הנפילה לצ'מפיונשיפ: בין החזרות המהירות להתרסקויות הגדולות

"… אם ירדת מהפרמייר ליג, אתה חייב לעלות ליגה ישר בעונה הבאה, אחרת זה מתחיל להסתבך…"

לצד המשך עליית הכסף הגדול שזרם לפרמייר ליג, בעונת 2006-7 נכנס לו קונספט חדש: מענקי מצנח בתרגום ישיר מאנגלית (Parachute Payments) או גם מענקי הסתגלות, סכום כסף שזורם מהליגה הבכירה באנגליה לקבוצות שירדו ליגה, על מנת לעזור להן כלכלית במעבר החד מההכנסות (וההוצאות) בליגה העליונה לחיים האפורים יותר בצ'מפיונשיפ. לפני העונה הזו, קבוצות הפרמייר ליג לא חלקו את כספי הטלוויזיה שזרמו להם מלבד סכום סמלי לפיתוח צעירים. לפני עידן הפרמייר ליג הייתה חלוקה אחרת בין 4 הליגות, אבל זו כבר באמת פרהיסטוריה.

עם כניסת עידן המענקים, לקבוצות היורדות היו 4 עונות (זה השתנה מאז ל-3) להנות מכספי ההסתגלות (כשכל עונה, כל עוד הקבוצה לא חוזרת לפרמייר ליג, יורד הסכום שהקבוצה מקבלת) לפני שסגרו את הברז, מה שהגביר אצל לא מעט מהקבוצות את הלחץ לעלות חזרה לפרמייר ליג כמה שיותר מהר. לצד טענות שנשמעות עד היום על הפרת האיזון בליגות הנמוכות בגלל התשלומים, בליגה תובענית, ארוכה ותחרותית כמו הצ'מפיונשיפ, לא תמיד התוכניות האלה יצאו לפועל כמו שצריך (ראה ערך סנדרלנד, ועוד נגיע אל החתולים השחורים).

לי קאטרמול
Via Sunderland AFC on Facebook

קודם כל, המספרים

בניסיון לראות האם מענקי הירידה השפיעו על המהירות בה קבוצה חוזרת לפרמייר ליג, השוויתי בין העונות מאז תחילת מענקי ההסתגלות (מאז עונת 2006-7) לבין העונות שלפני (הולכים אחורה עד עונת 1995-6, אז הפרמייר ליג עברה ל-20 קבוצות).

בתקופת המענקים היו 39 יורדות (לא החשבנו את היורדות של עונת 2019-20; בין היורדות כמובן אותן קבוצות, כמו שאוהדי נוריץ', ווסט ברום וניוקאסל יודעים היטב) מתוכן 10 קבוצות (25.6%) שחזרו תוך עונה אחת לפרמייר ליג. לפני תקופת המענקים, כש-33 יורדות נכנסות לחישוב, 9 הצליחו לחזור (27.3%) תוך עונה אחת. אז אולי אין באמת הבדל? בוא נפרוס רשת טיפה יותר רחבה, ונשווה בין כמות הקבוצות שחזרו לליגה בכלל בזמן שהן קיבלו מענקי הישרדות (שהיו נמוכים יותר פעם מן הסתם).

בתקופת המענקים (נתייחס ליורדות עד עונת 2016-17 וכולל כדי לתת צ'אנס ליורדות יותר מאוחרות לחזור בעונה השלישית שלהן), 16 מתוך 33 הקבוצות שנלקחו בחישוב (48.5%) הצליחו לחזור לפרמייר ליג בזמן שעוד נהנו ממענקי המצנח. בעונות שלפני המתנות, גם כן 16 מתוך 33 קבוצות (48.5%). אז האם המענקים האלה הם חרטה אחת גדולה? לא בהכרח, אבל הם כנראה לא ה-game changer שלעיתים המתנגדים טוענים שהם. מה שכן, נוף הכדורגל מבחינת בעלות והכסף שמושקע בו מאוד שונה היום מאשר לפני 15-20 שנה, גם בצ'מפיונשיפ.

כן אפשר לזהות שיש קבוצות שבתדירות די גבוהה (אלה שהזכרנו מקודם) לא מתרסקות מהירידות ומצליחות לחזור לליגה די מהר. אולי זה קשור לגודל המועדון, לעוצמה, לאיכות שנבנית לאורך הרבה שנים. ואולי זה באמת היתרון הכלכלי שמכריע את הכף.

 

לא כל יורדת או עולה דומה לשניה

בכלל, לא כל הקבוצות מחזיקות באותה הגישה לגבי הדחיפות של לחזור לפרמייר ליג, או לפחות הרצון להוציא כסף גדול על מנת לחזור לשם. נוריץ' היא דוגמה טובה (ומומלץ בכלל לקרוא ראיונות עם החבר'ה שמנהלים את הקבוצה בפן הכלכלי והמקצועי). הגישה שם – אנחנו צריכים להיות חלק מ-26 הקבוצות הטובות באנגליה. כלומר? ירידת ליגה היא לא קטטסטרופה. נוריץ' לא פיטרה את דניאל פארקה אחרי ירידת הליגה בעונה הקודמת. הסגנון נשאר דומה, גם סגל השחקנים (כנראה שלא תפסו מספיק עיניים עשירות יותר), ובלי חיזוקים משמעותיים בשנתיים האחרונות, נוריץ' נראית בדרך חזרה לפרמייר ליג שוב, או לפחות להיות באיזור כשיגיע יום הדין.

ברנלי היא עוד קבוצה שמחזיקה מעמד כבר לא מעט שנים בליגה העליונה בלי להוציא כספים גדולים עם שחקנים שלא מעט מהם מוגדרים כ"שחקני צ'מפיונשיפ", מתוך המחשבה שכל השתוללות כלכלית על חשבון ההכנסות שההישרדות בליגה הבכירה מבטיחה יכולה לערער את עתיד המועדון אם פתאום תבוא לא נפילה. יש קבוצות ובעלים שכן מוציאים כסף מהכיס כשהם בצ'מפיונשיפ (ראה ערך מייק אשלי בירידה האחרונה של ניוקאסל, לפי מה שרפא בניטז אמר בראיון לא מזמן), אבל בפרמייר ליג לא מביאים כסף מהבית מעבר למה שהקבוצה מכניסה.

בצד השני של הסקאלה, יש קבוצות כמו פולהאם או אסטון וילה שהשתוללו – פולהאם בעונת 2018-19 (וירדה ליגה), וילה בעונה הקודמת (וכמעט ירדה ליגה). למרות השיוויוניות היחסית בחלוקת כספי הטלוויזיה בפרמייר ליג, לא כל הקבוצות יכולות להרשות לעצמן לפזר 100 מיליון פאונד ומעלה בקיץ אחד ולחיות עם ההשלכות אם הרכש לא מסתדר.

אסטון וילה
אסטון וילה. השתוללו קצת פחות בקיץ הזה. Via Aston Villa FC on Facebook

ויש את ההתרסקויות

סנדרלנד, שם המצב ממשיך להידרדר גם אחרי שהמצלמות של נטפליקס הפסיקו לצלם. בלקבורן תחת הבעלים מהודו, למרות שהעניינים התייצבו, אבל כבר כמעט 10 שנים מחוץ לפרמייר ליג. בולטון שהגיעה עד הליגה הרביעית, כמו בלקפול (הייתה רק עונה אחת בפרמייר ליג בת'כלס) ופורטסמות' (שרוסקה, בין היתר, בזכות אחד גאידמאק). וקבוצות שהיו לא מעט עונות בליגה כמו בירמינגהאם תקועות בצ'מפיונשיפ. וולבס, שכבר נראית לנו כאילו תמיד הייתה פה בגלל שישר השתלבה בצמרת מאז העלייה האחרונה שלה, בילתה לא מעט שנים בליגת המשנה, כולל נפילה לליגה השלישית אחרי הירידה ב-2012. וזה בלי להיכנס לשמות הגדולים שלא מוצאים את הדרך חזרה עוד טרום עידן המענקים כמו פורסט, איפסוויץ', שפילד וונסדיי ואחרות.

אם מסתכלים על היורדות הכי טריות, המצב טוב: נוריץ' מובילה את הצ'מפיונשיפ נכון לכתיבת שורות אלה, בורנמות' במקום השלישי (מוביל לפלייאוף) ו-ווטפורד, שכבר החליפה מאמן כי זו ווטפורד, במקום החמישי. בתמונה גם נמצאות קבוצות שעדיין נהנות מכספי המענק, כמו סוונזי (מקום שני) וסטוק (מקום 7).

בקיצור, העונה הבאה בפרמייר ליג, כנראה, לא תהיה כזו עם שם חדש דנדש, אלא אם כן ברנטפורד, מועדון לונדוני קטן שהיה ה-flavor of the week בעונה שעברה, תצליח לא לקרוס ברגע האמת הפעם. גם שם, כמו בנוריץ', כנראה לא ישתוללו אם וכאשר.

נוריץ', טימו פוקי
Via Norwich City FC on Facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *