גם להיות גרוע צריך לדעת מתי

שלושת הלונדוניות הבכירות מקרטעות, כל אחת בסגנונה שלה. מנצ'סטר יונייטד בעוד עונה שהרבה פעמים עושה רושם מסוייטת, אבל חזק במירוץ לכרטיס הרביעי לליגת האלופות. לפעמים, צריך לדעת מדי "לתת" עונה גרועה.

צ'לסי כבר לא סוחפת

אם צ'לסי, הממוקמת לפחות לעוד מחזור במקום ה-4 בליגה האנגלית, תמשיך לצבור נקודות עד סיום העונה בקצב זהה למה שראינו ממנה עד עכשיו, היא אמורה לסיים על 64-65, שיספיקו כדי להעפיל לליגת האלופות. הפעם האחרונה שכל כך מעט נקודות הספיקו כדי להיכנס לטופ 4 בפרמייר ליג הייתה בעונת 2004-5. אברטון (עם דייויד מויס המושמץ) סיימה במקום הרביעי עם 61 נקודות.

ההפסד של תינוקות למפארד ברגע האחרון לניוקאסל היה השמיני שלהם העונה והשישי ב-11 המשחקים האחרונים. אף אחד לא מעלה בדעתו לפטר את למפארד על הידרדרות כזו. זו גם לא הנקודה של הטור. זה גם לא כל כך מפתיע שצ'לסי חווה כל כך הרבה עליות וירידות בעונה הזו – קבוצה סופר צעירה, עם מאמן בעונתו הראשונה על הקווים בפרמייר ליג (כן אימן בצ'מפיונשיפ עונה אחת לפני). חוסר יציבות זה חלק מהעניין.

בכלל, יציבות, חיובית לפחות, היא מנת חלקה של אולי שלוש קבוצות העונה בליגה: ליברפול (בעונה היסטורית), לסטר (בעונה מדהימה בדרך להעפלה שנייה לליגת האלופות אבל גם חורקת לארחונה) ומנצ'סטר סיטי (שרגילה ליציבות קצת יותר נוצצת, אבל עדיין מפחידה רוב הזמן).

ובכל זאת, למרות כל הבעיות של צ'לסי, היא נראית בעמדה לא רעה בכלל לסיים בטופ 4. למה זה? כי בחיים, כמו שאמרו חכמים, הכל עניין של תזמון. ואם יש עונה שמשתלם להיות בה מתחת לרמה שאנחנו רגילים לראות מהקבוצות המובילות באנגליה, זו העונה. וזה גם סוג של שביב תקווה שמחזיקות בו כמה קבוצות שעדיין דולקות אחרי צ'לסי.

ארסנל לא מתרוממת

אצל ארסנל לא אמורים לחשוב על ליגת אלופות. במרחק 10 נקודות מהמקום הרביעי ובקושי בקושי בחצי העליון של הטבלה. אצל התותחנים בעיקר שמחים שאונאי אמרי הלך ומיקל ארטטה בא והביא איתו כדורגל יותר טוב. לא הרבה יותר נקודות, אבל על הנייר, זה אומר להגיע. ועדיין – אם יגיעו שני ניצחונות רצופים מתישהו (לא היו לארסנל מאז שני המחזורים הראשונים), דיבורים על ליגת האלופות גם יגיעו. אבל עם ניצחון אחד בלבד ב-7 משחקים אחרונים, זה באמת רחוק. מקום בליגה האירופית בהחלט בהישג יד, אפילו אם בתחילת העונה בארסנל פינטזו על יותר.

טוטנהאם פחות מחוייכת

אצל טוטנהאם יש לא מעט חריקות גם כן. אחרי תחילה מחוייכת לעידן ז'וזה מוריניו במועדון, הגיעה לה החמיצות. לא ברור אם התרנגולים עוברים את מחזור 3 השנים של מוריניו בפרק זמן של כמה חודשים, או שפשוט הפציעות והתנאים שהבשילו להם העונה מהווים תקרה שקשה מדי לשבור, אפילו למוריניו. אחרי תיקו 0 עם ווטפורד, סופרים בצפון לונדון 4 משחקים ללא ניצחון ו-8 נקודות מאחורי צ'לסי. הארי קיין לא יהיה כנראה עד סוף העונה. כריסטיאן אריקסן החצי שובת איטלקית בדרך ל… איטליה (כנראה). האופטימיות של סוף 2019 התפוגגה לה עם תחילת השנה החדשה, בינתיים.

ובמנצ'סטר יונייטד, למרות הכל, לא כל כך נורא

טיפסנו עוד טיפה בטבלה, והגענו למנצ'סטר יונייטד. מצד אחד, חוץ מאולה גונאר סולשיאר, מעטים יגידו שזו עונה טובה. הכדורגל רוב הזמן לא טוב. התוצאות לא מדהימות, אבל זה בעיקר ביחס לעבר המפואר. יונייטד עדיין היחידה שהצליחה להקיז דם מליברפול העונה בליגה. היא ניצחה את מנצ'סטר סיטי בדרבי, את צ'לסי פירקה בתחילת העונה, גברה על לסטר, ניצחה את טוטנהאם וגם הוציאה תיקו מול וולבס בחוץ. למרות כל הביקורות על ההווה, העתיד, המאמן, השחקנים והאנשים שמנהלים את המועדון הזה – יונייטד במקום החמישי, בפיגור 5 נקודות מהמקום הרביעי. כן, יש לא מעט רגעי שפל למועדון שהיה עד לא מזמן הסטנדרט למצוינות באנגליה, אבל יכול להיות גרוע יותר.

כי אם כבר להיות במצב הזה, זה בעונה הזו. בה קצב הנקודות הרצחני שראינו ממנצ'סטר סיטי לפני שתי עונות, ואז מסיטי וליברפול ביחד לפני עונה, הפך שוב לעניין של קבוצה אחת, זו שרעבה לאליפות יותר מכמעט כל אחת אחרת ביבשת. בעונה הזו, להיות הרבה פחות טובים מהציפיות זה לא כזה נורא.