעות שגומרות לשחקנים קריירה ואכן חזרת, ליהטטת, אבל זה כבר לא היה זה. למרות הדיבורים על מעבר לבית"ר או הפועל בחלון ההעברות, שמחתי לראות שאתה נשאר. אולי תראה עוד קצת קסם. אני עוד זוכר לך שהגול שלך ב2-1 בבית לפלזן, היה זה שבסופו של דבר עזר לנו להגיע למפגש עם באזל, אחריו עלינו ליגת האלופות.
התבגרת ברק. השיער התחיל להאפיר, פחות ופחות זמן ראיתי אותך על הדשא, אבל בכל פעם היה כיף, גם כשעשית שטויות, גם כשכבר לא הגעת לכדורים ששלחו לך, או שהדריבל נתקע בשחקן. סלחתי לך גם על הפאול השטותי בתחילת העונה שעברה ב2:2 עם בית"ר. כי אתה ברק יצחקי, השחקן עם הכי הרבה כדורגל שהיה כאן.
גם לפני שלושה שבועות, במשחק ההפסד שלנו לב"ש שסגר סופית עונה ללא תואר משמעותי, היית היחיד שהתעצבן ולקח ללב. כי הרי ממתי אתה מקבל אדום על אקט אלים? לא אשקר, עבר בי רעד שצמרר אותי כשראיתי את מסיבת העיתונאים לפני חצי שעה. נגמר, זהו. נראה אותך במועדון, אבל כבר לא עושה קסמים עם הכדור.
אומרים שהכיף בלראות קסם, הוא באמונה שגם אם תוכל להבין איך עושים אותו, עדיין תעדיף לראות אותו כקסם. אז תודה לך ברק, על לא הרבה רגעים של קסם שסיפקת לי כאוהד, אבל כל רגע של קסם, היה קסם של ממש, לא הבנתי איך אתה עושה את זה, אבל זה היה הכיף.
תודה ברק, השחקן עם הכי הרבה כדורגל ברגליים ששיחק כאן.
