ארבע שנים כמאמן ווסטהאם מאחורי, במהלכן אימנתי בדיוק 230 משחקים המציבים אותי במקום החמישי ברשימת מאמני הפטישים בכל הזמנים (עד 2016), מקום אחד מעל המאמן עם מאזן הניצחונות הגבוה ביותר ואגדה לונדונית, בילי בונדס, ששיחק בווסטהאם 20 שנה, אימן אותה אחרי הפרישה (227 משחקים) וסיים את הקריירה המקצוענית שלו דווקא כמאמן מילוול. נקודות ציון חשובה בקריירה הוירטואלית שלי. כעת אני רחוק פחות ממאה משחקים בכדי לעבור אגדה לונדונית אחרת, הארי רדנאפ. אם אגיע ל-2016, אשבור גם את שיאו של ג'ון לייל (708 משחקים) ואהפוך למאמן בעל מספר ההופעות הגבוה ביותר על הקווים בבוליין גראונד. אבל עד שאגיע לשם, המטרה הייתה ונשארה זהה: זכייה בליגת האלופות.
זוכרים שבעונה הקודמת הבטחתי לכם החתמות משמעותיות שבוצעו כבר בחודש דצמבר? אז הכירו את שחקני הרכש החדשים של הקבוצה: ג'יאנלוקה זמברוטה שהגיע כדי לסתום את החור שכריסטיאן פאנוצ'י השאיר לפני שנתיים בעמדת המגן הימני. ג'ון קארוו הנורבגי שחורר רשתות בולנסיה והגיע כדי להיות גיבוי ראוי לסאהה ודפו. ודמיאן דאף מבלקבורן, סתם כי נורא אהבתי את התגובות שלכם על כמה שווסטהאם שלי דומה לצ'לסי של אז. בכדי להעשיר את קופת המועדון מכרתי שמות כמו פיטר קראוץ', סטיב מקמנמן, קרייג בלאמי, קיירון דיאר, קווין נולאן, סטיב ווטסון ושיי גיבן, ובמקומם הבאתי שחקנים חדשים כמו לאורן הקמרוני מארסנל וחברו לקבוצה ג'רמיין פנאנט, פול רובינסון השוער מלידס, פיליפ מקסס הבלם שהתדרדר לווטפורד מליגת המשנה והרכש היקר והנוצץ של הקיץ- הארי קיואל האוסטרלי מלידס. במקביל התחלתי בפרוייקט של חיזוק קבוצת המילואים במספר שחקנים צעירים ולא מוכרים, כך שסך הכל הצטרפו 24 שחקנים חדשים למועדון במהלך הקיץ. בתקווה שהמהפכה תוכיח את עצמה במהלך העונה, עונת 2005/2006 יצאה לדרך.
בארסה של המציאות האלטרנטיבית
הילדים של היום גדלים על התובנה שהליגה הספרדית היא הטובה בעולם, עם השחקנים הטובים בעולם ושני מועדוני על ששולטים ביבשת. עבורנו, הילדים שגדלו בשנות ה-90 המאוחרות ותחילת שנות האלפיים, מרכז הכדורגל האירופאי היה באיטליה. גם במנג'ר, כשנכנסים לעונת 05/06, הסריה א' היא הטובה והנוצצת ביותר, אבל רק קבוצה אחת באמת שולטת במשחק ובאירופה – רומא. בארבע השנים האחרונות הג'יאלורוסי זכו שלוש פעמים בליגת האלופות, כולל פעמיים ברציפות ב-2004 ו-2005, ולפחות במשחק רומא מאוד מזכירה את ברצלונה הנוכחית, עם התקפה קטלנית הכוללת את וינצ'נזו מונטלה, אנטוניו קסאנו וכמובן, אלוהים, פרנצ'סקו טוטי. אי אפשר לעצור את רומא, וזאת הייתה המשימה הראשונה שלי העונה, בסופר קאפ האירופי. לשם כך יצאתי בקיץ ל"מסע" של משחקי אימון בארץ המגף, מול יריבות כמו לאציו, פארמה, נאפולי ויובנטוס. ההכנה הייתה טובה, אך לא מספיק בכדי לגבור על הרומאים שניצחו 1-0 משער של אמרסון.
החצי הראשון של העונה התנהל בצורה מעולה עם ניצחון אחרי ניצחון בכל המסגרות, בדרך לכיבוש המקום הראשון בליגה ועלייה לשלב הבתים השני באלופות מבית קל שכלל את פנאתנייקוס, קלאב ברוז' ופנרבחצ'ה. ההתקפה בראשותם של הצמד לואיס סאהה את ג'רמיין דפו להטה, בעיקר בזכות הארכיטקטים דיוויד בקהאם והארי קיואל שלא הפסיקו לבשל. ההפסד הראשון הגיע דווקא לאחרונה בטבלה, נוטינגהאם פורסט, אבל זה לא מנע ממני לדהור כל הדרך לקרב על כל התארים. אליפות העולם לקבוצות שהתקיימה בתחילת דצמבר בטורקיה הפגישה אותי עם אלופת טוניסיה (תמנעו ממני לאיית את השם, טוב?), אלופת יפן (כנ"ל), פלמנגו וסאנטוס, בדרך לנקמה אפשרית מול רומא, ההיא מהפסקה הקודמת. דפו העלה אותנו ליתרון במחצית הראשונה, דמיאנו טומאסי השווה בשנייה, בהארכה לא קרה כלום והמשחק הלך לפנדלים. תואר ראשון העונה? לא אם זה תלוי בקיואל, שהחמיץ את הבעיטה האחרונה ושלח עוד תואר לארון הגביעים העמוס של טוטי ואותי להתנחם במחשבה שהעולם הוירטואלי שאני חווה בימים אלו נראה הרבה יותר טוב ממה שהעולם האמיתי היה לפני עשור.
מצפון תפתח הרעה
שלושה ימים בלבד אחרי ההפסד המתיש בפנדלים, פגשנו את לידס לסיבוב הראשון בגביע הליגה. הטווסים לא ריחמו והנחילו לנו את ההפסד הגבוה ביותר העונה, 4-0 מביך וכואב. ההפסד ללידס היה הסיפתח של כדור שלג חסר מעצורים שהביא עימו מאזן של עשרה משחקי ליגה ללא ניצחון בחודשים ינואר עד מאי. למעשה, לא הצלחנו לחבר יותר משני ניצחונות רצופים מאז אותו הפסד. כדי להוסיף לעונה הכואבת ולשנאה לקבוצות הצפון (שהתחילה עם ליברפול ואברטון אשתקד), לידס הדיחה אותנו בפנדלים בחצי גמר הגביע האנגלי ומנצ'סטר יונייטד, שדהרה לאליפות, הדיחה אותנו עם 3-0 חלק ברבע גמר ליגת האלופות, דווקא אחרי שצלחנו בית קשה עם ריאל מדריד, יובנטוס וריינג'רס. בחודש אפריל כבר ירדנו למקום השמיני בטבלה לאחר צמד הפסדים בליגה, כן, לשתי הקבוצות מהצפון, לידס ומנצ'סטר יונייטד ולמעשה, לא נשאר על מה להילחם, מלבד מקום באירופה בעונה הבאה.
ווין רוני : הכוח מתעורר
מי שעוקב אחרי המסע שלי מראשיתו זוכר שאי שם בקיץ 2001 החתמתי ילד אנגלי בן 16 בשם וויין רוני. מאז החלוץ הצעיר נדד בין קבוצות תחתית בליגה השנייה ולא ממש הצליח להשאיר חותם ולממש את הפוטנציאל האדיר שלו. בתחילת העונה החלטתי להחזיר את ילד הפלא הכושל לקבוצת המילואים, שם הוא הרשים וכבש בצרורות. פציעות של סאהה וקארוו הכריחו אותי לתת לרוני בן ה-20 הזדמנות פז בחלק האחרון של העונה, ותאמינו או לא, פתאום הכל התפרץ. 12 שערים ושבעה בישולים בחודשיים האחרונים של העונה, כולל צמד באנפילד שעשה מהפך וניצח את המשחק הקריטי מול ליברפול שלושה מחזורים לסיום, תרמו לריצה המטורפת של ווסטהאם כל הדרך למקום הרביעי בטבלה. ההתעוררות של רוני השאירה את חלום ליגת האלופות חי ונושם גם בעונה הבאה, אבל אותי לתובנה שכדי להגיע לפסגה צריך לשנות את הדרך ולבנות משהו חדש ושונה לקראת עונת 2006/2007.
